ליל הבדולח ותאריך התשעה בנובמבר

ליל הבדולח, "הקריסטלנאכט", הינו ציון דרך נוראי בסיפור השואה. הוא התרחש בתשעה בנובמבר 1938 ונמשך כיממה ויותר ברחבי גרמניה ואוסטריה. כמאה יהודים נרצחו במהלך המיידי של הלילה הנורא ויום המחרת, אלפים הוכו נפצעו, ואף נעצרו במחנות ריכוז. כ-1,500 בתי כנסת הועלו באש על ספרי התורה שבהם, ורכוש יהודי רב נבזז ונופץ. מאות איבדו את חייהם בימים שאחרי. היה זה הפוגרום הקשה ביותר שאירע בהיסטוריה היהודית המודרנית, עד אז.

האם זה מקרי, שהאירוע הזה חל בתשעה בנובמבר ונבע לכאורה אך ורק עקב ירי, תמוה במקצת, בפקיד שגרירות גרמני על-ידי יהודי כיומיים קודם לכן? ההיסטוריה תמיד טענה שכן, אבל זה לא היה מקרי. התשעה בנובמבר מכונה בגרמניה "יום הגורל" והוא מתקשר לשורה ארוכה של אירועים היסטוריים הקשורים למסורת הלאומית הגרמנית, בהם אף ייסוד גרמניה הדמוקרטית תחת השם רפובליקת ויימר בתשעה בנובמבר 1918, תאריך שנתפס רע אצל כוחות לאומניים, לימים נאצים. בתשעה בנובמבר חמש שנים אחר כך, אף אירע "הפוטש", המרידה שניסה לבצע בבית הבירה במינכן, חייל צעיר שזה לא כבר השתחרר מהצבא הגרמני המובס במלחמת העולם הראשונה. לא עניין אותו שבמדינה דמוקרטית לא מבצעים מרידות נגד השילטון, אלא הולכים לקלפי. אז היו קצת יריות וקצת צעקות, פוטש די רשלני יש לאמר, בתומו - המהפכן השלומיאל נעצר והושם בכלא. אם מישהו חשב שבכך הסתיימה הוונדטה החובבנית של אותו חייל צעיר אז הוא טעה, ובגדול, לצערנו.

קוראים לו אדולף היטלר. בכלא הוא מתחיל להכתיב לחברו למרידה רודולף הס, את תוכניותיו השטניות כיצד יש להשיב לגרמניה את כבודה ו... להיפרע מהעם היהודי, כולל אגב רציחתו בגז. הטקסט הזה רואה אור כמה שנים אחר כך תחת השם "מיין-קמפף", "המאבק שלי" והופך לרב מכר. היטלר משתחרר מהכלא ואחרי זמן לא רב, ועשור אחר כך בתשעה בנובמבר 1933 הוא כבר הפיהרר הגרמני המוחלט. עתה הוא יכול לחגוג ברוב עם את יום הגורל הגרמני ואת הפוטש, שלפתע קיבל תדמית אמיצה ומהוקצעת.

גם בתשעה בנובמבר 1938 תכננו הנאצים שהיו כבר בשיא עוצמתם, אחרי איחוד עם אוסטריה, 'האנשלוס', עוד אירוע המוני רב עוצמה לציון היום החשוב הזה. כינוס ענקי, תהלוכה ססגונית, נאומים חוצבי להבות ועוד שלל אירועים לציון התשעה בנובמבר ובראשם כאמור הפוטש. ואז הסיפור הזה מקבל תפנית דרמטית בצורה של הדיי שתי יריות שנשמעו בשגרירות גרמניה בפריס.

