כאשר אמריקה תחנוך היום את השגרירות החדשה שלה בירושלים, אנחנו הישראלים נשמח - בקול, בגאווה ובצדק. זו תהיה נקודת ציון לאומית, סיבה למסיבה, ואירוע מכונן, שניתן להציבו בשורה אחת עם הכרזת העצמאות משנת 1948, ועם ניצחונה של ישראל על שלושה צבאות אויב, שהסתייעו בכוחות משלוח ממדינות ערביות נוספות, במלחמת ששת הימים של שנת 1967.
נהיה כחולמים מספר תהילים, צחוק בפינו ובלשוננו רינה, גאים על הענקת הכבוד לבירתה עתיקת היומין, האהובה, הבלתי מחולקת והנצחית של ישראל - ירושלים, מושא תפילותינו היומיומיות במשך 3,000 שנים.
גם האמריקנים צריכים להתרגש באותה מידה. אני יכולה לומר זאת בביטחון מלא, מכיוון שאני לא רק ישראלית צברית, אלא גם אזרחית ארה"ב, שהאינטרסים האמריקניים קרובים עד מאוד לליבה.
פתיחת השגרירות היא נקודת שיא במדיניות החוץ של ארה"ב, ועבור נשיאנו,
דונלד טראמפ. שנה וקצת עברה מאז שהושבע לקדנציה הראשונה שלו וכבר הצליח הנשיא לבסס מחדש את מעמדה של ארה"ב כמגדלור ברור של מוסר ואומץ עבור כולם, בעולם שהוא לעתים רבות מדי נטול עוגן של יציבות וערכיות.
לפני 70 שנים בדיוק, כשזוועות מלחמת העולם השנייה היו עדיין טריות, נשיא גדול אחר - הארי טרומן - שידרג את מעמדה של ארה"ב כמעצמת-על, כשהכיר במדינת ישראל שזה עתה קמה. טראמפ הוא הטרומן של ימינו. הוא יודע היטב שהאמריקנים הם אלה שייהנו מתוצאות המהלך להכיר בירושלים כבירת ישראל, כשם ששאר העמים רודפי השלום בכל רחבי תבל ייצאו נשכרים ממנו.
והוא פעל בעניין ירושלים, כפי שעשה כשפרש באצילות מהסכם הגרעין האירני בשבוע שעבר, וכפי שהוא פועל עתה, במדיניות קשוחה כנגד
קוריאה הצפונית.
בא ותיקן
ארה"ב היא הגורם הכי חיובי והכי מייצב בזירה העולמית ואין בילתה. כוחה הבינלאומי מבוסס על אמינותה. אמינות זו הוטלה בספק עקב העובדה שנשיאיה הקודמים לא עמדו בהתחייבותם להכיר בירושלים כבירת ישראל, ולא יישמו את החקיקה שאושררה בקונגרס האמריקני עוד בשנת 1995 ברוב גורף, ושקראה כבר אז להעביר את השגרירות לירושלים. במקום שקודמיו התמהמהו ונכשלו, הנשיא טראמפ בא ותיקן.
איש לעולם לא יפקפק עוד בכך שהוא נחוש לקדם, וכבר מקדם, את האינטרס האמריקני בעולם לצד חיזוק עוצמתה של ארה"ב. כשהוא מסיר מהדרך את זורעי הבהלה, את השוללים ואת הפייסנים, נהג הנשיא טראמפ כפי שראוי לאיש המוביל את המעצמה החשובה בעולם. אלה הן חדשות מצוינות לאמריקה מול כל החזיתות הזרות. זה ודאי יסייע מול הפלשתינים, אשר מחו בתוקף נגד הצעד האמיץ של הנשיא שלנו בנושא ירושלים.
במשך זמן רב מדי, עיכבו הפלשתינים את תהליך השלום עם ישראל כשדבקו בשקר, שלפיו ירושלים שייכת להם. הפרגמטיים שביניהם הבינו, שהרעיון הזה הוא רעיון עוועים; שהישראלים לעולם לא יוותרו על העיר שהובטחה להם בספר הספרים, אלפי שנים לפני הגעת האיסלאם; ושתחת ריבונות ישראל העיר היא מופת של דו-קיום דתי ועדתי.
משהסירה משולחן המו"מ את הסוגיה שעניינה ירושלים, העניקה ארה"ב לאותם הפרגמטיים הזדמנות לחשוב מחדש, ולגבש הסדר בר-קיימא עם שכניהם הישראלים.
גדולתה של ארה"ב נובעת מהעובדה שהיא מהווה דוגמה ומופת, ומעודדת מדינות נוספות ללכת בעקבותיה. אלה שעושות זאת - הופכות לידידיה, וכפי שנשיאנו אמר פעמים רבות, אין לאמריקה חברה טובה יותר מאשר ישראל. במובן זה, שינוי המדיניות שמוביל הנשיא טראמפ ביחס לירושלים היה מעשה המעוגן בעיקרון ההדדיות: חברים מסייעים זה לזה. זהו מסר טהור ועוצמתי, שיקרב את העולם לארה"ב ולערכיה הנצחיים, שהם חרות, אמת ונאמנות.
רוחי מרוממת מאושר היום, כישראלית, כאמריקנית, וכאדם השואף לראות עולם טוב יותר. אני חשה בת מזל על היותי עדה למנהיגות האמיצה שמפגין הנשיא טראמפ. תודה לך אדוני הנשיא. עשית את הדבר הנכון. חוללת נסים של ממש.
