|   15:07:40
דלג
פרופסור זוהר בן-אשר מנהל אקדמי   |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

המפסידים לביטחון ישראל (א)

המפסידה העיקריים היא האוכלוסייה הישראלת. לא רק משום שהיא נחשפה - יותר מאשר אי-פעם - ללכלוך וסחי, אלא יותר מכך: משום שבפעם הראשונה ביקשו מהעם מועמד לראשות ממשלה ומפלגת שלטון שיסכים להכניס לבית ראש הממשלה חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים תוך שהם מוליכים מסע של דה-לגיטימציה של מחצית מהעם
11/04/2019  |     |   מאמרים   |   בחירות 2019 (א)   |   תגובות
סופרים את קולות הבוחרים [צילום: נוען רבקין פנטון/פלאש 90]

בחירות 2019 היו בעיקר בחירות של מפסידים עם מנצח יחיד שגם לגביו אולי אפשר לומר שנצחונו הוא נצחון פירוס. נצחון פירוס, להזכירכם, ידוע בשל המימרה שמייחס ההיסטוריון והיפלוסוף היווני בן המאה הראשונה לספירה, פלוטארכוס, לפירוס, מלך אפירוס, שלאחר שניצח את הרומאים בקרבות אסקולום והרקליה בשנת 280 לפני-הספירה תוך איבוד כמעט כל צבאו ומבלי שהביס לגמרי את הרומאים.

לאחר הקרבות הללו, מספר פלוטארכוס, אמר פירוס את המשפט המפורסם "עוד נצחון כזה ואבדנו!". חוקרים טוענים שהתובנה שלו לגבי תוצאת הקרב הייתה תוצאה של השילוב בין חוסר יכולתו להשיג הכרעה במלחמה, לצד הסירוב - שאותו לא חזה - של הסנט הרומי לנהל איתו מו"מ ובין מה שהיה אולי הכי חשוב: אופיו ההרפתקני. מעניין לציין כי מותו נגרם בקטטת רחוב בארגוס, כנראה על-ידי אבן בניין שהשליכה עליו אישה מקומית. המנצח בבחירות 2019 היה החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו - ואפשר בהחלט שנצחונו זה יהיה "נצחון פירוס" שיביא לירידתו מהבמה הציבורית בבושת פנים, כלימה וקלון. כמובן, תוצאות בחירות 2019 מצביעות על עוד כמה מנצחים, או מנצחים-למחצה או מנצחים-לכאורה. אבל אולי המפסידים מעניינים יותר.

אחד המפסידים - שאולי לא נראה כזה במבט ראשון (ואפילו שני) הוא הליכוד, שלמרות שהבחירות הביאו לגידול של כמעט 17% בנציגותו בכנסת, הוא נמנה כנראה על המפסידים - למרות גודלו - ואולי דווקא בשל היותו נמנה על המפסידים, אולי יש לו תקווה. לבד מהליכוד, שאליו נתייחס עוד מעט-קט, יתר המפסידים המרכזיים הם גנץ (האיש), מפלגת העבודה והיו"ר שלה, אורלי לוי, שקד ובנט ובעיקר - וזה החשוב מכל: אזרחי ישראל ומדינת ישראל. הדבר המעניין בהפסדים הללו הוא שהם - אולי לראשונה זה זמן רב - נושאים בחובם גם פוטנציאל של רווח - לא רק לעצמם, אלא למדינת ישראל ולאזרחיה.

נתחיל בגנץ. גנץ צנח אל הציבוריות הישראלית בזמן נכון, אל-מול סיאוב שלא היה כמותו במערכת הציבורית הישראלית, עם ראש ממשלה החשוד במעשי שוחד, מרמה והפרת אמונים שעשה תוך כהונתו כראש ממשלה (להבדיל משרון שנחשד בעבירות שעבר לפני כהונתו כראש ממשלה ולאולמרט שהורשע על עבירות שעבר לפני כהונתו כראש ממשלה). מעבר לכך, רובצת מעליו עננה כבדה הקשורה למה שנהוג להתייחס אליו כ"קודש הקודשים" של ביטחון ישראל (סיפור המניות שלא העביר לנאמנות עיוורת ואשר אותן מכר חודשים אחרי שנכנס לתפקידו; סיפור האישור למכירת צוללות מתקדמות למצרים תוך הסתרת מתן האישור משר הביטחון, הרמטכ"ל וראש המוסד; התעשרות קרוביו מעסקות ביטחוניות ומעורבות מקורביו; ועוד). ומעבר לפרשיות האישיות של ראש הממשלה, מסתבר כי בזמן כהונתו שניים מראשי המפלגות שהן השותפות ה"טבעיות" שלו - דרעי וליצמן - גם הם מסובכים במה שנראה כמו פרשיות שחיתות, לצד כמה משותפיו למפלגה (ביטן, חיים כץ).