כשבועיים שלושה קודם לכן, אספו הנאצים למעלה משבעה עשר אלף יהודים בעלי אזרחות פולנית שהתגוררו בגרמניה שנים רבות, ויש אף שכמה דורות, וגירשום באופן מבזה חזרה לפולין. זו סירבה לקבלם חזרה מפאת חוק חדש שהועבר שם ששולל אזרחות ממי שלא התגורר בפולין מעל חמש שנים. וכך נתקעו אלפי היהודים סמוך לעיירת גבול ושמה זבונשין. בין הכסאות. לא פה ולא פה. קופאים מקור, רטובים מגשמי זלעפות, רעבים ומושפלים. ההיסטוריון והארכיונאי החשוב ד"ר עמנואל רינגלבלום תיאר ברישומיו את המחזה הנורא שניגלה לו באזור הזה. בהמשך כידוע הוא הגיע לגטו ורשה וניהל שם את ארכיון עונג שבת המופתי, לתיעוד החיים היהודיים בפולין, רגע לפני שהם מחוסלים סופית. אבל סיפורו של רינגלבלום בהחלט ראוי לתוכנית רחבה משלו.

האם זרז את מותו?

מכל מקום, בין היהודים שהוגלו, וסבלו תנאים קשים מנשוא בשטח הספר בין גרמניה לפולין, זה מגרש וזה לא נותן להיכנס, הייתה משפחת גרינשפן מהאנובר, שבתם, ברטה, כתבה מכתב ובו תיאורים קשים על המצב לאחיה הצעיר, הרשל, פליט כבן 17 שהתגורר באותה העת אצל בני משפחה בפריס. הרשל גרינשפן, סער מרגשות זעם, הוא הצליח לרכוש אקדח, ופנה לשגרירות גרמניה בפריז ושם ירה בפקיד הראשון אליו הופנה. היה זה המזכיר השלישי בשגרירות ארנסט פום ראט. ראט נפצע מן היריות ונפטר יומיים לאחר מכן. האם הירי היה מקרי? יש טענות שכן ויש אף וטענות שהייתה בין השניים היכרות מוקדמת. פום ראט הגרמני, שלא ידוע שהיה נאצי, אבל היה הומוסקסואל, הבטיח לפי הטענה לגרינשפן, יפה התואר, לעזור למשפחתו לשוב לביתה בהאנובר, תמורת יחסי מין. משהגרמני לא מילא את הבטחתו ירה בו גרינשפאן מתסכול ונקמה. הוטל גם ספק לגבי חומרת פציעתו של פום-ראט. הנאצים אמרו שנפצע פצעי מוות אבל יש גם טענה שנפצע בסך-הכל די קל. כמה כבר יכול לפגוע במדויק נער שזו לו הפעם הראשונה בחייו שאחז באקדח.

רופאו האישי של היטלר ד"ר בראנט, נשלח מיד מגרמניה לבקר את פום ראט, שנפח נשמתו אחר-כך בבית חולים צרפתי. האם זרז את מותו של האומלל, פון ראט? מה שבטוח שמותו, נפל בתזמון מושלם לנאצים, ערב התשעה בנובמבר. כאמור יום הגורל הגרמני. זה התאים להם כככסיה נאצית ליד.

וישנם עוד מוֹקְדִים ועוד גרסאות ואולי אף תיאוריות קשר וזה מוביל אותנו לחדר המיטות של אחת הדמויות האכזריות והציניות בהיסטוריה הנאצית, יוזף גבלס.

באותם ימים נשוי גבלס, למגדה ריצל, דמות מאוד מעניינת, שאביה החורג היה יהודי, תעשיין עשיר בשם מקס פרידלנדר. עוד פרט מעניין עליה: למגדה רייצל-גבלס שגדלה בבריסל, יש חבר נעורים, ככל הנראה אהוב נעורים, והוא לא אחר ממי שלימים יהיה ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית בארץ ישראל. כן, ד"ר חיים ארלוזורוב. חליפת מכתבים רומנטית בין השניים, שמורה היום בארכיון הציוני בירושלים (וכאן נפתח סוגריים ונציין שיש תיאוריה שמאחורי רציחתו של ארלוזרוב לימים בתל אביב עומד לא אחר מאשר ...הגסטאפו. הרקע? רומנטי). מכל מקום, מגדה היא אישה עשירה כקורח, האוחזת מניות רבות ביצרנית הרכב בה. אמ. וה. בשנת 1931 היא מתחתנת בשלישית עם מפקד מחוז ברלין של המפלגה הנאצית יוזף גבלס, לימים שר התעמולה הנאצי. שושבין החתונה הוא לא אחר מאשר אדולף היטלר.

