רגע לפני תום המועד שנקצב לניסיון להקים
ממשלה של החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו, נראה כאילו חלומו של החשוד בפלילים להקים ממשלת עיר-מקלט הולך ומתרחק כאשר המחירים שהוא מוכן לשלם כדי להקים ממשלה שֶׁתְּמַלֵט אותו מאימת הדין הולכים והופכים לאסטרונומיים יותר ויותר.
בליכוד מדברים על ליברמן המציב תנאים קשוחים ומאשימים אותו שהוא מכשיל הקמת ממשלת ימין. כנגדו, עומד איתן בסרבנותו הפלג ב
יהדות התורה המונהג על-ידי
האדמו"ר מגור ונציגו בעולם הפוליטי, ליצמן - עוד חשוד בפלילים.
במפלגתו של ליברמן טוענים שהעניין הוא פשוט: עמידה על עקרונות ודבקות בפשרה שאליה הגיעו שעניינה היה נוסח חוק הגיוס שלדבריהם נוסח על-ידי הצבא. לדבריהם, ברגע שהחרדים יסכימו על הנוסח הזה, ללא כל שינוי, תהייה ממשלה.
משה גפני, גם הוא מיהדות התורה (אף כי מהפלג האחר - זה של דגל התורה), אומר שמה שמסתתר מאחורי התנהגותו של ליברמן הוא זה שליברמן, למרות שהוא שב וטוען שימליץ אך ורק על נתניהו לראשות ממשלה, בעצם עושה הכל כדי לסלק את נתניהו מעל הבימה הציבורית ושהוא מוכן, לשם כך, אפילו ללכת לבחירות.
אבל ההגיון של ליברמן לא נגמר בזה. כנראה שחלק מההגיון שמאחורי התנהגותו הוא אכן הרצון שלו להיפטר מנתניהו. אבל זה רק חלק מאותו הגיון. חלק לא פחות חשוב קשור להיחלשותו בבחירות האחרונות בשל מה שהוא רואה כגניבת קולות טבעיים שלו על-ידי נתניהו והליכוד. בשונה ממה שאומרים בליכוד, שבבחירות חוזרות יאבד ליברמן לחלוטין את עולמו, ההגיון של ליברמן גורס שדווקא הליכוד יהיה זה שיאבד מכוחו בבחירות חוזרת ואילו הוא - בעיקר אם הסיבה להתעקשותו קשורה למלחמה בחרדים - לא רק ישיב את מי שערק ממנו בבחירות האחרונות, אלא יסחוף אליו אותם מצביעי ימין שאינם אוהבים את הכניעה של נתניהו לחרדים שרק הולכת ומעצימה ככל שגדל האיום המשפטי הרובץ לפתחו.
לפי מה שמסתמן, ליברמן כבר השיג מנתניהו כמעט את כל מה שהוא רצה - משרד ביטחון עם קיצוץ ביכולותיו של ראש הממשלה להצר את צעדיו בתחום הביטחון; משרד הקליטה; ראשות ועדת הפנים של הכנסת; ביטול בדיקות ה-דנ"א לבירור יהדותם של עולים, בעיקר מארצות ברית-המועצות לשעבר. כל הדרישות הללו הן דרישות תוכניות וכוחניות אשר קבלתן תאפשר לו לבצע מדיניות בתחומים החשובים לו: דאגה לקהל הבוחרים הרוסי וריצוי קהל החוחרים הימני. הדרישה האחרונה שלו - חוק הגיוס - היא יותר סמלית מאשר תוכנית שכן בסופו של דבר, בהנחה שהחוק יעבור את בגצ, הצבא (הנתון למרותו, כשר ביטחון) יקבע מכסות ממשיות של גיוס, בלי קשר מחייב למה שכתוב בחוק. אבל מראית העין כאן חשובה. יש כאן ייצוג של הישראליות, של הביטחוניזם, של הטענה שהמדינה חשובה מהמפלגות - בטח אלה שעבורן השירות בצבא הוא חטא ולא זכות. ואם בהזדמנות זאת ירוויח ליברמן את סילוקו של נתניהו, מה טוב.
סילוקו של נתניהו יאפשר לו, לליברמן, להתחיל ולבנות עצמו ברצינות כמועמד לראשות ממשלה - לפחות בעיני עצמו ובעיני חסידיו. הוא יופיע כנציג אותנטי של הימין הליברלי החילוני והיחיד שהיה מוכן לעמוד על עקרונות גם נגד השולטן נתניהו. במצב שבו על ראשות הליכוד מתמודדים מנהיגים מדרג ב' או ג' (אם לא ו' או ז') בליכוד כמו כץ וארדן - ואפילו סער או אדלשטיין - שאיש מהם בעצם לא מבטיח את השארות הליכוד בשלטון, ליברמן יוכל להופיע כסלע איתן עם כושר מנהיגות ובולטות ואולי להשתלט על הליכוד.
מבחינה זאת, ההגיון של ליברמן עושה שכל. המציאות בה ליברמן וסיעתו בת חמישה הח"כים הם המפתח להקמת ממשלה מאפשרת לו לעשות מהלך שכזה, מה שלא היה אפשרי בעת שהוקמה הממשלה הקודמת שעבור המפתח היה בידי כחלון. למעשה, אם המהלך יצליח ונתניהו יאבד את המנדט להרכבת ממשלה, איננה מובילה לבחירות חדשות באופן מיידי. אפשר - וזה לא בלתי אפשרי - שמבחינת ליברמן יהיה עדיף לתמוך בממשלת מיעוט של גנץ שתוביל לבחירות (או למצער, להמנע מהפלתה) - ולו רק כדי שנתניהו שוב לא יהיה ראש ממשלה.
