כידוע, סוגיית הפליטים הפלשתינים הינה אחת מאבני הנגף המרכזיות לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי.
ערב הקמת מדינת ישראל מנתה האוכלוסייה הערבית של ארץ ישראל המנדטורית 1.33 מיליון נפש מתוך 1.97 מיליון תושבים. ב-29 בנובמבר 1947 החליטה העצרת הכללית של האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות: יהודית וערבית. למחרת ההחלטה פתחו ערביי ארץ ישראל במתקפה על היישוב, שהפכה בהמשך למלחמה בין ישראל לבין מדינות ערב. המלחמה הביאה לנטישתם של כ-600,000 מערביי א"י המנדטורית את בתיהם. במקביל הגיעה לישראל אוכלוסייה יהודית מכל רחבי תבל, מתוכם מאות אלפים ממדינות ערב.
ב-11 בדצמבר 1948 קבלה עצרת האו"ם את החלטה 194 שעסקה בהשגת שלום כולל בין ישראל לבין שכנותיה, במסגרתו תינתן לאותם פליטים, שיסכימו לחיות בשלום עם שכניהם היהודים, האפשרות לשוב לבתיהם או להיקלט כאזרחים במדינות ערב. ההחלטה נדחתה מכל וכל על-ידי מדינות ערב שפעלו באורח נמרץ להנצחת סוגיית הפליטים, תוך הסתייעות בסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, אונרא, שהוקמה על-מנת לטפל בפליטים הפלשתינים והחלה בפעילותה ב-1 במאי 1950. למרות שהסוכנות הייתה אמורה לסיים את העברת האחריות לפליטים למדינות ערב עד סוף שנת 1950 לכל המאוחר ולהיות מפורקת ב-30 ביוני 1951, הרי שעד מהרה הנציחה את קיומה עד ימינו אלה, תוך שיתוף פעולה עם מדינות ערב וההנהגות הפלשתיניות בהנצחת "בעיית הפליטים".
ואכן, בניגוד להחלטה 194 הפליטים הפלשתינים לא נטמעו במקומות מגוריהם החדשים, ולמעט ירדן אף מדינה לא הפכה אותם לאזרחיה. הם שמרו על מעמד הפליטות ויתרונותיו הכלכליים הניכרים, ואף העבירוהו בתורשה מדור לדור, וזאת בניגוד גמור למעמדם של כל הפליטים מאזורי סכסוך אחרים בעולם. בצורה זאת תפח מספרם של "הפליטים" הפלשתינים וצאצאיהם והוא מוערך כיום ב-5 מיליון בקירוב.
יתרה מזאת: בחלק מהמדינות, דוגמת לבנון, צעדיהם הוצרו והם נתפסו כבוגדים בסוגיה הערבית וכנשורת אנושית שלא עמדה על זכויותיה ונטשה את ארצה ונחלותיה. עד לימים אלה, "הפליטים" דרים במחנות פליטים צפופים בתנאים לא תנאים, כאנדרטה אילמת לנצחיות הסכסוך הישראלי-ערבי, וכבני ערובה וכלי שרת בידי מדינות ערב וההנהגות הפלשתיניות.
בניגוד אליהם, הפליטים היהודיים נקלטו במדינת ישראל, ולאחר זמן עזבו את מחנות הפליטים/עולים (מעברות) ויושבו ביישובי קבע. ישראל, מסיבותיה-היא, לא הבליטה את סוגיית הפליטים היהודיים, לא השוותה בינם לבין "הפליטים" הערבים, ולא דרשה פיצויים בגין קליטתם או פיצויים בשל הרכוש הניכר שהשאירו מאחור. רק בשנים האחרונות עניינם צף ועולה לסדר היום הציבורי בישראל ובעולם.
בניגוד לישראל, הרשות הפלשתינית הנשלטת על-ידי אש"ף, והנתפסת בעולם כנציגת העם הפלשתיני, מתייחסת בחרדת קודש ל"זכות השיבה" של "הפליטים" לבתיהם בשטחה של מדינת ישראל - תוך חיסול קיומה של זו כמדינה יהודית.
