הבכי והזעקה על הרס הדמוקרטיה מחייבים תשומת לב. כאשר שופט עליון, המשנה לנשיאה, היועץ המשפטי ל
ממשלה לשעבר, אלייקים רובינשטיין נזעק במטרה להגן על הדמוקרטיה מפני משחרי רעתה ראוי מאוד להקשיב לו.
הקשבתי לאלייקים רובינשטיין
אז הקשבתי לו ברוב קשב, כלומר קראתי את אשר אמר בראיון ברדיו "נתניהו נהנה מחזקת החפות ויש לו גם שימוע". אני מקווה שהדבר הזה ייזכר כי זו האמת המשפטית. לגבי עניין של חסינות, כל דבר שהוא חסינות פרסונלית לאדם הוא לא דבר נכון. אם נגיע לשלב הזה שאדם שהיועמ"ש אחרי שימוע חושב שהוא צריך לעמוד לדין, ואני מדבר לא כשונא של נתניהו, אני גם מעריך דברים שהוא עשה, אבל אם אדם אחרי שימוע יצטרך לעמוד לדין והחסינות תהיה ארץ המפלט, זה הופך אותנו למדינה של עולם שלישי. בכלל, הנושא של שינויי חקיקה למטרה שבמהות היא פרסונלית זה לא דבר טוב. החוק צריך להיות שווה לכולנו".
אז מה אני אומר לכם, אם אלה פני הדברים, עדיף חסינות בחקיקה אישית לראש הממשלה, ולא רק עד תום הקדנציה אלא לעולמי עד.
39 שנות מאסר
ראש הממשלה נחשד בשלושה תיקים שונים, בכל השלושה הוא נחשד בשוחד, בכל השלושה הוא נחשד בהפרת אמנונים. 39 שנות מאסר מצטברות יש בחוק על מכלול העבירות האלה (30 על השוחד ו-9 על כל היתר) בכל החשדות מצאו המשטרה והפרקליטות די ראיות להעמדה לדין.
2 מתיקי השוחד, 20 שנות מאסר מתוך ה-39, יותר ממחצית השנים, התנדפו מבלי שראש הממשלה התבקש כלל להתייחס אליהם, ועתה נותר תיק שוחד אחד, 10 שנים, ושלושה תיקי הפרת אמונים, 9 שנים יחדיו. ועל מה נסוב תיק השוחד הנורא? על בקשת/דרישת/קבלת עיתונות טובה כשוחד.
לא היה מקרה אחד בארץ בו עיתונות טובה או הטיית עיתונות נחשבו כשוחד, לא ידוע לי על כל כזה מקרה בכל העולם הדמוקרטי כולו. אם נרצה להקיש מחוקים אחרים אז נראה שעיתונות טובה או הטיית עיתונות איננה נחשבת כמתנה, ולכן ודאי וודאי לא יכולה להיות כלל חלק מעסקת שוחד. הטיית עיתונות היא לחם חוק בישראל ובמקרים בולטים של הטיה כזו אף
מועצת העיתונות לא מצאה בהם פסול משמעתי/אתי.
רק רשע אחד בסדום?
בסדום של העיתונות המוטה שלנו יש רק רשע אחד? ולרשע הזה קוראים
בנימין נתניהו? איפה היה אלייקים רובינשטיין כאשר עלו כל ההאשמות ההזויות האלה? אז הוא לא חשש ליציבותה של הדמוקרטיה? האם הדבקת האשמות הזויות לראש ממשלה נבחר מחזקת את הדמוקרטיה, או שמא היא מנסרת את ענפיה? אם מתן/קבלת עיתונות טובה נחשבות כמתת שוחד אנו יכולים לכבות את האור ולסגור את הבאסטה, ואם ההאשמות האלה הן האשמות פרסונליות לראש הממשלה בלבד, ודאי וודאי שאפשר לסגור, ועל-מנת שלא לסגור כנראה שאין ברירה אלא להתגונן בחקיקה פרסונלית.
לזרוק את העיסה החמוצה לפח
ואז מגלגלים ה"צדיקים" עיניהם לשמים ואומרים "שים בצד את השוחד. ומה עם הפרת האמונים"? אז זהו, שאי-אפשר לשים בצד את השוחד, או נכון יותר אסור לשים אותו בצד.
אם בעיסה של משטרת ישראל ופרקליטות המדינה יש שאור אחד, הריהו מחמיץ את כל העיסה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בואח'ד שאור, בייחוד אם רוב מרכיבי העיסה הם שאור אחד גדול, ואז נכון לזרוק את כל העיסה החמוצה הזו לפח.
בכל מהלך יש סיכונים, כל שינוי עלול להביא עמו תוצאות לוואי שליליות, אך השלכת רפש הזוי ורווי שנאת חינם (ושנות מאסר) בראש ממשלה מכהן, מסוכנת מכולם. התנפלות של מערכת אכיפת החוק על ראש ממשלה מכהן בעילות הזויות, מסוכנת מכולן, ובהעדר חלופה אחרת, חקיקה פרסונלית מגוננת היא הכרח בל יגונה.
כאשר מדינת ישראל מתקיפה פרסונלית, אין כל פסול בהגנה באמצעות חקיקה פרסונלית על-ידי החשוד, נהפוך הוא, במקרה כזה חקיקה פרסונלית היא כנראה הדרך היחידה, ומה שנותר הוא אך להביע דאגה אמתית מהמצב החמור שהגענו אליו, ולאחל איחולי הצלחה לראש הממשלה.
