מוזר מאוד שכולם מקבלים כמובן מאליו שאין שום דרך לחלץ מילד מידע על כך שהוא במצוקה. אני סבור לגמרי אחרת. עם מעט עידוד, ילדים ישמחו לחלוק ולשתף במצוקתם. נכון, הם מפחדים, מהלכים עליהם אימים: אם תספרו תחטפו מכות רצח. לפעמים הם אוהבים את הפוגע ותלויים בו, אבל עידוד מתוחכם ישנה את התמונה.
משרד החינוך צריך להקים תוכנית התערבות בשם "
בלי סודות" שמטרתה לעודד ילדים לא לשמור מצוקות בבטן. יש כמובן להתאימה בצורה מסודרת על-ידי מומחים לכל שכבה, הייתי אומר אפילו מהגן. התוכנית הזו תשדר לילדים שמצוקה היא כמו שק שסוחבים על הגב. אם שומרים עליה בסוד השק רק הולך ונעשה כבד יותר ויותר ויותר עד שבסופו של דבר הוא מתפוצץ בצורה הרבה יותר חמורה.
הדרך היחידה להפטר מהמשא המעיק היא לשתף על קיומו. היועצת תשמע ותחליט מהי הדרך הכי נכונה להתמודד עם המצב. אפשר לספק לילדים דוגמאות (כמובן בהתאם לגיל), אפשר לעורר דיון, אפשר לשאול מה יקרה אם לא יספרו, מה יקרה אם כן יספרו. אפשר ליצור אווירה פתוחה, חמה, מקבלת. להסביר כמובן זה אף פעם לא אשמת הקורבן, למרות שפעמים רבות הוא מרגיש בטעות שכן.
יש כר נרחב לפיתוח מודעות לנושא, בכל כיתה וכיתה, בכל שנה ושנה, פשוט אם היועצת אפילו תתייחס לנושא רק 4 פעמים כל שנה. היא תציע דלת פתוחה, האימייל שלה יפורסם בגדול ברחבי בית הספר. היא יכולה להזמין לשיחות חתך תלמידים שיש חשד שהם בקשיים. הייתי מציע גם מערך טיפול מסודר בילדים הסובלים מקשיים חברתיים, למרות שנהוג להתעלם מהם כי הם שקטים. זה גם ימנע התאבדויות.
לא נמאס לכם מהדיווחים האלו חדשים לבקרים על ילד שעבר זוועה? אז בואו נשים לזה סוף. הבעיה היחידה כמעט בפשעים נגד ילדים היא הסוד. ברגע שהדפוס הזה ישתנה ויהיה ברור שכל מי שמבצע פשע נגד ילד הדבר ייחשף מהר מאוד, התוצאה הבלתי נמנעת תהיה שהפשיעה הזו תדעך! נוסיף לכך כמובן את חוק פגיעה פיצוי והמצב יהיה טוב הרבה יותר.
חשבתי שכל הורה יפקיד בקופת בית הספר 100 שקל כל שנה ערבות למקרה של אלימות המצריכה לשלם פיצויים. זה סכום נמוך שכל הורה יכול לעמוד בו, אבל הוא מספיק כדי לעורר את המודעות והרצון לשמור עליו. חוק פגיעה פיצוי יכול להיות מצוין גם למקרי אלימות בין ילדים. ההחלטה על תשלום הפיצויים תהיה על-פי קריטריונים אחידים על-ידי מומחה מטעם משרד החינוך.
בנוסף הייתי מציע תפקיד של רס"ר בית ספר. אחראי משמעת בית ספרי שהיה רס"ר משמעת בצבא, או טיפוס מפחיד מטבעו. כל מורה המתקשה להשתלט על הכיתה מיד קוראת לו והוא אוסף אליו את השובב לניקיון בית הספר. יש בעיות שפשוט צריך לרצות לפתור אותן. הנה בהזדמנות חגיגית זו פתרנו עוד בעיה גדולה מאוד בחינוך: המשמעת והאלימות.
לילדים בלבד
פורסם שיש ילדים בכתה ג' שמכורים לפורנו. המדינה הזדעזעה. אין שום בעיה, לאהרון פנית, לא טעית. זוכרים שיש בכבלים סיסמה לסרטים כחולים? אותו דבר אפשר לעשות באינטרנט. ברירת המחדל תהיה סינון אתרי מבוגרים, כולל זוועות דאעש וכו'. מנועי חיפוש יהיו על סינון מתון או קשוח בלבד. לכל מנוי תהיה סיסמה, וברגע שהוא יקיש אותה כל האפשרויות למבוגרים יפתחו.
אין פה שום בעיה של כבוד הפורנוגרף וחירותו. סה"כ 4 ספרות וכל הסטיות פתוחות ללא שום הגבלה. אפשר ליישם את זה למשל על-ידי קוקיה. כל מנועי החיפוש יחפשו אותה ויבדקו אם הוקשה הסיסמה. כל פעם שמכבים את המחשב או את הסמארטפון העוגייה הזו תתאפס. קלי קלות והבעיה מאחורינו.
פורסם גם שיש ילדות שמתפשטות באינטרנט בפני עשרות גברים ואפילו נפגשות עמם. שוב, אני בשוק שאני צריך להסביר: מערכת החינוך חייבת להוסיף לשיעורי כישורי חיים גם שיעורים בהם יוסבר לילדים שמה שעולה לאינטרנט נשאר שם. לנצח! מי שמעלה תמונה חושפנית, סרטון חושפני, פרטים אישיים, הדברים ירדפו אחריו. בשלב זה או אחר הם יגיעו להוריו, לחבריו ולכל מכריו.
מי שלמרות כל האזהרות נפגש עם זרים, צריך לדעת שכבר היו מקרים של רציחות. המקרה הכי מפורסם זה אופיר רחום, אבל לא היחיד בעולם. ריגושים זה חשוב, אבל צריך לדעת שמה שנראה לנו כמו אדם נפלא שכיף לפגוש יכול להיות בפועל מפלצת. מצפים לפגישה מרגשת ובסוף נרצחים או נחטפים. זה אומנם מפחיד מאוד, אבל קל מאוד למניעה: פשוט לא לפגוש אנשים. מה שמתחיל באינטרנט נשאר באינטרנט. ואם בכל זאת יש פוטנציאל למשהו חיובי, פשוט לערב את ההורים. אני צריך ללמד את משרד החינוך? אבל חייבים כבר לעשות את זה. ודחוף שעה אחת קודם.
אין צורך להודות, מוגש חינם למען הציבור והאנושות.