מבחינת הרשות, מעל מיליון מתוך 1.8 מיליון תושבי רצועת עזה נתפשים כ"פליטים". כחמישית מתוכם (על-פי אונרא) מתגוררים במחנות הפליטים ג'באליה, שאטי, נוסייראת, דיר אל-בלח, ח'אן יונס, אל-מע'זי, אל-בורייג' ורפיח.
לקראת פרסומה של "תוכנית המאה" של הנשיא
דונלד טראמפ, ועל-רקע יחסו לסוגיית "הפליטים" כאל אבן נגף לפתרון הסכסוך, על ישראל לחתור למזעורה של אונרא ואף לביטולה העתידי. יתרה מזאת: בכל פתרון או הסכם הסדרה ברצועה, על ישראל לדרוש פתרון לבעיית מחנות הפליטים ואת יישובם מחדש של "הפליטים" בשטחים הפתוחים ברצועה. הסדרה זו צריכה להתבצע בשתי דרכים: שיקום מחנות הפליטים בדרך של "פינוי בינוי" וחיזוק מבנים (מעין
תמ"א 38)
והקמת ערים חדשות ברחבי הרצועה ובצפון סיני (בהסכמת מצרים) לתושבי מחנות הפליטים.
לשם כך, על ישראל ליזום בשיתוף פעולה עם הממשל האמריקני ומדינות נוספות - בראש וראשונה מצרים, סעודיה, בחריין, כוויית, קטר, ואיחוד הנסיכויות, אך גם מדינות המערב - הקמת מינהלה לשיקום מחנות הפליטים העזתים וליישובם מחדש ברחבי רצועת עזה. תקציבי הענק שיופנו לפרויקט יגיעו בין היתר מכספים שהועברו בעבר לאונרא והנציחו בפועל את סוגיית "הפליטים" ותנאי החיים המחפירים עימם התמודדו.
בפיקוח המינהלה, יוכלו תושבי רצועת עזה - אשר קרוב למחציתם מובטלים או חסרי תעסוקה - להיות חלק מתנופת השיקום והבנייה. הם יועסקו בפינוי המבנים, בהקמת אזורי מגורים חלופיים למפונים, בהקמת גינות ציבוריות, מתקני ספורט וגני משחקים, מוסדות חינוך, אזורי תעסוקה ומרכזי בילוי. הפרויקט יזרים כסף רב לרצועה וישפר את תנאי חייהם ומעמדם של תושביה.
באופן כללי, פרויקטים של פינוי-בינוי נועדו לשדרג אזורים עירוניים ישנים או מוזנחים לאזורי מגורים חדישים, מטופחים ומתקדמים, במטרה לשפר את רמת הדיור ואיכות החיים של התושבים, תוך ניצול מירבי של הקרקע העירונית ושמירת ריאות ירוקות ושטחים פתוחים.
במסגרת פרויקט פינוי-בינוי של אזורים צפופים, ישנים ורעועים במחנות הפליטים, תדאג המינהלה לממן את פינויים של דיירי הבניינים במחנות הפליטים למקומות מגורים חלופיים זמניים. הבניינים הישנים ייהרסו, ובמקומם יוקמו בנייני מגורים מודרניים, בהם יקבלו "הפליטים" דירות חדשות, מודרניות ומרווחות. לצד אלה ייבנו מרכזי קניות ובילוי, אשר יספקו תעסוקה לתושבי האזור, ובנוסף גני משחקים וריאות ירוקות שיקנו לאזור תדמית שונה. במקביל, ינוצלו שטחי המישור הפתוחים ברצועה, המהווים מעל למחצית משטחה, להקמת יישובים חדשים לתושבי מחנות הפליטים.
הערים החדשות יתפרסו ברחבי הרצועה אך גם בצפון סיני, לאחר השגת הסכמתה של מצרים למבצע עבור תמורה כלכלית-פוליטית-ביטחונית ניכרת מצד הקהילה הבינלאומית. צעדים אלה יצטרפו לצעדיו של הנשיא טראמפ בעניין ביטול מעמד הפליטות, ביטול אונרא ויישוב "הפליטים" בארצות מושבם. הסדרה מעין זו של סוגיית "הפליטות הפלשתינית" תספק אופק מדיני חיוני לסכסוך ותצעידו צעד ניכר לקראת סיומו.
