ישראל היא מדינה חזקה ומצבה האסטרטגי טוב מאי פעם. עם זאת, עדיין קיימים איומים חמורים על ביטחונה. האיום הראשון במעלה הוא זה הנובע מן המשבר בין ארה"ב לבין אירן, והסכנות הנובעות ממנו לפגיעה בעורף הישראלי, הן על-ידי אירן והן על-ידי שליחיה. ישראל גם נמצאת בסכסוך אלים ממושך ולא פתיר, בטווח הנראה לעין, עם הפלשתינים. לכן, על ישראל להיות מוכנה למלחמה. זהו גם המבחן העליון של החברה בישראל.
בתקופת כהונתה של הממשלה הבאה צפויות לכידותה של החברה הישראלית, עוצמתו של צה"ל ויכולת התמרון המדיני לעמוד במבחנים קשים. ממשלת ישראל חייבת לתת את דעתה בראש ובראשונה על שמירת הלכידות החברתית והלאומית ובניית עוצמה צבאית ומדינית מול האיומים העיקריים, לצד שאיפה לנצל הזדמנויות מדיניות שיש בהן כדי לשנות את "כללי המשחק" מול הפלשתינים, העולם הערבי וזירת הים התיכון – ובראשן "תוכנית המאה" והשלכותיה.
מסמך זה מציע מתווה מדיניות לממשלת ישראל. הוא משקף את התובנות של עמיתי מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, אשר התכנסו לערוך סקירה מקיפה של האתגרים העומדים בפני קברניטי המדינה, ועל-מנת לתכלל סדרת המלצות לפעולה בתחומי מדיניות החוץ והביטחון.
מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) הוקם בשלהי 2017 במטרה לקדם שיח ביטחוני-מדיני שמרני, ולתת ביטוי לראייה אסטרטגית ריאליסטית. המכון מעלה על נס את הזיקה ההיסטורית בין עם ישראל לארצו כרכיב מרכזי בתפיסת העולם האסטרטגית, עומד על חשיבותה של ירושלים המאוחדת לביטחון מדינת ישראל ולייעודה, ומקדם מדיניות פרגמטית שתשמור על ביטחונה של ישראל, תבסס את מעמדה הבינלאומי ותוביל בטווח הארוך להסדרים מדיניים יציבים.
1. לשמור על הלכידות הלאומית הלכידות הלאומית היא תנאי הכרחי לחוסנה של ישראל במבחנים הקשים שהסביבה הבעייתית שבה היא נמצאת עלולה להעמיד בפניה - ייתכן שכבר בעתיד הקרוב. למשבר עם אירן עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת. לכן, הממשלה החדשה צריכה לדאוג לאחדותה של החברה הישראלית ולטיפוח כושר עמידתה על-ידי בניית קונצנזוס רחב ככל האפשר - הן לקראת המהלכים המלחמתיים שעשויים להיות נחוצים בצפון, והן לשם ניהול מושכל של הסכסוך עם הפלשתינים והיערכות לקדם בברכה את התוכנית האמריקנית ולהתמודד עם השלכותיה.
2. להתכונן ללחימה במספר מתארים הממשלה, תוך דו-שיח רציף עם צה"ל, צריכה להנחות את הצבא להיערך למגוון תרחישי לחימה ולהקצות את המשאבים הדרושים לכך. התרחישים כוללים מהלומה נגד יעדי גרעין באירן, מלחמה בשלוש חזיתות מול קואליציה בהובלת אירן ו"כיסוח הדשא" בזירות הפלשתיניות. יש להתכונן למלחמת טילים, ולבנות כוח קרקעי בעל יכולת תמרון והכרעה על-ידי העברת הלחימה לשטח האויב. מאמץ ה"מודיעין-אש" אינו חלופה, אלא גורם תומך חשוב במאמץ הקרקעי. יש חששות שווא לפיהם גישה צבאית זו היא עתירת נפגעים. לחיכוך הגבוה אומנם יש מחירים, אך משך הלחימה הקצר יחסית להכרעת כוחו של האויב עשוי לצמצם את מספר הנפגעים בחזית, ובוודאי בעורף.