בין מגדה רייצל-גבלס להיטלר מתפתחות קשרי חברות אפלטוניים קרובים ביותר. היא הופכת לאשת סודו והשניים מנהלים שיחות נפש ליליות. היא הפכה לבשלנית היחידה של ארוחותיו. וכך יום אחד בעודו סועד את ארוחתו אותה הכינה לו בכישרון רב, היא מתוודעת בפניו על גירושיה הצפויים מבעלה יוזף.

לא מרוצה

השושבין של הנישואים נדרך והיא מספרת לו כי ליוזף גבלס יש מאהבת. כוכבת קולנוע ממוצא צ'כי ושמה לידה בארובה. גבלס מאס באשתו אחרי שבע שנות נישואים, והוא מבטיח אותם עכשיו לבארובה. היטלר קורא אליו את גבלס, נוזף בו קשות על התנהגותו הלא מוסרית, ופוקד עליו לשוב לסורו אחרת יבולע לו. זה משיג את מטרתו. גבלס משלח מעליו את הכוכבת ושב הביתה. אבל מעמדו בקרבת הפיהרר נפגע עקב כך, הוא מורחק מן החגורה הצמודה לפיהרר. בשוליי הדברים נציין שכלל הנראה הפירר גם לא כל כך מרוצה מקצב התקדמות העניינים התעמולתיים שבאחריות גבלס.

השנה היא שנת 1938, יריביו המושבעים של גבלס, והם לא דווקא היהודים, משיגים אותו בתחרות לקרבה להיטלר בהם גרינג, הימלר, ריבנטרופ, מרטין בורמן ורודולף הס. פרשת בארובה מותירה את גבלס במצב לא טוב בהיררכיית הקירבה להיטלר. ועליו לכבוש מחדש את מקומו. איך עושים זאת? פשוט, בהקצנת הגישה כנגד היהודים.

וזה מחזיר אותנו להרשל גרינשפאן. פרשת הירי של נער יהודי במדינאי גרמני בפריס נופלות לידיו של יוזף גבלס כפרי בשל. הוא מחכך ידיו בשמחה ומתכנן את פעולותיו בהתאם. גם להיפרע מן היהודים כמו שצריך וגם להחזיר מעמדו ליושנו.

התשעה בנובמבר בערב, ראשי המפלגה הנאצית, היטלר הימלר, ונוספים כבר היו בדרכם לכיכר אודיאון במינכן, שם עמד להיות מצוין ברוב עם יום השנה החמישה עשר לפוטש. גבלס, גאון תעמולה, מזדרז ומפרסם הודעה סרקסטית בלשון "הנימוס הנאצי": "יהיה זה מפתיע מאוד אם העם הגרמני לא יתרגז על כך שמדינאי גרמני נרצח בידי יהודי, עד כדי כך שהעם ייקח את החוק לידיים, ויתקיף בתי עסק יהודים, מרכזי קהילה ובתי כנסת. ברור שאסור שהמפלגה הנאצית תארגן פרצי אלימות ספונטנית מסוג כזה, אך לא נוכל לגנות אותם אם הם יקרו". במילה אחת ניתן לפרש זאת הסתה. בתוך זמן קצר החלו פרעות נוראות ביהודים שהתפשטו ברחבי גרמניה ואוסטריה כאש בשדה קוצים יבשים.

בפוגרום ליל הבדולח, נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, ומה שלא נהרס הפך למחסן מוזנח. בתי קברות יהודיים רבים חוללו קשות, אלפי חנויות בבעלות יהודים כולל 29 בתי כל-בו נבזזו והוצתו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעיתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. בליל הפרעות נרצחו כמעל 90 יהודים. בימים שלאחר הפרעות איבדו 400 נפש נוספים את חייהם. במחנה הריכוז בוכנוולד נרצחו 207 יהודים; בדכאו כ-185 נפש; מספר הנרצחים במחנה הריכוז זקסנהאוזן אינו ידוע. לא ניתן, אפוא, לקבוע את מספרם המדויק של קורבנות ליל הפרעות. ההשערה לפי מחקרים מדוקדקים היא שמספרם נע בין 1,400 ל-1,500. גם גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית" נרצחו בטירוף הרצחני שהתחולל.