אל-מול נקיעת הנפש של מחצית הציבור או, יש לקוות, רוב הציבור, נוכח הסיאוב במסדרונות השלטון, לצד התחושה הגוברת אצל רבים, שזיהתה כי כמחצית מן הציבור מוּדָּר וּמוּקְצֶה על-ידי השלטון, שהפך לבעל גוון קֵיְסָרֽי, המתייחס לכל מי שאינו נאמן עיוור שלו כאל אויב, לצד אלה, השתררה בציבור - בחלק נרחב ממנו - כמיהה לתיקון דרך. והנה, באווירה זאת הגיע גנץ, שבא אל הציבור עם הילת הרמטכ"ל, מי שהצליח להביא, עם סיום מלחמת עזה של קיץ 2014, לשלוש שנים וחצי של רגיעה בגבול הרצועה ומי שנחשב ל"מר קונצנזוס". מרגע שהחליט להיכנס אל הזירה הפוליטית, היה גנץ, בלי להתאמץ מועמד לראשות ממשלה. עתה היה צריך למקם את עצמו פוליטית ולהביא אל הציבור בשורה. מבחינה מסוימת זה היה קל. הוא היה חדש, נקי, עם הילת רמטכ"ל שאין עוררין לא רק על מחויבותו לביטחון ישראל, אלא גם על מיומנותו לדאוג היטב לביטחון הלאומי. די בהתחלה הציג גנץ עמדות בעלות גוון סוציאל דמוקרטי - דאגה לקבוצות חלשות (שבאמת היו קבוצות ששלטון נתניהו החליש אותן) ודי מה היה ברור שהוא מחויב לשלטון החוק וליושר ציבורי. מה שלא היה ברור הן עמדותיו ביחס לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני על שתי זירותיו (עזה והגדה) והחזון הכולל שלו לגבי עתידן של החברה הישראלית ומדינת ישראל, לרבות מקומה של האוכלוסייה הערבית הישראלית והיחסים עם יהדות העולם, יחסי החוץ של ישראל ומיצובה האיזורי ורהבינלאומי ודמותה של ישראל מבחינה כלכלית-חברתית.

בעיקר ניסה גנץ להתחמק מהתייחסות לסוגיית היחסים עם הפלשתינים, אולי משום הקיטוב בין עמדות מה שקרוי בישראל "הימין" לבין מה אלה של מה שקרוי כאן "השמאל". עמדות הימין, בהנהגת נתניהו, מבוססות על שנאה מהולה בפחד ונעות בין רצון לגירוש עם או בלי סיפוח שטחים לבין ניסיון להמשיך להימנע ממדיניות ומהחלטה כלשהן והסתמכות על כך שהרשות הפלשתינית תמשיך לעשות שגיאות ולפיכך תיראה כסרבן אל-מול ישראל, בתמיכת אמריקה של טראמפ. מנגד, עמדות כל מי שאינו ימין מתבססות על תפיסת שתי המדינות, כאשר העמדות הללו מתעלמות מהסוגיה של ההבדלים והניתוק הפיזי בין עזה לגדה. נקודה חשובה שיש לציין כאן היא שרוב העולם תומך בתפיסה זאת.

גנץ היה יכול לאמץ אחת משתי התפיסות הרווחות הללו. אבל הוא היה יכול גם לנסות להציע עמדה שלישית, חדשה. למשל, על-בסיס מה שאומר האלוף גיורא איילנד, מי שהיה ראש אגף התכנון בצה"ל וראש המועצה לביטחון לאומי של מדינת ישראל, הרואה בעזה יישות מדינית עצמאית ודורשת שישראל תתייחס אליה כאל כזאת כדי שאפשר יהיה לבנות את עזה תוך ניטרול החמאס. הוא יכול היה להציע עמדה רביעית - למשל: יצירת מהלך שבסופו של דבר הגדה תתחבר עם ירדן והרצועה עם מצרים - למרות ששתי המדינות הללו אינן רוצות בכך כרגע. וכמובן, הוא יכול היה לקחת אחת משתי העמדות הרווחות ולשפר אותה כדי להפיח גם בתחום הבעייתי הזה תקווה חדשה.

