|   15:07:40
דלג
  הרצל חקק  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
פינת החצר עם בור המים ועץ הערבה שכונת בתי סיידוף [צילום משפחתי]

בעלי המלאכה של פעם - געגועים לערכים

שכחנו את המלאכות, שכֹּה הקסימו אותנו: הן היו מלאות פשטוּת ותום. איפה הימים, שאָפינו עוגה בסיר פּלא, שאהבנו בישול איטי על פתיליה... שמצאנו סנדלר בכל פינה
06/05/2019  |   הרצל חקק   |   כתבות   |   תגובות

יש תחושה של קדוּשה, כאשר אנו נזכּרים בהם, בּבעלי המלאכה של פַּעם. הם נשארו עדוּת לְדור אצילי יותר, דור של ערָכים. כשֶאנו מַעלים את דמותָם, את העולם היפה של אז, אנו שואלים: איך ויתרנו על עולם כֹּה אמיתי?

דֵי כּואב: שכחנו את המלאכות, שכֹּה הקסימו אותנו: הן היו מלאות פשטוּת ותום. איפה הימים, שאָפינו עוגה בסיר פּלא, שאהבנו בישול איטי על פתיליה... שמצאנו סנדלר בכל פינה: הלכנו אליו נרגשים. מצאנו אותו במבוי אפֵל בין בתים. באומץ שלף מסמרים מבֵּין שיניים חשוקות... בנחישות הוסיף לנו פרסת בּרזל לעקֵבים, מסמרים נוצצים לַסוליה... ונכון, הלכנו בנעליים חמש שנים. הן היו גדולות, אחר כך היו בסדר, ובבוא היום - הסנדלר חתך את הקימור מקדימה, כדי שלא ילחץ לנו באצבעות...

בשנות החמישים היה חייט בכל שכונה. לעתים הכל התחבּר: החיט חָלַק חנותו עם שֶען, או רפָּד. הלכנו אליו עם גליל בד, אמא ביקשה שיתפור לנו חולצות. הכּול היה אישי. תאמינו או לא, החייט ידע לכוון שעונים, והשֶען ידע לתפור כפתורים. החיים היו הפתעה, סיפור בהמשכים.

לא שכחנו גם את תקופת כדי החלב הגדולים, שהיו מִפַח או מאלומיניום: החלבן הגיע עם העגלה שלו, מזג במסירות מכּד החלב. האימהות שלנו עמדו בתור וקיבלו חלב טרי לפי מידה, בליטרים, במידות אחרות. אכן סֶרט בלתי נשכח: חָלב עם הרוּחַ!

הלב מטפטף

חלף זמן, והגיע עידן בקבוקי החלב, לאחר תום זמן כּדי החלב. הייתה לנו הפתעה 'על הבוקר': החלבן השאיר בּקבּוק חלב ליד הדלת. כשראינו אותו, נדלקנו. אהבנו להסיר את המִכְסה העליון של הבקבוק. גילינו שם נייר כסף עבה. האוצָר היה מתחת למכסֶה, שם הצטבּר החלב והפך לקצֶפת מיוחדת, קרוּם שהילדים של אז התמכּרו לו בתשוּקה. כמה רַבְנו כדי ללקק את החֵלק הפנימי, האוצָר הגנוז... הַמָן של אבותינו במדבּר.

איננו בוכים על חלב שנשפך, רק הלב מטפטף. כן, אותם זיכרונות מַרווים לעַד את הלֵב. בואו ניזכר בּגעגועים במוכרֵי המציאוֹת, בִּמְתקני השמשיות, בּמשחיזי הסכּינים. אלה עברו בין הבתים להשחיז סכינים או מספריים. הם ידעו להפעיל אבן מַשְחזת באמצעות מוֹט ובתנופה. כל סיבוב כמעט הגיע עד חיפה!

גלים-גלים הגיעו בעלי מלאכה אל השכונה, ואנו חכינו להם, כמו נסיכים בממלכה קטנה. גם אלה שביקשו כוסות רוח, זכו להיוושע. מרפאים עממים ידעו לפקוד את השכונה, לתת מָזור. מי שלא נושַע, פנה אל הנִסים ואל הנפלאות, אל מְחלקי הקמֵעות. אפילו סופר שכונתי לעת-מצוא היה לנו. במכונת הכתיבה שלו היה מדפיס מכתבים רשמיים למוסדות. רחש הקלידים היה כנגינת פסנתר...

אל תשכחו את צַלָמי הרחוב, שנֶעמדו מאחורי פרגוד שחור כדי לצלם תמונה, שבּקעה מתֵבת קֶסם. ליד עץ הערבה של השכונה בבתֵי סיידוף חכּינו לַצַלם שיצלֵם, והכול היה בשחור לבן, כמו הסרטים שהגיעו מהוליווד. לרגע הרגשנו כוכבים!!