נפרצו כל החומות

גבלס היה אחראי על הסתת ההמון, שהיה נורא ואכזרי. הימלר נותן הוראות לאנשיו בס-ס, עוד לא להתערב, הגסטאפו היה אחראי על מעצרים בעיקר של יהודים עשירים, וגרינג היה אחראי על ארגון שוד כספי היהודים ורכושם. גבלס מעניק לאירועים את השם הציני "ליל הבדולח", כשם רסיסי הזכוכית הרבים שפוזרו לכל עבר בלילה הניפוץ הניתוץ של חלונות עסקים בתי יהודים ובעיקר בתי כנסת. האם מכבי האש הגרמנים עבדו באותו לילה בו בערו בתי הכנסת בגרמניה? התשובה חיובית. הם עסקו או בליבוי האש, או בשמירה שלא תתפשט לבתים גרמניים. יהודים לא מעטים שלחו בלילה זה ולאחריו, יד בנפשם, כי לא יכלו להכיל את המראות הנוראיים. עולמם התמוטט עליהם.

ליל הבדולח שביום שישי זה יצוין 80 שנה לקיומו, הפך לסמל לתחילת הפתרון הסופי של יהדות גרמניה ויהדות אירופה כולה. בלילה הזה הזו צוין סופה של גרמניה כמקום בטוח ליהודים שעד לאחרונה הין מוטמעים ביותר בתוך ההוויה הגרמנית וכינו עצמם "גרמנים בני דת משה". כחלק מהציניות הנאצית הוטל על היהודים לשלם מכספם על הנזקים שנגרמו לחנויותיהם ולבתיהם. ואף זאת: כספי הביטוח בסך מיליוני דולרים הופקעו מן היהודים לטובת הקופה הנאצית. הנאצים עברו למשטר הגירה כפויה והמשך התעללות ביהודים במהלך עשרת החודשים הבאים שהיו קשים כשאול. עד לפריצת מלחמת העולם השנייה באחד בספטמבר של 1939. אז נפרצו כל החומות והכל הותר. החלה השואה.

מן הדברים הללו עולה שכביכול האירוע הדרמטי, ליל הבדולח, אירע מתחת לשפמו הקצוץ של היטלר מבלי שהיה מעורב בו יתר על המידה. שעוזריו השטניים הם אלו שניהלו אותו והוא רק לא מנע זאת. דעות של היסטוריונים מודרנים גורסת ההפך - הכל הוא הגה ויזם, ואף ניהל בשיטת הערפל-הפרד ומשול, זאת על-מנת לקדם את תשוקתו האמיתית, מלחמה כוללת באירופה שתאפשר לו לרצוח את כל היהודים.

עוד שתי הערות לסיום: שנה אחרי ליל הבדולח ערב תשעה בנובמבר 1939, יותר מחודשיים לאחר פרוץ השואה, נעשה ניסיון מתוחכם להתנקש בחייו של היטלר. מתנגד משטר אמיץ ושמו גיאורג אלזר, מטמין פצצה בתוך הפודיום בו עומד היטלר לנאום שוב בערב לציון ה'פוטש' בבית הבירה במינכן. מזג אוויר סגרירי במיוחד גרם לו לעזוב את האירוע מוקדם מן הצפוי, וכשהמטען התפוצץ הוא כבר לא היה שם. איך הייתה ההיסטוריה נראית לו ההתנקשות הייתה מצליחה? אין לדעת.

חמישים ואחת שנה אחרי ליל הבדולח בתשעה בנובמבר 1989 היה שוב כינוס המונים מול הרייכסטאג בברלין, הפעם היה זה אירוע משמח. נפילת חומת ברלין. ואולם בעוד העולם שמח ורקד לנוכח תמונות האיחוד המתקרב, אצל יהודים רבים ניצולי ליל הבדולח גם אירוע זה, גרם להם לזוע במקומם באי נוחות בלשון המעטה. הזיכרונות הקשים מנשוא מן הלילה הנורא צפו ועלו.

הסכת קצר על ליל הבדולח ותאריך התשעה בנובמבר. מופיע בתוכנית ההסכתים "15 דקות" ב"רדיו ארץ".