ברמה הטקטית, לגנץ הייתה בעיה לוגיסטית חמורה שנבעה מהיותו גורם חדש ללא מפלגה. כלומר, ללא מנגנונים זמינים לגיוס ושינוע חברים ומצביעים וגם בלא - לפחות ברמה המיידית - אנשים שיוכלו לאייש את רשימתו. הדבר היה שונה אילו היה גנץ מצטרף למפלגה קיימת כדי לעמוד בראשה ואז יוצר חיבורים. הבעיה הייתה שגנץ לא ממש רצה "לסמן" את עצמו כשייך למחנה כזה או אחר למרות שאילו היה מצטרף, למשל, למפלגת העבודה (שהיא היחידה שהגיעה לשלטון - פעמיים - עם רמטכ"ל לשעבר וכמובן, בהנחה שהמפלגה הייתה מאפשרת זאת) לפני פירוק המחנה הציוני עם ציפי לבני, אולי היה יכול לשחזר את נצחונותיהם של רבין וברק.

כיוון שזה לא נסתייע ולאור זה שכנראה מלכתחילה הבין גנץ שהוא חייב - וכנראה גם רוצה - ליצור חיבורים; וכיוון שלבדו נראה היה שהוא לא יוכל להשיג הישג משמעותי, התחבר עם יעלון במחירי סוף-עונה, תוך שהוא מאפשר ליעלון להכניס לעשיריה הראשונה שני אישים הממוקמים בקצה הסקאלה של האגף הימני של המפה הפוליטית הישראלית (מנסח חוק הלאום האוזר ועיתונאי הימין הנדל). כבר כאן נדחפה רשימתו למצב שבו היא מרחיקה מעליה 20% מאזרחי ישראל - ערביי ישראל. ויש לומר: במצב שבו האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל מתחלקת בין ימין ושמאל ביחס של 40:60 בהתאמה, הרי שללא הכנסת ערביי ישראל (להבדיל ממפלגותיהם ומנהיגי המפלגות הללו) אל הקונצנזוס הישראלי, אין כל אפשרות לנצח את הברית של ימין פריפריאלי, מתנחלים וחרדים שהריבוי הטבעי שלהם לבדו מגדיל את מספרם מבחירות לבחירות. האיחוד עם יעלון הוביל את גנץ לשותפות עם לפיד שהוא עצמו שנוי במחלוקת - למרות שחלק מאנשי רשימתו מצויינים ואפילו אהודים ואשר השותפות איתו הרחיקה עוד יותר את יכולתו של גנץ לכונן ברית עם ערביי ישראל. הסכם הרוטציה עם לפיד, שהוא עצמו לוקה באפליה מובנית כנגד ערביי ישראל, היה, מבחינה זאת, מסמר אחרון בארון הקבורה של הסיכוי לשינוי שגנץ יכול היה לחולל אך החמיץ - וזאת למרות ההישג הגדול של רשימת כחול-לבן בבחירות. נכון, צריך להכיר בכך ששותפות עם מפלגת העבודה הייתה בעייתית מרגע שאבי גבאי נבחר ליו"ר ועוד יותר מכך לאחר הגירוש שגירש את ציפי לבני בשידור חי וכמובן, נוכח סירובו של גבאי לוותר על מיקומו בראש מפלגת העבודה.

