כל בר בי רב מבין כי גם אם הממשלה תעמוד בדבורה ותבצע את כל תוכניותיה התחבורתיים,כולל פרויקטי התשתית הלאומיים כגון: המטרו, השלמת רשת הרכבות הקלות בגוש-דן וירושלים,הנתיבים המהירים, המסילה הרביעית וחשמול רבתי של רשת הרכבות הארצית-בעיית הפקקים לא תפתר, למרות הרצון הטוב של החשכ"ל החדש אשר הקציב כ-100 מיליארד ש"ח לפרויקטים הלאומיים הנ"ל.פשוט מאוד משום שפרויקטים אלה אורכים זמן רב בין 5-15 שנה לפחות, ועד להשלמתם מצבת כלי הרכב בישראל גדלה בכ-300,000 רכבים חדשים כל שנה. המצב יילך ויורע בעתיד, כיוון שרמת המינוע בישראל עדיין נמוכה יחסית- כ-380 מכוניות לכל 1,000 תושבים לעומת ממוצע ה-
OECD-550 מכוניות.
המכוניות האוטונומיות שיעלו על הכביש בשנים הקרובות יוזילו מאוד את מחיר שרותי המוניות בערים (שכר הנהג מהוה למעלה מ-50% מעלות הנסיעה), דבר שיגרור ביקוש עולה וגובר לשרות הנ"ל, שלא לדבר על-כניסתם במוקדם או מאוחר של חברת אובר ודומיה לישראל שייצרו שוב ביקוש ועומס נוסף על הכבישים העירוניים. במלים אחרות גם בתסריט החיובי ביותר מצב הפקקים בגוש-דן (וכך גם בירושלים וחיפה) לא ישופר באופן משמעותי, דבר הגורם לנזק שנתי למשק של קרוב ל-40 מיליארד ש"ח ועצבים מרוטים למיליוני אזרחיה.
לאור האמור יש צורך לנקוט כבר היום בצעדים נוספים, שאינם עולים בכסף רב, אבל מחייבים שנויי חקיקה, ובעיקר שינוי מחשבתי אצל קברניטי השלטון המקומי. הצעד הראשון המתחייב הוא ביטול החניה בצידי צירי האורך והרוחב הראשיים בערים בה עוברת התחבורה הציבורית (חניית "כחול לבן"). צעד שכזה יוסיף מסלול אחד או שניים לתחבורה הציבורית (נת"צ), העשויה להכפיל את המהירות הממוצעת שלה מ-16 קמ"ש ל-30. כבר היום ישנן עיריות המגבילות בהיתרי בניה לבניינים חדשים את מספר החניות הפרטיות המותר, ולעניות דעתי ראשי הערים לאחר הבחירות חשופים פחות לבקורת תושביהם בעלי הרכב על צמצום החניה המתחייב מאימוץ ההצעה, והם עשויים לשתף פעולה עמה. ההצעה הנ"ל משתלבת יפה בפרויקט "מהיר לעיר" (תוספת נת"צים), האמורה להתבצע ע"י חברת נתיבי איילון והכוללת גם שבילי אופניים,שדרוג תחנות אוטובוסים, העדפה ברמזורים וכו".
בנוסף ובמקביל כדאי אולי לאמץ עוד שני צעדים, אותם כבר מפעילים זה מספר שנים כמה ערים באירופה, לדוגמה שטוקהולם המטילה אגרת גודש על רכבים פרטיים הנכנסים לעיר, וכן הגבלת המהירות במרכזה ל-30 קמ"ש, דבר המקטין את הרצון של הנהגים להכנס לעיר ברכבם הפרטי, ובמקביל תוצרי הלוואי שלהם מתבטאים גם בשיפור איכות הסביבה וצמצום מספר התאונות והנפגעים. יש לעודד את החברות הבינוניות והגדולות לאמץ שעון עבודה גמיש, קרי לאפשר לעובדיהם להגיע לעבודה אחרי שעות העומס, ולחזור הביתה אחרי העומס.
ביטול חניית כחול-לבן לטובת הגדלת מסלולי תחבורה צבורית אינו עולה כסף רב, ואם יאומצו גם שלוש ההצעות הנוספות, הן דוקא יעשירו את קופת העיריות בצורת אגרות וקנסות! שלא לדבר על שיפור איכות הסביבה ושמירת חיי אדם.
