|   15:07:40
דלג
  איתמר לוין  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
שכונה על שטח מחנה פלוסנבורג איזכור מוצנע ובעייתי לוועידת מינכן

שישה בשישי / שבוע בגרמניה

גרמניה אחרת. אבל באיזה מובן

המונח "גרמניה האחרת" נטבע בשנות ה-50 וה-60, כדי להבדיל בין גרמניה הפושעת של התקופה הנאצית לבין גרמניה המערבית, מדינה דמוקרטית המכה על חטא ומשלמת פיצויים ביד רחבה. אין להכחיש שאכן גרמניה עשתה דרך ארוכה וממשיכה לעשות מאמץ ניכר לכפר על חטאיה, במיוחד מול ישראל והעם היהודי. אבל שבוע של ביקור במדינה מעלה תופעות מטרידות, הן בנוגע לעברה של גרמניה והן בנוגע לאופן בו היא מנציחה אותו ומתמודדת איתו - החל מהשנים המוקדמות שלאחר המלחמה ועד ימינו
24/05/2019  |   איתמר לוין   |   כתבות   |   שואה וגבורה   |   תגובות




פלוסנבורג
שרידי המבנה בו הוחזקו קושרי 20 ביולי

מעולם לא ראיתי משהו דומה לזה שבמחנה פלוסנבורג, מזרחית לנירנברג: כמעט כל המחנה נהרס בצורה שיטתית ועל שטחו נבנתה שכונת מגורים. מעבר לשאלה מי מוכן לגור במקום שהיה מחנה עבודה וריכוז, התמיהה הגדולה היא על עצם הרעיון: לא רק להרוס את המחנה, אלא גם להעלים חלק ניכר ממנו?

ביקרתי ב-20 מחנות השמדה, ריכוז ועבודה בפולין, בגרמניה, באוסטריה, בצ'כיה ובהולנד. ראיתי את בתי העיר לובלין הסמוכים למחנה מיידנק. ראיתי את המנזר שהוקם בתוך מתחם אושוויץ. ראיתי את האנטנות הצבאיות שבנתה ממשלת הולנד במחנה ווסטרבורק. אבל מעולם לא ראיתי משהו דומה לזה שבמחנה פלוסנבורג, מזרחית לנירנברג: כמעט כל המחנה נהרס בצורה שיטתית ועל שטחו נבנתה שכונת מגורים. מעבר לשאלה מי מוכן לגור במקום שהיה מחנה עבודה וריכוז, התמיהה הגדולה היא על עצם הרעיון: לא רק להרוס את המחנה, אלא גם להעלים חלק ניכר ממנו?

המחנה הזה הוקם ב-1938, במטרה להשתמש באסירים לעבודת פרך בחציבת גרניט ואבן. לאורך שבע שנותיו עברו בו 90,000 אסירים, שלפחות שליש מהם נספו. היו בהם אסירים פוליטיים, שבויים סובייטים, צוענים ויהודים. הוא נותר כמעט בשלמותו בעת השחרור בידי הצבא האמריקני באפריל 1945. אבל מה שלא עשו הנאצים, עשתה גרמניה שלאחר המלחמה: הרסה כמעט את כולו.

שלט של הרשות המקומית, הנושאת את אותו שם, ניצב בכניסה למחנה ואומר בגלוי: הממשלה המערב-גרמנית לא התעניינה במחנה פלוסנבורג, וכמו במקומות אחרים - שימורו נפל על כתפי התושבים. התוצאה הייתה, שנותרו ממנו רק חמישה מבנים שלמים: בניין המפקדה שבכניסה המשמש את הנהלת האתר, בניין הס"ס שהפך למרכז חינוכי ובית קפה, שני מבנים שהם תצוגת הקבע ובית התערוכות המתחלפות, והמשרפה ששימשה להיפטר מגופות האסירים שנרצחו או גוועו ברעב, בהתעללויות ובעבודה. יוזמות ההנצחה במקום היו בעיקרן של הניצולים מהמדינות והלאומים השונים, והן נוגעות ללב בפשטותן ובקור המצמרר של מספרי הנספים.