תוצאת המהלכים השגויים של גנץ הייתה יצירת מחנה גדול - אבל לא מספיק גדול של "רק לא ביבי" שכינס אליו את מתנגדי נתניהו אבל לא הציע, מעבר לכמה סיסמאות כוללניות, חזון אמיתי שיוכל להפיח תקווה גם בקרב אותם הנמנים על הפריפריות - הדמוגרפית, הגאוגרפית, הלאומית, הכלכלית והאזרחית. גנץ כיוון לראשות הממשלה והפסיד. ובכל זאת הוא עומד, לאחר בחירות 2019, בראש מפלגה גדולה. האם במצב זה הוא יכול להתגבר על ההפסד ולהפוך אותו לנצחון?
כנראה שכן. אבל רק אם יצליח להפוך את מפלגתו למפלגת שלטון אמיתי שיכולה להכיל את מרכיבי האוכלוסייה הישראלית ולהביא אליהם תקווה על-בסיס חזון לאומי ואזרחי, סוציאל דמוקרטי וליברלי. לשם כך עליו להכין בזמן - כנראה הקצר - שיש לו עד לבחירות הבאות, תוכנית להצלה לאומית שתראה כיצד ממשלתו תציל את ישראל ותעלה אותה מתהום הנשייה אליה הוביל את כולנו החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו. זה יחייב אותו גם לפתוח את מפלגתו כך שתוכל להיות לבית גם לאזרחי ישראל הערבים, גם (כנראה) להסיר את אופציית הרוטציה עם לפיד מעל השולחן (ולו בגלל שבכל מקרה זה משהו שאף לא שותף קואליציוני אחד של גנץ יסכים לו) ובעיקר, לרתום אישים נוספים מכל הקשת - מציפי לבני עד אורלי לוי; מאיציק שמולי ועד לאחרון הפעילי םהחברתיים במגזר הערבי. וזה יחייב אותו להחזיר את ישראל אל משפחת העמים השפויים ולא רק אל משפחת העמים הנשלטים על-ידי מנהיגים קיצוניים, כמו אורבן מהונגריה או טראמפ מאמריקה (שמחצית מאוכלוסיית ארצו מתעבת אותו.

מפסידה נוספת, שהפסדה צורב עוד יותר, היא מפלגת העבודה. המפלגה שהקימה את המדינה ואשר בימיה הטובים הצליחה לקבל תמיכה גורפת שהביאה לה ייצוג של כמעט 50 מושבים בכנסת סיימה את בחירות 2019 עם 6 מושבים. חלק הארי של האשמה מוטל על אבי גבאי, שהשתלט - יש אומרים: השתלטות עויינת - על המפלגה, שבטפשותה הניחה לו להשתלט עליה עוד לפני שעיצב עמדה אידיאולוגית. ביהירותו כי רבה, התחיל גבאי לחפש אידיאולוגיה ומדיניות שעימן יוביל את המפלגה, תוך שהוא זונח את עיקריה הסוציאל דמוקרטיים והממלכתיים שעמדו בבסיסה.

הוא המשיך בגירוש המתוקשר של ציפי לבני, שהייתה לא רק שותף נאמן ומסור, אלא גם מי שייצגה ימין שהבין שיש לשנות את העמדות המסורתיות של הימין ומי שהביאה איתה נסיון מיניסטריאלי בכיר. ואז, למרות שהסקרים הוכיחו בעליל כי מעשיו מובילים לריסוקה של המפלגה, המשיך גבאי בחיסול מי שחשב כי הם אויביו מבית, למשל: איתן כבל או איילת ורבין-נחמיאס. אבל בכך לא היה לו די. למרות ההדרדרות בכוחה של המפלגה, סירב גבאי לייצר חיבורים עם גורמים - החל בגנץ וכלה בזנדברג - תוך שהוא מתעקש שלא לוותר על מיקומו כמוביל במקרה של הצטרפות אסטרטגית שתוכל להציל את המפלגה. אבל מעבר למה שגרם לו גבאי, סיבה נוספת להפסד של מפלגת העבודה היא סירובה, זה שנים, להבין שעליה להפסיק להתנהג כמי שמנסה - תמיד, גם אם מהטעמים הכי ממלכתיים - לזחול אל ממשלותיו של נתניהו במקום לבנות עצמה כמפלגה החותרת להיות מפלגת שלטון תוך היא מחברת חיבורים, כפי שעשה ברק בזמנו עת שיצר עם דויד לוי ומיכאל מלכיור את "ישראל אחת" וכפי שעשה ב-2015 הרצוג, כאשר יצר עם לבני את המחנה הציוני. וכמובן, התנהגותם של ראשי המפלגה שהריעו לגבאי כשגירש את לבני במקום לבקר אותו לעוד קודם, לנסות להניא אותו ממעשה השטות המכוער הזה.