פנסי רחוב

אכן לא שכחנו אותם: בעלי מלאכה של זהב, כולם טובי לב ונפלאים. ראשונים לכולם, הַחייטים הבּלתי נִלאים. אלה ידעו לתפור בגדים וחליפות... גם לסירוגין וגם חליפות. ורגע מנוחה, בואו ניתֵן כבוד לנפָּחים שהיו אלופי המלאכה: הם אלה שֶידעו לתקן דוּד מים או דוּד כביסה רותֵח. ואם צמאנו צימאון אמִתי, פנינו אליו, אל שואב המַים ליד הבּור השכונתי. זו הייתה חוויה שאין דומֶה לה, בעיקר כשהדלי עלה למעלה באמצעות... מנוּאֶלה.

כשחיפשנו אותם, מצאנו אותם: בעלגולֶה עם העגלה והסוס, מתַקן הפרימוסים והפתיליות, החנווני שהכּיר כל קונה במכּולת השכונתית. אם היה קשה, קנינו אצלו 'בהקפה'. העיפרון נשלף מעל האוזן ורשם בפנקס קטן.

לאן נעלמו כולם? איפֹה יש היום מדליקי פנָסי רחוב, מוכרֵי תירס, מוכרי צֶמר מתוק, שקראו לו שערות סבתא. היכן נוכל למצוא מוכרי צמר פלדה או מוכרי תפוח מְסֻכּר, עטוף פּטל אדום. איפה הם המושיעים שידעו לתת תשובה אחת-שתים: היכן מנפֵּח הזכוכית, האם הוא עדיין מחפש אותנו? ובכלל, האם יש עדַיין מצחצחי נעליים?

שבח והודיה לכל הימים ההם. אנו עדיין חשים מחויבות לַדור שהיה, לְבעלי המלאכה הבלתי נשכחים: תמיד נחפּש את כל המילים הטובות, שיוכלו להפיץ זוהַר ונוגַה. ננסה לבטא במילים קדושות את סיפורם, להנציח את התוֹם והיופי. אנו המשוררים נושאים שליחוּת. זה תפקיד הספרוּת: לָתת מקום לנוסטלגיה להאיר הֹוֶה, להמתיק את החיים, את הערָכים, את הזיכרונות שיָפוּ מאותם 'שנות תרפפו'.

אסיים בשיר שלי מקובֶץ השירים שלי - 'תעוּדה נשכּחת':

בעלי המלאכה - עולם גנוז באור


הרצל חקק

פַּחִים, פַּחִים, פַּחִים

הַכֹּל מָכְרוּ לָנוּ בְּפַחִים

כְּמוֹ יָצְאוּ מִמִּסְגֶּרֶת

כְּמוֹ הָיוּ תְּמוּנָה חוֹזֶרֶת.

מְדַבְּרִים עַל שֶׁמֶן,

מְדַבְּרִים עַל נֵפְט

הַמַּשְׁפֵּך בַּיָּד, הַפַּךְ, הַמְּשׂוֹרָה, הַקַּנְקָן

כְּמוֹ יָצְאוּ מִסֶּרֶט אִלֵּם יָשָׁן נוֹשָׁן

וּבָאוּ גַּם מְתַקְּנֵי שִׁמְשִׁיּוֹת

וְאֶת לִבֵּנוּ הֵצִיפוּ נָשִׁים יְפֵהפִיּוֹת

לְיַד פַּחֵי הַכְּבִיסָה, לְיַד נָפוֹת הַקֶּמַח

הןֵ מָהֲלוּ בֵּיצִים בְּשֶׁמֶן

וְנַפְשֵׁנוּ נִמְהֲלָה מֻקְסֶמֶת

הַכֹּל בָּא אֶל הַשְּׁכוּנָה

גַּם נוֹשְׂאֵי הַמֵּיתָרִים וְהַמַּנְגִּינָה

הַכֹּל מָכְרוּ לָנוּ בִּנְשָׁמָה מוּאֶרֶת

כְּמוֹ יָצְאוּ מִן הַמִּסְגֶּרֶת

הַשְּׁעָרִים הָיוּ עֲשׂוּיִים

בֶּאֱמֶת מִבַּרְזֶל.

הַכֹּל קֹרַץ מֵחֹמֶר אַחֵר.

וּכְשֶׁאֲנִי מַבִּיט

וְרַק כְּתָמִים בְּהִירִים בַּקִּיר

אֲנִי יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ חָסֵר.

