א. שלג בסיוון

מזג-האוויר הסוער בראשית חול-המועד הזכיר לי את מה שכתב רבי משה בסולה, נוסע יהודי מאיטליה, שביקר בארץ במאה השש-עשרה, בעקבות ביקורו בבית-הכנסת בברעם שבגליל העליון - "ואמרו לי שעל אבן אחרת שנפלה [בבית-הכנסת] היה כתוב - 'אל תתמהו על שלג בניסן, אנו ראינוהו בסיוון'".

החוקרים מפקפקים האם אכן ירד בארץ-ישראל שלג בסיוון, אך מזג אוויר סוער וחורפי בפסח הנה תופעה מוכרת. זקני צפת זוכרים את השלג, שירד על העיר בי"ג ניסן תש"ט (שנת 1949). הצעירים יותר מציינים את השלג, שירד באפריל 1990. לפני כחמש-עשרה שנה חווינו מזג-אוויר חורפי בפסח.

עד סיוון יחלפו כמעט כמעט חודשיים, ונראה כי מעולם לא ירד וגם לא יירד שלג בסיוון.

ב. רפורמה

אחרי הבחירות הגיעה העת לשינוי מהותי בסדרי השלטון, כדי לייעל את עבודת הכנסת, וכדי להגביר את עצמאות הרשות המחוקקת. בכנסת יש 120 חברים, והעומס עליהם כבד במיוחד - כיוון שחלק מהח"כים הנם שרים וסגני-שרים. הכנסת - הרשות המחוקקת - נבחרה כדי לבקר את הרשות המבצעת, וכהונות השרים וסגניהם מנוגדות להיגיון. לפיכך, צריכים להנהיג את 'החוק הנורווגי', ומי שייבחרו לשרים ולסגני-שרים צריכים להישאר במתחם הרשות המבצעת. כך, יוכלו ח"כים לשאת בעול הוועדות והמליאה, ולמלא את תפקידם כהלכה.

נושא אחר הוא כהונת ראש הממשלה. בחירתו של בנימין נתניהו לכהונה חמישית הנה שיא, אך מעוררת שאלה: האם יש להגביל את כהונת ראש הממשלה, כפי שמוגבלת כהונת הנשיא בארצות-הברית ובמקומות אחרים. לכאורה, אין הגבלה על כהונות ראש ממשלה, אלא רק על כהונות נשיאים. ההגבלה תעודד חילופי גברי, ומבטיחה שלא ייווצר שלטון יחיד. לעומת זאת, ההגבלה תביא ללשכת ראש הממשלה אנשים מוכשרים (אני מקווה), אך חסרי ניסיון. ושוב - ראו את מה שמתרחש בארצות-הברית: חסרי ניסיון לומדים להתגלח על חשבון הציבור.

לכן, אני סבור, שיש להגביל את ראשי הממשלה לשש כהונות. זה יחייב את ראשי הממשלות להכשיר יורש, שיוכל לשאת בעול, ולהתמודד בבחירות.

הפארסה של יותר מארבעים מפלגות, המתמודדות בבחירות, מסוכנת לדמוקרטיה הישראלת. לדעתי, לבד מכמה חריגים, המערכת הפוליטית שלנו צריכה להתאחד לשני גושים גדולים עם כמה מפלגות בתווך - חרדים, דתיים, ערבים. בבחירות האחרונות איבד הימין אלפי קולות של מפלגות, שלא עברו את אחוז החסימה. השיא היה, כמובן, בבחירות 1992, כשהימין איבד בהן את השלטון בגלל מפלגות, שלא עברו את אחוז החסימה.

המעבר לגושים גדולים מנוגד ליומרות המנהיגים, שמעדיפים להיות ראש לשועלים, ולהסתכן באי-מעבר אחוז החסימה. הרבה מאוד דם רע זורם בין ראשי המפלגות הקטנות לבין הליכוד. למרות זאת למען המטרה - שלטון הימין - הם צריכים לוותר, ולהיות זנב לאריות. ואותו הדבר בין העבודה למרצ.

ובמסגרת חשיבה על מבנה המערכת הפוליטית - הגיע הזמן לוותר על המשרה המיותרת לחלוטין של נשיא המדינה, שהמציא דוד בן-גוריון, כדי שיוכל לקבור בחייו את ד"ר חיים ויצמן, יריבו.

ג. אִיוּמים

מעורבות עובדי מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט בתהליכים הגיע לשיאה במערכת הבחירות, שבה דחה הציבור מכל וכל את עמדותיהם. למרות זאת, אין מתעייפים השוטרים והפרקליטים, וכעת הם מתערבים במינויים הפוליטים, ובעיקר, במינוי שר המשפטים והשר לביטחון פנים.

כבר אחרי הבחירות דאגו במטה הארצי בשיח' ג'ראח ובמשרד המשפטים לתדרך את העיתונאים, מודלפיהם, כדי לסכל את מינוי יריב לוין לשר המשפטים. אחר כך החלה המשטרה להזהיר מפני מינוי שרים, כמו בצלאל סמוטריץ', שיתירו ח"ו ליהודים להקריב קורבנות בהר-הבית.

כבר היו דברים מעולם: המשטרה סיכלה את מינוי רפול לשר המשטרה באמצעות תפירת תיק שקרי נגדו. ולא נשכח את התיק המגוחך, שתפרו במשטרה לאביגדור קהלני, כדי להיפטר ממנו. אותו הדבר נעשה ליעקב נאמן, כדי לסכל את מינויו לשר המשפטים, וגם לראובן ריבלין. השיטה ידועה, וקצרה הצלחות כשטביעות האצבע ברורות לחלוטין. מישהו במשטרה ובמשרד המשפטים שכח את מקומות במערכת - פקיד ממונה בלבד, שלא נבחר לתפקידו, למרות שהוא מתיימר לנהל את המדינה.

ד. משפיע

נתניהו נבחר על-ידי כתב-העת 'טיים' לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. איני מגזים בחשיבות העניין, אך הבחירה מלמדת על שיפור ביחסי החוץ של ישראל. אמנם, זה פועלו האישי של נתניהו, אך מפירותיו נהנית המדינה.