|
|
מהדורה ראשונה של ספר הזוהר, מנטובה, 1588 [צילום: קדם מכירות פומביות]
|
|
|
|
|
ל"ג בעומר תשע"ט, זמן ההילולא לזכרו ולכבודו של התנא החשוב רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), שחי במאה הראשונה והשנייה למניינם ואשר לפי האגדה ברח מפחד הרומאים והסתתר במערה עם בנו כ-13 שנים, שם העמיקו להגות בדברי אלוהים חיים, תוך שהם ניזונים מחרובים וממים בלבד. לפי האמונה העממית, המגובה בכמה פירושים, שם במערה נכתב ספר הזוהר או לכל הפחות הונחו היסודות לו. אלא שעל אמונה זו יש כידוע חולקים רבים, הן מבין הפרשנים והן מבין חוקרים לא מעטים.
ספר הזוהר התפרסם לראשונה לקראת סוף המאה ה-13 למניינם על-ידי רבי משה דה-ליאון (רמד"ל) שחי בספרד בעת ההיא, ונדפס לראשונה במאה ה-16. רמד"ל מעיד על עצמו כי הוא רק 'מצא והעתיק' את הכתובים הקדומים וברוב צניעותו וחכמתו מייחסם לרשב"י, טכניקה ישנה-נושנה המוכרת מהעת העתיקה, וכך זוכה הספר הן להוד קדומים והן לסמכות רבנית-תנאית.
ואולם יש יותר מראיה אחת בכדי להעיד שככל הנראה רמד"ל לא 'מצא' את הכתוב ולא 'העתיקו' מסוג כלשהו של 'ספר' קדום, אלא הגה את הדברים ממוחו הפורה והגאוני. ראשית, מפורסם וידוע מכתבה של אשתו אשר בו היא מעידה כי אכן הוא לא מצא ולא העתיק דבר אלא כתב הכל בעצמו. שנית, המחקר הבלשני מצביע על כך שהארמית של ספר הזוהר אינה תואמת לארמית של בית שני, אלא יש כאן שפה מאוחרת ומפותחת יותר. כמו-כן, ישנם גם חידושים רעיוניים רבים (כך בראש וראשונה ג. שלום שגם טוען כי אכן רמד"ל הוא שכתב את הזוהר, ואחריו הולכים רוב החוקרים).
בשלישית, יש לשוב ולשאול במודגש: מדוע ספר הזוהר לא נזכר בשמו המפורש ואף לא ברמז עד סוף המאה ה-13? למה הוא לא נזכר בגמרא? אצל רס"ג? למה לא אצל רש"י והרמב"ם? ובכן, במידה והזוהר, ספר יסוד בקבלה, הוא חיבור קדום, איך זה שהוא לא נזכר בכל אלה וברבים נוספים? אין זאת כי אם ככל הנראה הוא אכן חיבור מאוחר, פרי מוחו הקודח והגאוני של רבי משה דה-ליאון, איש ספרד, אשר בשל צניעותו וענוותו לא זכה עד היום במקום הנכבד הראוי לו בכנסת-ישראל של מעלה.
כפשרה בין האמונות והדעות, לא נותר לי אלא להציע כי בכל ימות השנה נייחס את הזוהר לרמד"ל ובזאת נגמול לו כראוי, ואילו יום אחד בשנה, בל"ג בעומר, יומו של רשב"י, נאמין שאכן הגה והחל לגלגל את הרעיונות שלבסוף נכתבו ולבשו צורה בספר הזוהר.