מפסידה נוספת היא אורלי לוי - פרלמנטרית מצויינת ונציגה נאמנה של הסוגיות החברתיות המטרידות את ישראל. הפסדה של אורלי לוי נובע בעיקר משטות טכנית - זה שכאשר החליטה על התמודדות עצמאית לא פרשה מהכנסת, מה שמנע ממנה לקראת הבחירות להיות חלק מחיבור חדש כמו כחול-לבן. אורלי לוי התחילה כשהיא יוצרת תקוות אדירות, עם צפי של כעשרה מושבים בכנסת או אפילו יותר. אלא שהיא לא השכילה למנף את יכולותיה ואת הרקורד הפרלמנטרי שלה למרות שהרשימה שהרכיבה הייתה ללא ספק מרשימה-למדי. כשלונה של אורלי לוי הוא ללא ספק גם הפסד של הציבור הישראלי אבל אולי עתה, לאחר הכשלון, גם היא תפיק את הלקחים הנדרשים ותצטרף לשורת ההנהגה של הברית הישראלית החדשה של יהודים וערבים הרוצים לבנות כאן מדינה מתוקנת התומכת באזרחיה, החותרת לשלום אמיתי - אפילו אם קר - עם שכניה והממצבת את עצמה כחברה מכובדת במשפחת העמים.

אולי ההפסד הכי דרמטי והכי סמלי של בחירות 2019 הוא זה של בנט ושקד והימין החדש שלהם. שלושה חודשים לפני הבחירות הפתיעו השניים את הציבור - ובעיקר את חברי מפלגתם עד לרגע ההוא - ויצאו בפרישה מתוקשרת היטב ממפלגת האם שלהם כדי להקים את הימין החדש שאותו הם ציירו כבשורה חדשנית שעיקרה חלוקה פריטטית בין חילונים ודתיים המנותקת מהצורך לציית לרבנים, לצד הצהרה כי הם ממשיכים להתייעץ עם הרבנים הללו. בהזדמנות זאת הם נפטרו מהחטוטרת של החובות הגדולים של המפלגה שעזבו ואשר השניים הללו היו במידה רבה אחראים להם. גם אם בסופו של תהליך ספירת הקולות יצליחו השניים להכנס לכנסת עם צמד-חמד נוסף (אלונה ברקת ומתן כהנא) הרי שכל מה שהצהירו עליו כי יעשו כמפלגה גדולה וחשובה לא יוכל להתקיים. לא רק שבנט לא יוכל לנצח את החמאס כשר ביטחון, כהתפארותו; ולא רק שאיילת שקד לא תוכל לנצח על בית המשפט העליון כשרת משפטים; אלא שאת משרדי הביטחון והמשפטים ואת הקבינט יוכלו השניים רק לראות מרחוק. ודאי שכך אם יישארו מחוץ לכנסת כאשר מה שמפריד ביניהם ובין המשכן הוא מספר זעום של פתקי הצבעה. פחות בנט ויתר שקד נפגעו באופן ממשי המאיים על עתידם הפוליטי. זה נכון בעיקר לגבי שקד, שהיא פופולרית יותר בקרב מצביעי הימין ואשר אולי שמה לה כיעד להגיע לכס ראש הממשלה.

לבסוף, המפסידה העיקריים היא האוכלוסייה הישראלת. לא רק משום שהיא נחשפה - יותר מאשר אי-פעם - ללכלוך וסחי, אלא יותר מכך: משום שבפעם הראשונה ביקשו מהעם מועמד לראשות ממשלה ומפלגת שלטון שיסכים להכניס לבית ראש הממשלה חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים שגם אולי מסובך עד לצווארו גם בפרשת רכש ביטחוני ובמתן היתר לגרמניה למכור למצרים נשק אסטרטגי מהמעלה הראשונה, תוך שהם מוליכים מסע של דה-לגיטימציה של מחצית מהעם.

