חיילים ניגרים מתרגלים התקפה על בסיס טרור ליד העיר בובו-דיולאסו, במערב בורקינה-פאסו. זהו חלק מהאימונים שמובילה ארה"ב, ובהם משתתפים 2,000 חיילי יחידות עילית מ-30 מדינות - תזכורת למלחמה הנשכחת נגד הג'יהאדיסטים באזור סאהל המשתרע מדרום לסהרה לרוב אורכה של אפריקה. ארה"ב, בריטניה, צרפת ומדינות מערביות אחרות מנסות לסייע לכוחות מ-16 מדינות להשיב מלחמה שערה. וזה לא עולה יפה, כותב אקונומיסט.

דאעש מחפש תחליפים לסוריה ועירק, ואפריקה - ובמיוחד הסאהל - נראית מתאימה. הממשלות חלשות, בלתי פופולריות ולעיתים שליטתן במדינותיהן היא חלקית בלבד. מנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדדי, התייחס במפורש לאפריקה בקלטת שפרסם בסוף החודש שעבר: "אחיכם במאלי ובבורקינה-פאסו... אנחנו מברכים אותם על הצטרפותם לשורות החליפות". הגנרל מארק היקס, מפקד הכוחות המיוחדים האמריקנים באפריקה, אומר שדאעש אינו האיום היחיד: גם אל-קאעידה מנסה, ובהצלחה לא מבוטלת, להתבסס בסאהל. להערכת המודיעין האמריקני, מדובר בסך-הכל ב-10,500 ג'יהאדיסטים.

רוב הג'יהאדיסטים באפריקה נלחמים נגד הממשלות המקומיות, אך חלקם שמים על הכוונת גם מטרות מערביות. אי-אפשר לדבר עליהם בהכללה, מציין אקונומיסט: חלק מהקבוצות הן מקומיות, חלקן מאמצות את תווית הג'יהאד רק משום שבמקרה הן מוסלמיות, צעירים רבים מצטרפים אליהן בעקבות היתקלויות עם השלטונות. קבוצות אחרות, כמו א-שבאב בסומליה, מושפעות מהאידיאולוגיה של אל-קאעידה, ונוטות להתמקד בפעולות טרור רצחניות במיוחד, כמו פיצוץ משאית תופת במוגדישו, בירת סומליה, בה נהרגו 600 בני אדם לפני שנתיים. הקבוצות החזקות ביותר מצליחות להשתלט על שטחים, כמו בוקו חראם בצפון ניגריה.

קבוצות ג'יהאדיסטיות מכל הסוגים מרחיבות את אחיזתן בסאהל וסביב אגם צ'אד. בשנה שעברה נהרגו למעלה מ-9,300 בני אדם, רובם אזרחים, במאבק נגד הג'יהאדיסטים ברחבי היבשת. 40% מהאבידות היו בסומליה, בה נוהג ארגון א-שבאש לפוצץ מכוניות תופת במקומות הומי אדם. רבים מהקורבנות האחרים היו בניגריה, שם נודע בוקו חראם לשמצה במיוחד בחטיפת ילדות נוצריות.

לדברי אקונומיסט, הסאהל הוא האזור המדאיג ביותר וזה הזקוק ביותר לסיוע. מספר קורבנות הטרור הג'יהאדסטי בניז'ר, מאלי ובורקינה פאסו הוכפל בתוך שנתיים והגיע אשתקד ל-1,100. והאלימות מתרחבת, חוצה גבולות ומאיימת לשסע מדינות עניות הנתונות בידי שליטים כושלים.

החשש מפני מהגרים הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שכוחות צבא אירופיים מנסים לייצב את האיזור: 4,500 צרפתים, 1,000 גרמנים וכמספר הזה איטלקים, שתי יחידות בריטיות. וארה"ב,הרוצה להילחם בטרור בכל מקום, מחזיקה 7,000 חיילים באפריקה. רוב הכוחות המערביים אינם נלחמים במישרין בג'יהאדיסטים (למעט בסומליה), אלא מספקים אימונים והדרכה לכוחות המקומיים. לעיתים צריך להתחיל מבראשית, כמו למשל להסביר לצבא הניגרי שעליו לכסח את השיחים סביב מחנותיו כדי למנוע מחסה מג'יהאדיסטים התוקפים אותם.

לדברי אקונומיסט, הנסיונות למנוע את התפשטותה הג'יהאדיסטים באמצעות הכוחות המקומיים או חיסול מנהיגי הטרור - אינם מצליחים. קחו לדוגמה את מאלי, שם ניהלו מלחמה מוצלחת מאז 2012 והיו מוכנים להסתער על הבירה במאקו. כוחות צרפתיים סילקו אותם מהערים הגדולות, אך לא הצליחו לחסל אותם; הם ברחו למדבר. האו"ם שלח 16,000 חיילים לאיזור, אך 195 מהם נהרגו מאז 2013 והג'יהאדיסטים ממשיכים להתפשט דרומה לעבר ניז'ר ובורקינה פאסו. ואילו ממשלת מאלי אינה מעוניינת במיוחד להשליט את מרותה בצפון המדינה, ומתמקדת בדרום - שם מצויים מכרות הזהב.

ממשלות המערב החלו להתמקד בניז'ר ובבורקינה פאסו יותר מאשר בניגריה ומאלי, בתקווה שמדינות אלו יוכלו לשמש כמחסום בפני התפשטות הג'יהאדיסטים.. אולם חלק ניכר מן הטעויות שנעשו במאלי, חוזרות על עצמן בבורקינה פאסו. מעט מדי נעשה כדי לתקן את הבעיות הבסיסיות היוצרות את העימות במדינה, כגון החקלאות הכושלת, השלטון הגרוע והעוני. האליטות המקומיות מעונינות רק בהישמרותה של השחיתות ממנה הן נהנות, ואינן מוכנות להנהיג נורמות דמוקרטיות שיחלישו אותן.

איום הג'יהאדיסטים הוביל כמה ממשלות מערביות להפסיק בשקט את קידום הדמוקרטיה באפריקה, כשם שבזמן המלחמה הקרה השלימו עם משטרים מושחתים כל עוד היו אנטי-קומוניסטיים. כמעט כל שליט אנטי-ג'יהאדיסט נתפס כבן ברית ראוי. הסאהל כה בלתי יציב, עד שקרוב לוודאי שהכוחות המערבים ישהו בו עוד שנים רבות. אך כל עוד לא ישתפרו הממשלות המקומיות, איום הג'יהאד לא ייעלם.