אחד המבנים שנהרסו כמעט לחלוטין היה זו שבו הוחזקו כמה מבכירי הקושרים בניסיון לחסל את היטלר ב-20 ביולי 1944, ובהם האדמירל וילהלם קנריס והגנרל האנס אוסטר, עד שהוצאו להורג באפריל 1945. קשה להימלט מן המחשבה, שלגרמניה שאחרי המלחמה לא היה ממש חשוב להנציח אנשים אלו - שרבים ראו בהם בוגדים.

רק ב-2006 הוכרז פלוסנבורג כאתר הנצחה רשמי, והתצוגה בו מראה בין היתר כיצד התחמקו מעונש רוב הפושעים המרכזיים שפעלו בו. האוכלוסייה הגרמנית התנגדה להענשתם, במיוחד כאשר חלקם הפכו לעמודי תווך בקהילותיהם. בעלות הברית המערביות, שהיו צריכות את מערב גרמניה מול ברית המועצות, לא ממש התעקשו על העיסוק בענייני האתמול. וגם כיום, פלוסנבורג לא ממש על מפת הביקורים של הגרמנים והתיירים.למרות שהוא מרוחק רק 170 ק"מ מנירנברג, הנסיעה אליו אורכת שלוש שעות - בשתי רכבות ובאוטובוס. כל אחד יכול להסיק את המסקנות שלו מאוסף העובדות הללו.


ביירוית
ואגנר בכל פינה [צילום: עיריית ביירוית]

הנסיעה מנירנברג לפלוסנבורג עוברת בעיר ביירוית, והחלטתי לבלות בה שעה בדרך חזרה. ביירוית ידועה בעירו של המלחין ריכרד ואגנר, ונוכחותו בה מורגשת בכל פינה - פשוטו כמשמעו. "מסלול ואגנר" מעביר את המבקר בין תחנות בחייו של המלחין, כאשר כל תחנה מצוינת בעמוד מידע ועליו פסלון של ואגנר בתנועת ניצוח. פסלו שולט על הכניסה לעיר העתיקה, פסלים אחרים שלו מפוזרים ברחבי העיר, ומזכרות הנושאות את דיוקנו הן הרוב בלשכת התיירות המקומית.

אנחנו מכירים את שמו של ואגנר מהוויכוח הארוך על השמעת יצירותיו בישראל. הדעה המקובלת היא שוואגר מוחרם בישראל משום שאדולף היטלר היה מעריץ שלו, אך זו אינה הסיבה. ואגנר מת בפברואר 1883, בדיוק 50 שנה לפני שהנאצים עלו לשלטון ושש שנים לפני שהיטלר נולד. הסיבה האמיתית היא, שוואגנר היה אנטישמי קנאי ובוטה, שדעותיו - ולא רק המוזיקה שלו - השפיעו בצורה משמעותית על היטלר והנאצים.

פרופ' יעקב כץ, שחקר לעומק את סוגיית ואגנר, סיכם כך: דעותיו של ואגנר בנושא היהודים היו פסולות מבחינה מוסרית כבר בזמן אמת, משום ש"משמעותן הייתה הרשעתם של יחידים בגין השתייכותם הקולקטיבית". העובדה הזאת לא מפריעה לפרנסי ביירוית לפאר את שמו ולשווק את עירם באמצעותו, תוך התעלמות מוחלטת מהפרק האפל והמשמעותי הזה של חייו.

נירנברג
עוד לא החליטו [מרכוס באק, עיריית נירנברג]

זהו בהחלט סלט משונה של שרידים ושימוש מודרני, שאף אחד מהם לא נעשה עד הסוף. בדרך כלל לא שמים מגרש כדורגל באתר היסטורי ולא מאפשרים לו להתפורר לפני שמתחילים לחשוב כיצד לשמר אותו. ואם לא רוצים שזה יהיה אתר עלייה לרגל לניאו-נאצים - אז לא משאירים ממנו כלום (כפי שלא נותר דבר מהבונקר של היטלר בברלין, מהווילה שלו באוברזלצבורג וממרתף הבירה המפורסם במינכן)

בחזרה לנירנברג. דומה שאין מקום המסמל את הדואליות הגרמנית כמו המגרש בו התקיימו מפגני הענק הנאציים בשנות ה-30. כמה חלקים מהמתחם הנאצי שבדרום העיר שרדו, ואחד מהם מאכלס את מרכז התיעוד וההנצחה לתולדות המפלגה הנאצית. מהמגרש עצמו - מרחק של כרבע שעה הליכה ממרכז התיעוד - נותרו היציעים עליהם עמדו בכירי הנאצים, דוכן הנאומים של אדולף היטלר וחלק מהעמודים שתחמו אותו. בתווך יש כביש ומגרש כדורגל, ומסביב יש לוחות הסבר המתארים את פעולות השימור.