תאריך:  11/04/2019   |   עודכן:  11/04/2019
זוהר בן-אשר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
המפסידים לביטחון ישראל (א)
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ארי כספי
12/04/19 10:52
2
באום
13/04/19 17:22
 
צורי
14/04/19 04:28
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  בחירות 2019 (א)
איני מכיר את בני גנץ, כלל - לא מקרוב ולא מרחוק. לכן, הדרך היחידה שלי להכיר את אישיותו והתנהלותו, בשלב זה, טרם עשייה, בפועל ולמעשה, הנה באמצעות בחינת התנהגותו, התנהלותו הציבורית ושפת הגוף שלו.
11/04/2019  |  חיים שטנגר  |   יומני בלוגרים
יום הבחירות הניב לעסקים רווחים נאים במיוחד, גם ביחס לימי בחירות קודמים. כך עולה מנתוני שירותי בנק אוטומטיים (שב"א). מנתוני שב״א עולה כי הישראלים רכשו ביום הבחירות באמצעות אשראי מוצרים ושירותים בסכום כולל של כ-850 מיליון ש"ח. כ-37% מההוצאות נרשמו בשעות העומס בין 11:00 ל-15:00 ובמהלכן נרשמו כ-6,000 עסקות בדקה.
11/04/2019  |  איציק וולף  |   חדשות
כחול לבן הגיעו להישג נאה של כ-35 ח"כים. הם גם המיטו על עצמם תבוסה פרי ידם המחדלית כשהליכוד הגיע פחות או יותר למספר זהה. (אין עדיין תוצאה סופית). מול האשף הבינלאומי בתחבולות פוליטיות בנימין נתניהו, הציגו מנהיגי כחול-לבן (כחל"ב) אוזלת יד גמורה.
11/04/2019  |  דן מרגלית  |   יומני בלוגרים
ניתוח התיקו בין הליכוד לכחול לבן אינו מעיד על כי שני מיליון וחצי איש חלוקים בדעותיהם הפוליטיות אחד לכאן ושני לכאן; בשום פנים ואופן. מי שהעניק לליכוד את מספר המנדטים האסטרונומי הגדול מכל מערכות הבחירות הם שלושה, ספרו על היד: קמפיין 'רק לא ביבי', התקשורת המוטה בעליל, ואיש ושמו אביחי מנדלבליט שהחליט להעניש את ביבי על מלחמתו בתקשורת המוטה. מעל לרבע מיליון איש במחנה הימין שאינם מנויים דווקא על מפלגת הליכוד החליטו להתקומם נגד התקשורת המוטה ונגד אפליית האיפה ואיפה. 'דווקא ביבי' ענה קמפיין הליכוד ושתה רבע מיליון איש מיתר מפלגות הימין. אלה הם 7 המנדטים שנגמעו לליכוד ממפלגות שונות של גוש הימין. להזכירכם, כוחו האופציונלי של הליכוד נע בין 25 ל-28.
11/04/2019  |  אלברט שבות  |   מאמרים
קשה לדרוש קשב לדברים שאני מבקש לומר אחרי מסע בחירות שהשתלט מעצם טיבעו על כל כוח הקשב של הציבור. אפילו מנקים מן הרעש מחריש הדעת והלב את המהלומות היצריות בהם הולמות סיעות מתמודדות אלה באלה, נותרת העובדה החותכת כי יש ממד גורלי בהאצלת השלטון על נבחרים שיזכו באמון הבוחר. סדר היום המדיני, הביטחוני, הכלכלי, החברתי בכלל, תלוי תלות גדולה עד למאוד במי ממונה לקבוע אותו, על מי במאצילים עליו אחריות לשאול את השאלות המדינה הגדולות שמדינה צריכה לשאול ועל המענה שהוא צריך להן על-פי סולם עדיפויות ששלביו נבנים מכוח אמונותיו או השקפת עולמו, או נטיות ליבו או מחויבויותיו לאלה בציבור הרואים בו את נציגיו. אחרי בחירות, יש רואים בזוכים במלוכה את מגשימי מאווייהם וחוגגים עם ניצחונם חגיגות של עתיד אליו הם חותרים, את מלאכי גורלם. ויש המתכנסים לתוך עלבון ההפסד כאילו תמו מעתה כל חלומותיהם ונשברו על סעיפי צוקים של מציאות המבטיחה אך גורל מר ועתיד קודר ומקדיר, קדרות גורלית אף היא.
11/04/2019  |  יצחק מאיר  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
חיקוי כושל של צה"ל את צבאה של גרמניה הנאצית; רב-אלוף חיים לסקוב ואלוף ישראל טל - אבות השריון של צה"ל; מיתוסים על מהלכי השריון של צה"ל במלחמות; השפעה שלילית של צה"ל, האנטי-אינטלקטוא...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il