עידוד תלמידי אונרא לקחת חלק בפעולות מלחמתיות

סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונרא) לפליטים הפלשתינים וצאצאיהם אחראית לחינוכם של כ-25% מתלמידי בתיה"ס הפלשתינים בגדה המערבית וברצועת עזה, עם 96 ו-276 בתי"ס באזורים אלה, בהתאמה. הספרים בהם משתמשים בבתי"ס אלה מוצאים לאור ומחולקים ע"י הרשות הפלשתינית (וישנם כמה ספרים נוספים המוצאים לאור ע"י שלטונות חמאס בעזה לשימוש בבתיה"ס שם, כולל באלה של אונרא). ספרי הלימוד של הרש"פ מאופיינים ע"י שלושה קווי יסוד ביחס לאחר היהודי-ישראלי: דלגיטימציה של ישראל ושל עצם נוכחות היהודים בארץ, דמוניזציה של ישראל והיהודים, וקריאה למאבק אלים לשחרור פלשתין - כולל שטחי ישראל מלפני 1967 - במקום קריאה לשלום ולדו-קיום עם ישראל.

במסגרת קו-יסוד אחרון זה, ילדי בית הספר מקבלים עידוד ליטול חלק בפעולות מלחמתיות ע"י הצגת המאבק האלים נגד ישראל כצורך בלתי נמנע, כולל שיבה אלימה של צאצאי הפליטים לפלשתין המשוחררת מלפני 1967, ודרך העלאה על נס של הג'יהאד והמרטיריות (שהאדה) ושל אותם פלשתינים אשר משתתפים במאבק הזה (אלו נקראים פדאים - המקריבים עצמם, או מרטירים ושבויים, כאשר הם נהרגים או נכלאים). ישנם אפילו מקרים בהם מעודדים בגלוי ילדי בי"ס להיות בין אלה.

מחבר נייר זה כתב ב-2015 דוח באותה כותרת לעיל ובו הציג את החומר הרלוונטי לאותו זמן. מאחר שהרש"פ החלה ב-2016 בפרויקט חדש של הדפסת ספרי לימוד, ומעל 70 ספרים כבר הופיעו במסגרת פרויקט זה, נראה הדבר נחוץ לערוך מחקר חדש ולכתוב דוח משלים שיתבסס על הספרים החדשים ושמהם נלקחו הדוגמאות שלהלן. יצויין שפרויקט ההוצאה לאור של ספרי הלימוד החדשים עדיין לא הושלם ורבים מבין הספרים הישנים עדיין בשימוש.

אלמנט מכריע באינדוקטרינציה של הרש"פ בהקשר זה הוא ההימנונים הרשמיים של הרשות הפלשתינית ושל הגוף העיקרי בתוכה - ארגון הפתח - הנלמדים ע"י התלמידים בכיתות הנמוכות.

הימנון הרש"פ:
"פדאי, פדאי, פדאי, הו אדמתי, הו אדמת האבות
פדאי, פדאי, פדאי, הו עמי, הו עם הנצח
בנחישותי, אשי והר הגעש של נקמתי
וגעגועי דמי לאדמתי וביתי
טיפסתי על ההרים וניהלתי את המאבק
התגברתי על הבלתי אפשרי וניפצתי את הכבלים
פדאי, פדאי, פדאי, הו אדמתי, הו אדמת האבות
פדאי, פדאי, פדאי, הו עמי, הו עם הנצח
בסער הרוחות ואש כלי הנשק
ובנחישות עמי לנהל את המאבק
פלשתין היא ביתי והדרך לנצחוני
פלשתין היא נקמתי ואדמת העמידה האיתנה
פדאי, פדאי, פדאי, הו אדמתי, הו אדמת האבות
פדאי, פדאי, פדאי, הו עמי, הו עם הנצח
בתוקף השבועה בצל הדגל
באדמתי, עמי ואש הכאב:
אני אחיה כפדאי, אמשיך כפדאי
ואמות כפדאי עד אשר אשוב
פדאי, פדאי, פדאי, הו אדמתי, הו אדמת האבות
פדאי, פדאי, פדאי, הו עמי, הו עם הנצח"
(חינוך לאומי ולחיים, כתה ג', חלק א' (2016) ע"ע 15 - 16)

הימנון פתח:
"אני גור אריות; אני פרח (כינוי לחבר וחברה בתנועת הנוער של הארגון); נתנו את נפשנו למהפכה (כינוי לפעילות הארגון)
אבותינו בנו לנו בתים בארצנו החופשית (בעבר)
אני גור אריות; אני פרח; נשאנו את גחלת המהפכה
אל חיפה, אל יפו, אל (מסגד) אל-אקצה, אל (כיפת) הסלע"
(שפתנו היפה, כתה ב', חלק א' (2016) עמ' 42)

הימנון פתח:
"אני גור אריות; אני פרח (כינוי לחבר וחברה בתנועת הנוער של הארגון); נתנו את נפשנו למהפכה (כינוי לפעילות הארגון)
אבותינו בנו לנו בתים בארצנו החופשית (בעבר)
אני גור אריות; אני פרח; נשאנו את גחלת המהפכה
אל חיפה, אל יפו, אל (מסגד) אל-אקצה, אל (כיפת) הסלע"
(שפתנו היפה, כתה ב', חלק א' (2016) עמ' 42)

שיר אחר מוסיף למאבק האלים הסתה להשמיד את "הזרים":
"נשבעתי! אקריב את דמי כדי להרוות את אדמת האצילים
ואסלק את הגזלן (כינוי מקובל לישראל) מארצי ואשמיד את שרידי הזרים
הו ארץ (מסגד) אל-אקצה והמקום המקודש; הו עריסת הגאווה והאצילות
סבלנות, סבלנות, שהרי הנצחון לנו הוא והשחר מבצבץ מתוך האפלה"
(שפתנו היפה, כתה ג', חלק ב' (2016) עמ' 64)

אל הסתה זו נלווה בספר אחר תיאור מזוויע של קורבנות המאבק האלים הזה כאילו הם בשר צלוי. התקפה בבקבוקי תבערה על אוטובוס אזרחי ישראלי בגדה המערבית מתוארת כמסיבת צלי: "השכן: 'העוצר אינו כולל אותנו ב(שכונת) אלשרפה. הוא מוטל על על (שכונת) אלנתאריש. נראה שיש שם מסיבת צלי בבקבוקי תבערה על אחד האוטובוסים של התנחלות פסגות...'" (השפה הערבית, כתה ט', חלק א' (2017) עמ' 61. הביטוי "מסיבת צלי" בקטע מסומן באדום).

זה מה שאונרא מלמדת 320,000 ילדים פלשתינים בבתיה"ס שלה היום.