3. לבלום את אירן במצב שבו אירן מתגרה בארה"ב ובקהילה הבינלאומית, על קהיליית המודיעין וצה"ל לעשות את ההכנות כדי שיתאפשר לישראל להמחיש יכולת אמינה לפעולה צבאית. יהיה בכך כדי לסייע אם האירנים ישובו לשולחן המו"מ. בה בעת, יש להיערך ליום פקודה שבו תיאלץ ישראל לפעול לבדה לסיכול תוכנית הגרעין האירנית (אם כי המִתאר הרצוי הוא עדיין פעולה משולבת של ארה"ב ואחרים).
בתוך כך, שלילת גישתה של אירן למשאבים ולטכנולוגיות מתקדמות ממשיכה להיות חלק מארגז הכלים מול האיומים מצידה. על-מנת למנוע בניית מכונת מלחמה אירנית בסוריה ותשתית לטילים לטווח ארוך בעירק, נדרשת נחישות צבאית תוך נכונות להסלמה לעימות כולל, בשילוב של מאמצים דיפלומטיים (בייחוד מול רוסיה) שמטרתם להניא את סוריה (ועירק) מלתת לאירן יד חופשית.
4. למשול ביעילות ובהגינות בירושלים רבתי ביטחון ישראל מחייב שליטה בירושלים ובמרחבים שסביבה. הממשלה החדשה חייבת להציב את ירושלים במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי, ולחזק את הרוב היהודי בעיר על-ידי בנייה נרחבת - בין היתר בשטח 1-E לכיוון מעלה אדומים. כמו-כן, יש למשול במזרח העיר בתקיפות ובהגינות, ולחזק את מגמת האינטגרציה אצל ערביי מזרח העיר על-ידי השקעה משמעותית בתשתיות ובמערכת החינוך. יש לנהוג בתקיפות נגד ניסיונות של גורמים רדיקליים לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית ונגד הגורמים הזרים החותרים לערעור ריבונות ישראל בבירה.
5. לנהל את הסכסוך עם הפלשתינים ישראל צריכה להמשיך באסטרטגיה של ניהול הסכסוך, אשר נועדה לצמצם את המחירים שלו לשני הצדדים. מרכיביה הם: שימוש מדוד בכוח, "גזרים" כלכליים ושמירת החתימה ההתיישבותית הנוכחית בשטח - להוציא בנייה בעוטף ירושלים ובבירה, שיש להרחיבה. בהעדר משילות טובה בשטח C, ישראל מבזבזת את קלף המיקוח החזק ביותר שיש בידה למו"מ עתידי.
בכל מקרה אין להתפתות לנסיגות חד-צדדיות - משיקולי לכידות לאומית, ומשיקולים ביטחוניים ומדיניים. מהלכים כאלו מזינים ציפיות סרק בצד הפלשתיני ומבטיחים את המשך הסכסוך ואפילו את החרפתו, ללא תמורה מדינית ממשית. מהלכים להחלת החוק הישראלי על אזורים ביהודה ושומרון - שבכל מקרה צריכים להישקל רק לאחר מיצוי היוזמה האמריקנית - אינם צריכים לחרוג מתחומי הקונצנזוס הלאומי, וחשוב שיותירו אפשרויות לפשרות עם הפלשתינים בעתיד.
