לא עוצרים באדום
בכביש רמות הקטלני בירושלים, שבו לא מכבר נפצע נער אנוּשוֹת, נלכדו בעדשת המצלמה ביממה אחת שלושה כלי רכב עוברים באור אדום. ולמרבה הצער הכביש הזה לא לבד.
בצומת ירושלמי סואן, המחבר את רחוב בצלאל עם רחוב אוסישקין בעיר, נהגים דרך קבע לא עוצרים באור אדום, ולא אחת כמעט פגעו בהולכי רגל, אלמלא עצירת פתאום (שעליה כנראה הם מסתמכים).
השר לביטחון פנים,
גלעד ארדן, הכריז לא מכבר על פרויקט הדגל שלו לבטיחוּת בדרכים - רישות צמתים מרכזיים סואנים במצלמות ובעין אלקטרונית לאיתור עברייני תנועה און-ליין. אז לתשומת לב השר, אנא, שים שם עין אלקטרונית למעקב, כי בנפשנו הדבר. זוכר שירושלים הבירה היא שיאנית במספר נפגעי הולכי הרגל?
סמל אנטי לאומי
לאחרונה פורסם כי החרדים לוחמים נגד מכירת החזיר בשוק מחנה יהודה בירושלים. הם לא לבד. גם ברל כצנלסון, ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה והוגיה, שאינו חשוד בחרדיוּת, יצא בחריפות נגד התופעה המבישה של גידול ומכירת חזירים בארץ ישראל, אשר הפכו לסמל אנטי דתי ואנטי לאומי, לאחר שהחזיר של הרומאים נעץ ציפרניו בחומת העיר הקדושה.
וכך כתב: "אני מודה: שונא אני חזירים, ויותר משאני שונא חזירים שונא אני מגַדלי חזירים. מפחד אני מפני חזירים, ויותר משאני מפחד מפני חזירים מפחד אני מפני מגדלי חזירים. בטוח אני בהללו, שאין לך חזירוּת בעולם שאינם מוכנים ומזומנים לגדל אצלנו, בשביל אותה המטרה הקדושה שלמענה הם מגדלים את החזירים עצמם. המפני כאלה לא אפחד" (כתבי ברל כצנלסון כרך י"ב עמ' 57)?
שִכָּחון
דומה שלא פחות משהשמות נועדו להנציח את המדענים, שגילו את המחלות, במיוחד לצורך שימוש מדעי בינלאומי, הם ממלאים חלל שנוצר בשפה מחוסר מילה מתאימה למחלה. לכן, בניגוד לדעת חתן פרס ישראל לכימיה, פרופ' צ'חנובר, אני סבורה שנכון עושה האקדמיה ללשון העברית המחפשת חלופה לשם מחלת האלצהיימר, כמו גם לשמות מחלות אחרות. זאת בצד שימוּר השם המקורי המדעי.
נכון, בחירת השם הלא מוצלח 'דרדרת הבינה' למחלה מעוררת תמיהה. האִם באקדמיה הוותיקה לא למדו עדיין ששם מוּצע צריך להיות קצר, קליט לאוזן וקולע לעניין? נראֶה שאפילו השם 'שׂח רחוק', שהציע אליעזר בן יהודה לטלפון, טוב ממנו. האם לא עדיף לבחור, למשל, בשם 'שִכָּחון' (על משקל זכרון)? ובא ללשוננו גואל.
