תולדות "העם האחר"
"אנחנו לא רוצים לשלוט על עם אחר" – המשפט הזה נשמע מוסרי ונאור, שרק ימנים נמוכי מצח יכולים לא לקבל אותו. אז כמי שמשתייך לזן הנ"ל, הייתי רוצה לנתח את המשפט הזה בדגש על מושגיו העיקריים - "שליטה" ו"עם אחר", לפני שאחליט אם ארצה או לא ארצה לשלוט על עם אחר.
ראשית, מיהו אותו "עם אחר"? עד לקום המדינה ישבו בארץ ישראל בעיקר יהודים וערבים. ארץ ישראל נשלטה על-ידי הבריטים, ליישות המדינית קראו פלשתינה, כנגזרת לכינוי שהעניקו מיודענו הרומאים במאה השנייה לספירה "פרוביניקה סוריה פלשתינה", יענו מחוז סורי. ולמה? כי רצו לנתק כל קשר בין היהודים לארץ ישראל אחרי מרד בר כוכבא (עד למרד ותוצאותיו נקראה ישראל בפיהם "פרובינקיה יהודה").
במהלך המילניום וחצי לאחר קריסתה של האמפריה הרומית, מלאה הארץ בעמים שונים שבאו והלכו, נפרדו והתערבבו והגרעין היהודי שנותר כאן שמר על יחודו וכך התהוו למעשה שני עמים עיקריים ב"פלשתינה" – יהודים וערבים, ובעיני השליטים הבריטים – פלשתינים.
לקראת סיום המנדט הבריטי החל העימות על השליטה בארץ בין הערבים הפלשתינים ליהודים הפלשתינים. האו"ם הציע לחלק את ישראל בין שני העמים (תוכנית החלוקה), היהודים הסכימו, הערבים סירבו וכתוצאה מכך היהודים זכו במדינה והערבים... בנאכבה.
ב-1967 ניסו הערבים באמצעות צבאות סדירים של מצרים סוריה וירדן להפוך את הנאכבה למדינת העם הערבי וקבלו נאכבה שנייה. לפתע נולד העם האחר - "הפלשתינים", והסיסמה לשחרר את פלשתין שמשמעותה נאכבה ליהודים.
תמונת מצב
כעת אדלג על התהליכים המדיניים ועל שלל הנסיונות הכושלים להגיע לפשרה על בסיס ויתורים "שלום תמורת שטחים" וכדומה ואגש ואנתח את המצב הנתון.
ישראל נחלקת לשניים – האזור שעליו חל החוק הישראלי, קרי הגולן, הגליל, מישור החוף, ירושלים, השפלה והנגב, והחלק שהחוק חל עליו באופן סלקטיבי – יהודה ושומרון. לנוחיות התאור אקרא לזה חלק א' וחלק ב'.
בחלק א' רוב יהודי ומיעוט ערבי גדול וכן קהילות של מגזרי מיעוטים אחרים. חלק ב' נחלק לשלושה אזורים A+B ובהם רוב ערבי מוחלט, אזור C ובו רוב יהודי מהותי.
במידה ונאמץ את הסלוגן "לא רוצים לשלוט על עם אחר" (יענו פלשתינים), צריך להחזיר את חלק א' ולהותיר במקרה הטוב את גושי התיישבות (3% מהשטח), ולהשאר עם חלק ב' ובו 70% יהודים ו-30% מ"העם האחר". האם העם האחר החלק ב' יגיע למנוחה ולנחלה ויתן כתף להפריך את הארץ? התשובה באוסלו ובהינתקות מחבל עזה.
האם העם האחר בחלק א' יוותר על "המשך המאבק הצודק לשחרור פלשתין"? שאלו את
אחמד טיבי, עיימן עודה, ג'מאל זחאלה ושות' – חלומות באספמיה.
כלומר, גם נאבד חלק מרכזי של המדינה, על השלכותיו הביטחוניות, וגם אם נשאר עם מה שנותר במצב של מאבק על קיומנו ובתנאים בלתי אפשריים כמנהג היהודים לאכול דג רקוב, לחטוף מכות וגם לגורש מהעיר.
אומרים לי הנאורים – אתה מפחד. אנחנו חזקים, צה"ל חזק. גם אם נוקף מבחוץ ומבפנים נוכל להתמודד עם כל איום ולהשיב את המצב לקדמותו. ואני עונה לנאורים – הצחקתם אותי.
לקחים ומסקנות
אז לסיכום האופציה של הימנעות השליטה על עם אחר - שכחו מזה. אם כך מה הפתרון שואל הבן שאינו יודע לשאול?
אז ככה. נתחיל מזה שלא לכל בעיה יש פתרון אבל עם בעיות צריך לדעת להתמודד נכון ולנהל את הסיכונים נכון כדי למזער את ההשפעה השלילית שלהן כשההתנהלות האופטימלית היא להחליף את נוסחת השליטה על עם אחר בנוסחה של החלת החוק הישראלי על אזור C של חלק ב' והותרת אזור A כאוטונומיה דה-פקטו לעם האחר.
כך איש מאתנו לא יאכל דג רקוב, את המכות יחטוף מי שינסה להמיר את מדינת העם היהודי לנאכבה ונשאר בעיר הבצורה לתמיד. מוקדש לחסידי שתי מדינות לשני עמים.
