המערכה על התודעה

בימים אלו הוציא המרכז למורשת המודיעין/המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, בשיתוף עם המכון למחקרי ביטחון לאומי, חוברת שנושאה הוא "המערכה על התודעה". בחוברת כ-20 מאמרים המקיפים את הנושא הזה שהפך בעידן המידע למרכיב מרכזי בהתמודדות בין יריבים בתחום הביטחון הלאומי. זירות המערכה העיקריות של ישראל הן מול אירן, מול החמאס וחיזבאללה ומול תנועת הבי.די.אס וכל הגופים האנטישמיים. בו בזמן המערכה על התודעה אינה רק נגד יריבים חיצוניים. היא מתנהלת, בלא פחות חריפות, נגד יריבים פנימיים, כחלק ממאבקים פוליטיים ו/או כלכליים. אחד מהכלים החדים במערכה (בצד שפע של כלים אחרים) הוא "ידיעת הכזב". היא יכולה להיות כוזבת לחלוטין, או כוזבת למחצה, בעקבות האימרה הידועה שחצי אמת גרועה משקר.

אני מעוניין להמחיש את הנושא ולנתחו בדוגמה אקטואלית, ולעמוד על אחת ממשמעויותיו המרכזיות. על-רקע המתיחות בין אירן לארה"ב בלט, לפני מספר ימים, דיווח ב"ניו-יורק טיימס" לפיו סגן שר ההגנה האמריקני, על-פי הוראת בולטון, יועצו של טראמפ לביטחון לאומי, הציג תוכנית צבאית לשיגור 120 אלף חיילים אמריקנים למזרח התיכון אם אירן תתקוף אינטרסים אמריקנים. העיתון הוסיף דברי הסבר ופרשנות שמספר דומה של חיילים השתתף בפלישה האמריקנית לעירק ב-2003. הדיווח הדהד מיידית בתקשורת ברחבי העולם. הנשיא טראמפ הכחיש מכל וכל את הידיעה, והוסיף כי אם באמת ישלח חיילים אזי המספר יהיה הרבה יותר גדול.

לכאורה מדובר בדיווח סביר, מה עוד והוא נכתב בעיתון "מכובד" כמו "הניו-יורק טיימס". אבל, הוא מעלה מיד כמה שאלות פשוטות: להיכן יישלחו החיילים? נגד מי בדיוק הם ילחמו? למה 120 אלף ולא 300 אלף, למשל? האם המימשל האמריקני משנה את כל התפיסה שלו שנגמר עידן שיגור המוני של "לוחמי יבשה" לארצות רחוקות? מה, כבר אין לארה"ב נושאות מטוסים? במילים אחרות, כל הסיפור הזה נראה לא הגיוני ולא מציאותי, ואפילו משהו הזוי בעיני המשקיף המקצועי. ואם נוסיף לכך את העובדה שלדיווח שורבב שמו של בולטון, שנוא נפשו של העיתון, כמי שעומד מאחורי כל התוכנית לשיגור 120 אלף "בנים", נגיע, לדעתי, למסקנה שמדובר ב"ידיעת כזב" (שאולי נשענת על הדלפות כזב של גורמים שונים בפנטגון). תכליתה: להראות לציבור האמריקני ולעולם שטראמפ פועל בניגוד מוחלט להבטחות שלו, ובניגוד גמור לתלונות שלו על הטריליונים שממשלים קודמים ביזבזו על הרפתקאות צבאיות. ראו, אומר העיתון, איך אי-אפשר לסמוך על הנשיא ההזוי הזה. לשון אחרת, לדעתי, זה חלק מהמערכה הפנימית על התודעה בארה"ב שמנהל העיתון נגד טראמפ.

התקשורת, על כל מרכיביה, רוויה היום ב"ידיעות כזב" מסוגים שונים ומשונים במערכה הפנימית על התודעה ובמערכה שמנהלים האויבים שלנו. דומני שזה כמעט בלתי אפשרי לדרוש מהקורא הסביר לזהות "ידיעות כזב". הכי הרבה הוא יכול להיות ער לכך.

אבל, "ידיעות הכזב" שמפיץ היריב מציבות אתגר מיוחד בפני חוקרי המודיעין. נדרשת היום רמה גבוהה ואיכותית של אנשי מחקר על-מנת לאתר "ידיעות כזב" הבנויות כהלכה וקשות לזיהוי ככאלו. לא רק זאת, אחת מהבעיות הקשות של אנשי מודיעין כיום היא תופעת הרווחת בציבוריותו ובתקשורת, שעיקרה: "מי צריך היום את המודיעין ולבזבז עליו כסף, כשהכל גלוי, כשכל המידע נגיש"? וזאת שעה שהוא מזוהם ב"ידיעות כזב".