זהו בהחלט סלט משונה של שרידים ושימוש מודרני, שאף אחד מהם לא נעשה עד הסוף. בדרך כלל לא שמים מגרש כדורגל באתר היסטורי ולא מאפשרים לו להתפורר לפני שמתחילים לחשוב כיצד לשמר אותו. ואם לא רוצים שזה יהיה אתר עלייה לרגל לניאו-נאצים - אז לא משאירים ממנו כלום (כפי שלא נותר דבר מהבונקר של היטלר בברלין, מהווילה שלו באוברזלצבורג וממרתף הבירה המפורסם במינכן). הרושם הברור הוא, שגם אחרי 75 שנה - הגרמנים לא יודעים כיצד לאכול את המקום הזה.

אני גם מרשה לעצמי לחזור על דברים שכתבתי ישירות מכנס עמותות המשפטנים ישראל-גרמניה שהתקיים באולם המפורסם של משפטי נירנברג; בהקשר של מגרש המסדרים, דומה שגם הם מראים את העדר החד-משמעיות של הזיכרון הגרמני.

כל מבקר באולם 600 בהיכל הצדק של נירנברג, בו נערכו המשפטים של פושעי המלחמה הנאצים ובראשם בכירי המשטר, מתפלא מיד לראות כמה הוא קטן יחסית. ומי שמכיר את התמונות מאותם משפטים מפורסמים, מתאכזב לראות שכמעט דבר לא נותר באולם מאירועים היסטוריים אלו. ולא במקרה - אמרה מנהלת אתר ההנצחה, הנריקה קלאוסן.

האולם היה בידי ארה"ב עד שנת 1961, בה הוחזר לידי ממשלת בוואריה - וזו מיהרה למחות ממנו כמעט כל זכר למשפטיהם של הפושעים הנאצים. תא הנאשמים המפורסם פורק, דוכן השופטים הועבר ממקומו מול ספסל הנאשמים למרכז האולם, היציע בצפון האולם נסגר והוקם מחדש הקיר שסולק כדי לבנות אותו. "בשנות ה-50 וה-60 לא הייתה למשפטי נירנברג החשיבות שיש להם כיום. הגרמנים רצו למחוק את זכר המשפטים ולכן לא שימרו את האולם", הסבירה קלאוסן.

גם מתקנים אחרים מאותה תקופה נהרסו או שנמחקו מהם העקבות. אולם הספורט ששימש לתליית הפושעים הנאצים, ממזרח לבית המשפט, נהרס בשנות ה-80. באותה תקופה גם הוחזרו לשימוש רגיל שלושה מבין ארבעת אגפי התאים בהם הוחזקו הפושעים הנאצים. רק אגף אחד נותר כשהיה - אבל זה היה האגף הפחות חשוב מבחינה היסטורית, ששימש למעצרים לתקופות קצרות של פושעים אחרים שהובאו להעיד בנירנברג (כמו מפקד אושוויץ, רודולף הס).

קלאוסן הסבירה, שגם בשנות ה-80 לא ששו הגרמנים לעסוק במשפטי נירנברג. טכס הזיכרון הראשון באולם התקיים ב-1985, בצורה צנועה בלבד. ההתעניינות במקום גברה משמעותית רק בשנות ה-90, כאשר החלו משפטיהם של פושעי מלחמה מודרניים במדינות אחרות, כמו יוגוסלביה, והגרמנים יכלו לומר לעצמם ולעולם שהם לא היו היחידים שמקרבם יצאו מפלצות שכאלו. אבל גם כיום, מציינת קלאוסן, הגרמנים מהווים רק 25%-20% מבין 100,000 המבקרים במקום מדי שנה; כל השאר הם תיירים.



מינכן
כאן נבלם הפוטש. אבל מי אמור לדעת?

