לא צריך להעמיד לדין בסנאט את הנשיא
דונלד טראמפ; זה יהיה דבר נורא לארה"ב. יש מסלול חילופי: החלטת גינוי, אותה יוכלו הבוחרים להביא בחשבון בלכתם לקלפיות בנובמבר 2020. כך סבורה בעלת הטור קארן טולמוטי בוושינגטון פוסט, אחד מאמצעי התקשורת הבולטים ביותר בהתנגדותם לטראמפ.
מגיע לטראמפ לעמוד לדין – טוענת טולמוטי. הדוח של
רוברט מולר מספק מבט הרסני על הבית הלבן הנוכחי, בו טראמפ יצר אווירה של רשלנות ושקרנות. זוהי אווירה של תוהו ובוהו, חוסר יושר ועבריינות בדרגים הגבוהים ביותר של הממשל, כמותה לא נראתה מאז ימיו של ריצ'רד ניקסון. מולר החליט שלא להגיש כתב אישום נגד טראמפ, משום שלא ניתן להעמיד לדין רגיל נשיא מכהן, והותיר את ההכרעה לקונגרס.
"המסקנה לפיה הקונגרס רשאי להחיל את חוק שיבוש ההליכים על ניצול מושחת של הסמכויות בידי הנשיא, עולה בקנה אחד עם שיטתנו החוקתית של איזונים ובלמים, ועם העיקרון שאיש אינו מעל החוק", כותב מולר. הניסוח הזה נראה כמו הזמנה להליך הדחה – שהוא עניין פוליטי, לא חוקי, שכן החוקה לא מגדירה מהם "פשעים ועוונות חמורים" בעטיים יכול הקונגרס להדיח את הנשיא.
ואולם, טוענת טולמוסי, המחוקקים חייבים להימנע מכך בשלב מתוח זה של ההיסטוריה האמריקנית. אפילו אם בית הנבחרים שבשליטה דמוקרטית יגיש כתב אישום נגד טראמפ, אין סיכוי להרשעה בסנאט שבשליטת רפובליקנית. כל מה שהדמוקרטים ישיגו, יהיה לשלהב עוד יותר את שני הצדדים. ומה שגרוע עוד יותר: ההליך יקח שנה ואולי יותר – פרק זמן בו יגבר עוד יותר הפילוג בארה"ב ומשאביה יופנו לסאגה אחת ויחידה זו. כל זה יקרה בשיאה של מערכת הבחירות של 2020 – המועד בו תינתן לבוחרים ההזדמנות לקבוע האם טראמפ מתאים לאייש את החדר הסגלגל.
טולמוסי מספרת, כי כאשר סיירה ברחבי ארה"ב עם כמה מן המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות, היא נדהמה לגלות עד כמה הציבור אינו מתעניין בדוח מולר. הקהלים גדולים ונלהבים, רוצים שההתמודדות תצא לדרך – אבל רוצים יותר לשמוע על ביטוח בריאות, תעסוקה וסביבה, נושאים שיש להם השפעה ישירה על חייהם. זהו הוויכוח שצריך להתנהל – ואשר יידחק לשוליים, אם הבחירות יהפכו למשאל עם על הדחה.
צריך גם לחזור למקרה האחרון של העמדה לדין בקונגרס:
ביל קלינטון בשנים 1999-1998. אחת התכונות המרכזיות של קלינטון, לטוב ולרע, הייתה יכולתו להתעלם מרעשי רקע. זוהי אחת הסיבות לכך שהתמיכה בו הגיעה לשיא של 73% בשבוע בו בית הנבחרים אישר את כתב האישום נגדו. באותה שנה, 1998, הרפובליקנים הפסידו חמישה מושבים בבית הנבחרים וכמעט איבדו את השליטה בו – בעיקר משום שהציבור כעס על ההליך נגד קלינטון.
טראמפ מפגין את ההפך: תחת לחץ הוא הופך להיות עוד יותר חסר יציבות ורשלן, דוחק את גבולות החוק ומכריז בטוויטר על מדיניותו. טראמפ לא הצליח לשבש את חקירתו של מולר, כפי שהלה כותב, בעיקר משום שהסובבים אותו סירבו למלא את הוראותיו הבלתי-חוקיות – אבל כיום יש פחות ופחות אנשים כאלה. הליך הדחה עלול להוציא מטראמפ את הרע ביותר.
טראמפ חייב לשאת באחריות על מעשיו, סבורה טולמוסי, והיא מציעה חלופה: החלטת גינוי של כל אחד משני בתי הקונגרס בנפרד. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה ב-1834, לנשיא אנדרו ג'קסון [וגם בסדרה "הבית הלבן" לנשיא ג'ד ברטלט – א.ל]. יש מי שיראו בכך צעד סמלי בלבד, אך בפועל זו תהיה מכה רצינית לנשיאותו של טראמפ – ואז יוכלו הבוחרים להחליט האם נמאס להם ממנו.