6. להיערך לקראת תוכנית המאה והשלכותיה ראוי שישראל תגיב בחיוב לתוכנית השלום של ממשל טראמפ ותסכים למו"מ על בסיסה. תוכנית המאה עשויה לקעקע את ההנחה הרווחת בעולם ש"כולם יודעים איך ייראה הסדר הקבע". בפועל, ההנהגה הפלשתינית אינה בשלה להגיע לפשרה היסטורית עם התנועה הציונית. על ישראל להיערך למצב שייווצר לאחר שהפלשתינים ידחו את היוזמה האמריקנית. יש להתכונן למניעת השתלטות חמאס על הרשות בעידן שלאחר אבו מאזן, ולקיים ככל הניתן את שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות.
7. להרתיע את חמאס בעזה מול החמאס, ישראל צריכה להמשיך במדיניות של השגת הרתעה זמנית - לתקופות ארוכות יותר או פחות, תוך זיהוי מטרות כואבות אצל האויב ושימור מנופי הלחץ, לצד "גזרים" נקודתיים. זאת, כדי לצמצם את הנזק החומרי והפסיכולוגי לאזרחי ישראל, וכדי למנוע את הנזק המדיני הנובע מהתפרצויות אלימות. ראוי לזכור שהאיומים מעזה הם משניים לעומת הזירה העיקרית, בצפון.
8. לתת עדיפות למצרים וירדן, לצד אופקים חדשים בעולם הערבי ההתייצבות מול אירן וגרורותיה, ומול כוחות איסלאמיסטיים קיצוניים אחרים, יוצרת בשנים האחרונות זהות אינטרסים בין ישראל לבין גורמי כוח בעולם הערבי. האינטרס הישראלי מחייב מיצוי של הזדמנויות אלה, אם כי ראוי לגלות פיכחון לגבי מדינות המפרץ ומגבלותיהן. לכן, יש למקד את המאמצים במצרים ובירדן, שותפות אסטרטגיות החתומות על חוזי שלום. יציבותן היא בעלת חשיבות מרחיקת לכת.
9. להציב מחיר לעוינות הטורקית ולבסס את השותפות במזרח הים התיכון יש להצר את צעדי טורקיה. הנשיא רג'פ טאיפ
ארדואן עוין את ישראל, תומך בחמאס וחותר תחת הריבונות הישראלית בירושלים. יש להדק את הקשרים עם מדינות באזור החוששות מפני טורקיה ולנצל מנופים בארה"ב ובאירופה לאלץ את אנקרה למתן את עמדותיה. נדרש מעקב גם אחר הפעילות הטורקית בתחום הגרעיני.
חשוב לבצר את המשולש האסטרטגי בין ישראל, יוון וקפריסין כמשקל-נגד מול ארדואן, ולהרחיבו לשותפות בין הגורמים השותפים בהשקפת עולמם באגן המזרחי של הים התיכון, בהמשך לכינון "פורום הגז" האזורי. בה בעת, טורקיה היא מדינה מוסלמית חשובה שיש בה גם קולות אחרים, וראוי להמשיך בקשרים מסחריים איתה ועם עמה, ככל האפשר.
10. לשמר את התמיכה של ארה"ב בישראל כסוגיה דו-מפלגתית לתמיכה של ארה"ב אין תחליף. ממשלת ישראל צריכה להמשיך בשיתוף פעולה עם וושינגטון, בראש ובראשונה מול המערכת הצבאית-ביטחונית וקהיליית המודיעין, בסוגיה האירנית. בממד הפוליטי, היא צריכה להקפיד על טיפוח הקשר עם שתי המפלגות במציאות פוליטית מקוטבת, ולהיזהר לבל תצטייר כמי שגררה את ארה"ב למלחמה. בהקשר זה יש חשיבות לשיתוף פעולה הדוק עם יהדות ארה"ב. צריך לתקן נזקים שהצטברו בשנים האחרונות בשל הטענות בדבר זיהוי-יתר של ישראל עם הנשיא
דונלד טראמפ ובשל סוגיות דת ומדינה בישראל.