"הוויכוח והדיון על ההיסטוריה של הנאציונל-סוציאליזם, כולל ההיסטוריה של הבניין, מקבלים ממד חדש עם הקמתו בסמוך של מרכז המידע להיסטוריה של הנאציונל-סוציאליזם, כמקום של לימוד וזיכרון". הניסוח הזה בהחלט מקומם: יש "ויכוח ודיון" על ההיסטוריה הנאצית, כאילו צריך להכריע לגבי מהותם של המפלגה והמדינה שהנהיגה. יש "ויכוח ודיון" על הסכם מינכן, כאילו לא ברור שהיטלר רימה את בעלות הברית הפייסניות

את היום האחרון של הביקור בגרמניה ייחדתי לסיור במינכן, בירתה של התנועה הנאצית. כאן יש הבדל עצום בין מרכז התיעוד החדש לבין יתר האתרים בעיר.

מרכז התיעוד הוקם במקום בו שכן "הבית החום" - המטה המפורסם של המפלגה הנאצית בשנים שקדמו לעלייתה לשלטון, בצמוד לבניין בו נחתם הסכם מינכן (ומיד נדבר עליו). התצוגה בו גלוית לב בצורה בלתי רגילה, ולא רק בנוגע לפעילות הנאצית בעיר. היא מציגה גם את חלקם של שוטרים וחיילים תושבי מינכן בפשעי המלחמה של גרמניה, עוסקת בהתעוררות הניאו-נאצים בעיר ומדברת בביקורתיות רבה על מחדלי ההנצחה בשנים קודמות. זו כנראה ההכאה על חטא הנרחבת ביותר שראיתי בגרמניה.

לעומת זאת, על הבניין של הסכם מינכן אין שום שילוט המבהיר מה התחולל כאן בספטמבר 1938 וגם הביקור בו למעשה אסור. כיום הוא משמש כחלק מהאקדמיה למוזיקה, ושלט בכניסה מגביל את הכניסה למורים, לתלמידים ולאורחי המופעים. לא יפתיע אתכם לשמוע שנכנסתי בכל זאת, אבל יכולתי רק לשער היכן נחתם ההסכם הידוע לשמצה; אין כל הפניה.

כל מה שיש הוא כרזה בכניסה לבניין, האומרת שכאן נחתם ההסכם ומוסיפה: "הוויכוח והדיון על ההיסטוריה של הנאציונל-סוציאליזם, כולל ההיסטוריה של הבניין, מקבלים ממד חדש עם הקמתו בסמוך של מרכז המידע להיסטוריה של הנאציונל-סוציאליזם, כמקום של לימוד וזיכרון". הניסוח הזה בהחלט מקומם: יש "ויכוח ודיון" על ההיסטוריה הנאצית, כאילו צריך להכריע לגבי מהותם של המפלגה והמדינה שהנהיגה. יש "ויכוח ודיון" על הסכם מינכן, כאילו לא ברור שהיטלר רימה את בעלות הברית הפייסניות.

אתר חשוב נוסף בתולדות הנאציזם הוא כיכר אודאן, שם נבלם הפוטש של היטלר בנובמבר 1923. אחרי ויכוח ממושך, הוצבה שם לוחית זיכרון קטנה ומוצנעת לזכר ארבעת השוטרים שנהרגו בעת דיכוי ההתקוממות. כמה קטנה ומוצנעת? אני לא ראיתי אותה ולמדתי על קיומה רק במרכז התיעוד. ואילו מרתף הבירה Hofbrauhaus, בו קיים היטלר את אחד מנאומיו הראשונים ב-1920, פועל בשמחה ובששון - ללא כל איזכור של עברו.

השוטר
שוטרים במינכן. איתם לא הסתבכתי

בדיוק לפני שבוע (17.5.19) הסתבכתי עם משטרת נירנברג. מיהרתי ברגל לעבר בית המשפט, בו התקיים כנס עמותות המשפטנים, כאשר לפתע החליקה ניידת משטרה על המדרכה וחסמה אותי. יצאו מתוכה שני שוטרים, ואחד מהם נזף בי בתקיפות רבה על כך שעברתי את הכביש הקודם באור אדום.