הַתְּמוּנוֹת חֲבוּיוֹת אֵי שָׁם בַּמַּרְתֵּף

כְּמוֹ תֵּבַת רְאִינוֹעַ

וּמַה שֶׁגָּנוּז בָּאוֹר לְעוֹלָם

אֵינוֹ חוֹזֵר

בור המים בשכונת באר יעקב [צילום: בלפור חקק]
בור המים בשכונת בתי סיידוף [צילום: צילום משפחה]
החייט השכונתי [צילום: הרצל חקק]
הפרימוס של שמות החמישים - מוזיאון חצר היישוב [צילום: הרצל חקק]
כלי הסנדלר - מוזיאון חצר היישוב [צילום: בלפור חקק]
מגהץ הקיטור של שנות החמישים - מוזיאון חצר היישוב [צילום: הרצל חקק]
מכונת התפירה הישנה - מוזיאון חצר היישוב [צילום: הרצל חקק]
פתיליות של אותם ימים [צילום: הרצל חקק]
תאריך:  06/05/2019   |   עודכן:  06/05/2019
הרצל חקק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
בעלי המלאכה של פעם - געגועים לערכים
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
א. וינשטיין
6/05/19 12:18
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ההצגות מומחזות על-פי סרטים שהצליחו בגדול בקולנוע. הכוונה היא ל"קן הקוקיה", ול"מיזרי". בגרסה התיאטרונית של "מיזרי", העולה כעת בקאמרי, חוויית הפחד אינה החוויה המרכזית. זאת, כמובן, בניגוד לסרט "מיזרי", המבוסס על הרומן של סופר האימה הנודע סטיבן קינג. נדמה שעירד רובינשטיין, מתרגם ובמאי "מיזרי", היה מודע לפער הזה שבין האמנויות, כמו גם לעובדה שהסיפור עצמו יהיה מוכר לרבים בקהל שצפו בעבר בסרט. ייתכן שזו הסיבה בגללה הוא ניסה לתת דגשים אחרים לחומר.
06/05/2019  |  לאה טרן  |   כתבות
40 שנה להסכם השלום עם מצרים סיפורו הבלתי ידוע של יישוב חצי רשמי בסיני
06/05/2019  |    |   כתבות
אשה צעירה, לוצ׳יה, מודדת שטח במקצועה, עושה עבודה באזור לא מיושב, עבור איל נדל"ן, המבקש ממנה לאשר את המדידות הלא מדויקות משנת 2011, כדי שלא יזדקק שוב למערכת אישורים חדשים שיגרמו להשהיית יישום פרויקט בניית אתר הבנייה הענק שהוא יזם. בטוב ליבה, היא נענית לבקשה. מה שמפריע לזה הוא פריצת דמותה של מריה, אמו של ישו, החוזרת ומופיעה בדמיונה של לושה (לוצ׳יה, הדס ירון הישראלית מופיעה בדמות מריה). תחילה היא מדברת אליה בעברית, אך בהמשך, מדברת אליה בשפתה, איטלקית, ודווקא במועדים מאוד לא נוחים, ליד אנשים, כמו במהלך טקס הכרזת הקמת הפרויקט. מה שגורם להתערערות מצב הגיבורה.
05/05/2019  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
בליל סופה וסערה מגיחים אל תוך ארמון עתיק במזרח אירופה, שהפך למוזאון, שני שליחים מארץ ישראל: זאנד, חוקר ספרות עתיקה שהגיע לחפש ספרים עתיקים שנגזלו על-ידי הגרמנים מהיהודים טרם השמדתם, ודורה - צעירה המחפשת ילדים שהוחבאו בשואה וניצלו, כדי להביאם לישראל. שומר הארמון המפואר שהיה למוזאון אינו שש לקבל אותם. כאילו שפרטיותו נפגעה בזה. אך לאט-לאט, הודות להתמדתם ועיקשותם של השניים בטענתם שבסערת ברקים ורעמים כזו לא ניתן לצאת ולחפש בלילה מקום ללון בו, הוא נעתר להם. ויתרה מכך, אף מציע להם להתכבד בתה, ואת מיטתו מציע לצעירה שתישן בה. בעוד לחוקר הספרות הוא מותיר את הספה בסלון.
05/05/2019  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
מדינת ישראל נוסדה בתאריך 14.5.1948. מדינה קטנה עם היסטוריה עשירה, כאשר מכל צדדיה מנסים להתנכל לה ועדיין היא שורדת וגם תמשיך כך. מספרה הנומרולוגי הקבוע הינו - 5, עובדה שמלמדת על כך שייעודנו כמדינה הוא להימצא תמיד בתנועה, בהתפתחות ורבים בה השינויים תוך כדי למידה.
05/05/2019  |  צילה שיר-אל  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
במקרה שלנו התמונה המדומיינת הפוכה: ישראל היא האריה, המותקף משום-מה על-ידי עדר זברות מתייהרות    היוכלו החיות המפוספסות, עטויות כפיות וסרטים ירוקים למצחם ללביא הבודד?
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
הפינוי הגדול בתולדות המדינה [צילום: דוד כהן, פלאש 90]
אריאל היימן, אלון ברקמן
פינוי מאות אלפי תושבים מגבולות הדרום והצפון מאפשר להפיק מספר לקחים למקרה הבא - בין אם הסיבה תהיה ביטחונית ובין אם היא תהיה בשל אסון טבע
אפרים הלפרין
אפרים הלפרין
קטונתי מלהבין לעומק את השיקולים העומדים בפני מקבלי ההחלטות, אך נוכחנו כבר לפחות פעמיים, ב-6 באוקטובר וב-7 באוקטובר שהם טעו מהיסוד בהערכת המצב שלהם    בהקשר הזה אני מבקש לשאול: האם ר...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il