11. לשמר את הדו-שיח והתיאום הצבאי עם רוסיה לאור עליית המתח מול אירן, חשוב לשמר את הדו-שיח עם ההנהגה במוסקבה ואת אפיקי הקשר עם כוחותיה של רוסיה בסוריה, המאפשרים הימנעות מעימות. ככל האפשר, יש להימנע מנקיטת עמדות בפורומים בינלאומיים שפירושן התייצבות מול האינטרס הרוסי. צריך לחשוב על תמורות אפשריות לרוסיה על השת"פ עם ישראל. מאמץ כזה מחייב רגישות לעוינות הניכרת של קהיליית הביטחון האמריקנית לרוסיה.
12. לבסס עוגנים של תמיכה באירופה, מול עמדות הממסד בבריסל המטרה החשובה ביותר היא לסייע לארה"ב במאמץ להניא גורמים באירופה מלרופף את הלחץ שממשל טראמפ מפעיל בנושא אירן, לשכנע מדינות מפתח להגיב בחומרה לניסיונות אירניים לצבור חומר בקיע, ולחדד את המודעות באירופה לפעילות הטרור האירנית ביבשת זו. יש לפעול כדי שמדינות אירופה ילכו בעקבות בריטניה ויבטלו את ההבחנה המלאכותית שבין הזרועות הטרוריסטית והמדינית של חיזבאללה. יש להמשיך לקעקע את עמדות האיחוד בסוגיה הפלשתינית, בשאלת הגולן ובנושא העברת השגרירויות לירושלים. על הממשלה לקדם את פרויקט צינור הגז לאירופה, שאם יעמוד במבחן הכדאיות הכלכלית - יוכל למלא תפקיד בהידוק הקשרים עם מדינות היבשת.
13. להיזהר באסיה יש לשמר את היחסים המיוחדים עם הודו. ישראל צריכה לגלות זהירות גדולה יותר ביחסיה הכלכליים עם סין כדי להפחית חששות אמריקניים - אך גם להימנע מלמתוח את החבל, ולחפש דרכים כדי לאזן בין קשריה עם סין לבין יחסיה הטובים עם רוב מדינות היבשת אשר חוששות מבייג'ינג, יחסים הכוללים (שלא כמו עם סין) גם ממד ביטחוני.
על ישראל לזרז את החתימה על הסכמי סחר חופשי עם המדינות האסיאתיות אשר היקף הסחר איתן מצדיק זאת. במקביל, יש לנסות לשנות את דפוסי ההצבעה של המדינות האסיאתיות בארגונים בינלאומיים, במיוחד לאור ירידת קרנה של הסוגיה הפלשתינית. כמו-כן, יש לבדוק אפשרויות לפריצות דרך למדינות המוסלמיות אינדונזיה ובנגלדש.
14. לשכלל את ארגז הכלים הדיפלומטי ההתמודדות עם אתגרים במערכת הבינלאומית דורשת - לצד המשך התנופה בדרג המדיני העליון - גם היפוך במגמת השחיקה ביכולותיו של שירות החוץ הישראלי. בכלל זה יש לשקול מינוי שר חוץ במשרה מלאה; להשיב למשרד זה חטיבות שפוזרו במשרדי ממשלה אחרים; להקצות את המשאבים הנדרשים לניהול פעילות דיפלומטית אינטנסיבית; להעצים את יכולות מש"ב ושילוב החברה האזרחית בישראל במבצעי סיוע בחו"ל, ולהכשיר סגלים ותוכניות להעמקת הקשר עם אוכלוסיות במדינות דוברות הערבית.
חשוב לחזק ולהרחיב גם את מערך הנציגים של מנהל סחר החוץ בעידן שבו חצה הייצוא הישראלי את סף ה-400 מיליארד שקל. כמו-כן, יש להמשיך בהעצמת יכולותיה של קהיליית המודיעין - שהישגיה המרשימים אינם בגדר המובן מאליו. יש גם לבסס מתכונת סדורה של דיונים בין-משרדיים בכל סוגיות המפתח, בהובלת המטה לביטחון לאומי.