בחיי שאין לי מושג אם הוא צדק או לא, אבל החלטתי לא להתווכח ואמרתי את האמת: "לא שמתי לב". הוא דרש תעודה מזהה. הוצאתי את תעודת העיתונאי, הכתובה גם באנגלית ונושאת את סמל המדינה. הוא שאל היכן הדרכון. הסברתי שהוא בכספת במלון, כדי שלא ייגנב, ושגם זו תעודה רשמית. השוטר המשיך בנזיפה: "אתה עובר באור אדום, לא מבקש סליחה, וכל מה שיש לך להגיד זה שלא שמת לב?" עניתי שזאת האמת ושאני לא מתווכח איתו. "מילא אם סתם תעבור באדום, אבל מול הפרצוף שלי? אתה רוצה לשלם 60 אירו?", שאל. גם כאן יכולתי בקלות להגיד את האמת: ממש לא.

לבסוף הוא החליט להסתפק באזהרה. עד לרגע זה אינני יודע, האם הוא נהנה להטיף מוסר ולהסתכל מלמעלה על יהודי ישראלי (הכיפה הסרוגה שלי מסגירה מיד את זהותי), או שמא דווקא בגלל זה הוא שלח אותי לדרכי. חבר המכיר היטב את המנטליות הגרמנית אמר לי, שהשוטר פשוט פעל לפי הספר ושיש לו מכסה יומית של נזיפות כאלו בה הוא צריך לעמוד. ייתכן; אבל אני תוהה האם אותן שאלות היו צצות במוחי בכל מדינה אחרת.

מקס ומוריץ
משווקים את הסיומת ללא כל בעיות

לא זה הסיום המקורי של בוש. אצלו, שני הילדים מוכנסים למטחנה, הופכים לגרגרים והאווזים אוכלים אותם. מזכיר לכם משהו? בני אדם שמוכנסים לתא גזים, מועברים משם למשרפה, הופכים לאפר ומדשנים שדות

מעניין מאוד לבחון כיצד חברה משתקפת בספרי הילדים שלה. למשל: אני זוכר את ספרי "דנידין" שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, ואת ההתנשאות והזלזול של שרגא גפני ("און שריג") כלפי מדינות ערב; בדיעבד, זה היה שיקוף מדויק של האווירה הכללית שהולידה את המחדל.

קחו את החברה הגרמנית ואת "מקס ומוריץ", ספרו של וילהלם בוש משנת 1865. הוא אמור להיות משעשע, כתוב בחרוזים ומלווה באיורים צבעוניים. אבל למעשה הוא מלא אכזריות, רשע וסדיזם לשמם - עד הסוף שממש מבשר את השואה. הצמד מתעלל בחלשים ביותר בכפר - האלמנה, המורה, החייט - עד כדי סיכון חייהם. בסופו של דבר הם נלכדים ומובלים בתוך שקים לטחנת הקמח המקומית. בתרגום העברי הידוע ביותר, זה של אוריאל אופק, הסיפור נגמר בנקודה זו - והקורא יכול להניח שהם הפכו לשוליות בטחנה וכך באו על עונשם.

אבל לא זה הסיום המקורי של בוש. אצלו, שני הילדים מוכנסים למטחנה, הופכים לגרגרים והאווזים אוכלים אותם. מזכיר לכם משהו? בני אדם שמוכנסים לתא גזים, מועברים משם למשרפה, הופכים לאפר ומדשנים שדות. והגרמנים משווקים את הסיומת הזאת ללא כל בעיות, כולל היום. את התמונה המובאת כאן צילמתי בשבוע שעבר במדור הילדים של חנות המוזאון הגרמני הלאומי בנירנברג; את המקור של בוש - הכנסת הילדים למטחנה - אתם יכולים לראות למטה. אם הגרמנים לא מבינים שזה ממש לא מצחיק, ודאי שלא אחרי אושוויץ וטרבלינקה - אזי יש להם בעיה קשה.

מקס ומוריץ בדרך להפוך לגרגרים
המשרפה במחנה פלוסנבורג
מחנה פלוסנבורג: בית המפקדה
לא נשאר כמעט דבר מאולם משפטי נירנברג
תאריך:  24/05/2019   |   עודכן:  24/05/2019
איתמר לוין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
גרמניה אחרת. אבל באיזה מובן
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אלטע קאקער
24/05/19 13:56
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  שואה וגבורה
פרשת קסטנר היא פרשה שזעזעה את הציבור בישראל בשנות החמישים והדיה נמשכים עד היום. בבסיס הפרשה עומד פרסום שעשה מלכיאל גרינולד על ד"ר ישראל קסטנר בעיתון שגרינולד הוציא. גרינולד האשים את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים וסיוע להשמדת יהודי הונגריה בשואה.
22/05/2019  |  עו"ד יוסף פנדריך  |   מאמרים
פולין אינה מוכרת מההיסטוריה כמדינה שבדרך כלל אוהבת או מכבדת יהודים, אעל-פי שיש בה גם יוצאים מן הכלל. בכ-200 השנים האחרונות, רשומים בספר היחסים היהודי פולני מקרים רבים של פוגרומים, התעללות ופגיעה בזכויות אזרח של יהודים בפולין. אמנם, ראוי לסייג חלקית דברים אלה בשל השינויים הרבים שעברו גבולות פולין בתקופה זו, מחמת המלחמות הרבות שהתחוללו במזרח אירופה והיו תמיד עילה לשינויי גבולות ולמעבר חבלי ארץ מריבונות אחת לאחרת - רוסית, גרמנית, אוסטרית, הונגרית, פולנית, אוקראינית, בלרוסית ובלטית. עיצוב הגבולות הנוכחי הוא בעיקר תולדת השינויים שהתחוללו באזור בשתי מלחמות העולם וביניהן, ובעידן השליטה הסובייטית על מזרח אירופה בימי המלחמה הקרה. יהודים, צוענים וחסרי בית לאומי אחרים, היו מושאי הסבל העיקריים, שהגיע לשיאו במלחמת העולם ה-2. אוקראינים, פולנים וקהילות פורעות חוק אחרות במרחבים העצומים של טריטוריות אלה, היו שותפים פעילים למסעות המלחמה והרצח שביצעו המדינות הלוחמות. לעיתים קרובות סייעו להן רבות ברדיפת יהודים או יזמו אותן בעצמן. היו גם מקרים אחרים, בהם "חסידי אומות עולם" מקומיים, העניקו מחסה ומסתור ליהודים והצילו יחידים וקבוצות מטבח או פגיעה חמורה; אלה היו המיעוט והיוצאים מן הכלל.
22/05/2019  |  רפי לאופרט  |   מאמרים
בישראל כועסים ומאוכזבים, ובצדק רב, מהתנגדותה של פולין להחזיר רכוש יהודי שנבזז בשואה ומיד לאחריה. ראיתי כותרת נאה למדי בעיתון: "הגרמנים רצחו והפולנים בזזו". אכן כך היה במרבית המקרים, אך היו פולנים לא מעטים שגם ממש רצחו יהודים וגם בזזו את רכושם, לרבות אחרי השואה, מששבו האומללים מהמחנות והיערות ובקשו את השבת בתיהם.
19/05/2019  |  יוסף אליעז  |   מאמרים
מערב גרמניה העמידה לדין 87,765 נאשמים בעבירות בתקופת המשטר הנאצי, אך רק 9% מהם הורשעו בתיקים שהתנהלו עד 1981. מבין המורשעים, רק 182 - שהם 2.8% - הורשעו ברצח. "כאשר זוכרים שבמלחמת העולם השנייה נהרגו 13 מיליון אזרחים - כמחיצתם קורבנות השואה - זהו מאזן עגום", אומר ד"ר האנס-כריסטיאן יאש, מנהל בית ואנזה בברלין, בו התקיימה ב-1942 הוועידה לתיאום "הפתרון הסופי".
19/05/2019  |  איתמר לוין, נירנברג  |   חדשות
"הפנטגון לא רצה לנהל את משפט האיינזצגרופן. אמרתי: אסור לתת להם לצאת חופשיים. אמרו לי: אתה יכול לעשות את זה בנוסף לתפקידיך האחרים? אמרתי: כן. אז הם אמרו: זה שלך. לא הייתי לי שום ניסיון בזה, הייתי בן 27 וזה היה התיק הראשון שלי בכלל". סיפורו של בנג'מין פרנץ בן ה-99, שהיה התובע הראשי במשפטם של מי שהיו אחראים לרצח מאות אלפי יהודים בברית המועצות.
15/05/2019  |  איתמר לוין, נירנברג  |   חדשות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il