ג׳ינה רפאל היא פילנטרופית שגרה בסביבות בוורלי הילס. היא לא תושבת העיר, אך אם היה צריך להעניק את התואר "אזרח של כבוד", ג׳ינה ודאי הייתה בראש רשימת המועמדים. בעלה של ג׳ינה הוא רוקח, אך כמו זוגות דומים, היא מוכרת לכל, בעוד הוא יותר נחבא אל הכלים, ולעיתים (רחוקות) הוא מצטרף אליה לארועים.
לזוג ילדים שהם אימצו בסין, והילדים גדלו בבית יהודי והתחנכו בבית ספר יהודי. נוסיף להמולה אהבה מיוחדת להולכי על ארבע, ואכן לפחות ארבעה כלבים יש בנמצא.
החגיגה בעיצומה - ילדים בגיל שהם יודעים בדיוק מה הם רוצים (כמו גם יותר טוב מכולם), כלבים מתרוצצים, עסק חי וקיים, בית גדול שצריך לתחזק ועובדים עליהם יש לפקח - בקיצור, לא משעמם.
ארחיב במשפט על העסק - מיקי פיין. בתי מרקחת, חנויות קטנות בבנייני משרדים גורדי שחקים ואפילו דיינר משנות החמישים. עסק חי ונושם. פה סוגרים חנות, שם קונים כמה חנויות, ובין כל העובדים והקונים, ודאי שלא משעמם. במיקי פיין כאן בעיר בוורלי הילס טבח-ראשי דרוזי, וכך זוכים הסועדים לאוכל מזרח תיכוני מתובל בסיפורים ובאהבה אמיתית. כך גם עובדים נאמנים, שהם חלק מהמשפחה המורחבת, וביניהם גם בעלי מוגבלויות, שכן בעולמה של ג׳ינה אין מוגבלויות, הכל אפשרי, ואת כולם היא אוהבת.
אצל ג׳ינה, האנשים כולם מיוחדים, חשובים, קרובים לליבה. למרות שהיא שייכת לחוג "הסילון" (האם עדיין משתמשים בביטוי זה בימינו?), היא מתייחסת לכל אחד ואחת באופן שווה - כאילו שרק אותו אדם קיים בעולם, חבר או חברה אמיתית. יוצא שבלי כל הכנה מוקדמת, ג׳ינה תתקשר להגיד שלום, לדרוש בשלומי, להתעדכן. כמה יוצא דופן, כמה אהבה דרושה לכך!
התכונה שאני הכי אוהב אצל ג׳ינה היא ההתעסקות בעיקר, לא בשולי. ג׳ינה לא רודפת אחר כבוד או שררה, פשוט אין לה זמן לכך (ושניהם מצויים לרוב עבורה). היא לא מחפשת לראות את שמה מתנוסס בראש הרשימה או מוזכר פעם אחר פעם (כמו פילנתרופים אחרים שכולם מכירים, "אד נוזיום" כפי שאומרים באנגלית). וכשקורה מה שקורה בכיוון לא פורה, כשאנשים מקדמים את האינטרסים שלהם במקום של הכלל, או מתעסקים ברכילות במקום בעשיה או בדאגה לזולת, היא פשוט מתנתקת ומפנה את מרצה, זמנה ומשאביה לכיוונים אחרים.
ג׳ינה עומדת בראש כמה ארגונים מקומיים (כמו ויצ"ו, JNF, הבונדס) ובכל מקום מורגשת פעילות-ללא-הפסקה שכה מאפיינת אותה. יתרה מכך, אנשים אוהבים להרגיש שהם שייכים ושמעריכים אותם, וכמו פרח הם נפתחים, ומכריזים לעולם - אני כאן, בואו ליהנות מזיו מראי, ריחי והאנרגיה הבוקעת ממני, כה קצר זמני כאן עלי אדמות. ג׳ינה עצמה משמשת כמו אותו פרח המשגע את הדבורים ושאר מעופפים, במראהו, ריחו והצוף הטמון בתוכו, והם מזמזמים, נוהרים, מגיעים, מסתחררים, וכבר הראש לא מסוגל לעקוב בשל כל ההמולה הנהדרת. הנה דוגמא: אישה נעלה, מאוד עשירה, הפעילה בארגונים שונים הצטרפה לבונדס להוביל ענף חדש של דור צעיר יותר, והיא עצמה כבר השקיעה מיליון דולר והביאה את חבריה, ודבר גורר דבר, ובליבה סיבה אחת ומיוחדת - אותה ג׳ינה.
מדוע חייב אני חוב לג׳ינה? ודאי כבר הרגשתם - שכן היא מוכיחה לי פעם אחר פעם שישנם אנשים טובים בעולם. אך מדוע חייבים גם אני גם אתה חוב לג׳ינה? הרי לא הכרתם אותה עד עצם קריאת שורות אלו, וההתלהבות של ארי, גם אם סוחפת, אין דינה כדין הכרות רשמית, "שלום, נעים
להכיר".
הסיבה פשוטה: ג׳ינה עושה הכל למען מדינת ישראל. מדוע ויצ"ו או קק"ל או הבונדס? מדוע צה"ל, בתי ספר יהודיים ושאר מטרות הקשורות בארץ? שכן גורל העם היהודי מוטל על המאזניים, וחייבים כולנו לעסוק בעיקר ולא בטפל.
בעיר בוורלי הילס, בה ג׳ינה היא שם דבר, מותג ידוע ומוערך ביותר, כל נבחרי הציבור הם יהודים, כמו מרבית התושבים (ישנו קומץ נוצרים, ולהם כמה כנסיות גדולות ומפוארות, אך מספרם זעום יחסית למספר היהודים ובתי הכנסת שלהם). לעיר בוורלי הילס יש הסכם עיר-אחות עם הרצליה (הסכם שהוא חדש יחסית), כמו גם הסכם הבנה עם מדינת ישראל, בדומה להסכם שחתם מושל קליפורניה עם ראש ממשלת ישראל. אין בארץ אוניברסיטה, בית חולים, מוזאון או ארגון גדול ששם משפחה זו או אחרת מבוורלי הילס לא מתנוסס בקרבה.
בקיצור, בוורלי הילס מזכירה מאוד את יהדות גרמניה בשנות השלושים, שהייתה מעורה בחברה הנאורה הגרמנית, בשיא הפריחה התרבותית בארץ שבה "לא ניתן היה להעלות על הדעת" דברים לא נעימים. אותה יהדות גרמניה התייחסה בצורה מאוד לא מאירת פנים או מכניסת אורחים לאחיה ואחיותיה העניים מארצות המזרח שהגיעו כפליטים חסרי כל, נרדפים על-ידי פוגרומים ושנאה שהתחילה לבעבע ולפגוע לכל עבר. אילו רק היו אז כמו ג׳ינות, שראו נכוחה את שבפניהם ועסקו בעיקר - חינוך לציונות ועליה לציון - אולי היו פני הדברים שונים ולו במקצת.
למרות שג׳ינה אינה ממש תושבת העיר, היא מפעילה את העיר כולה למען ישראל. יום עיון בנושא מים (בשתוף פעולה עם JNF) - מעשה ידיה של ג׳ינה. יום עיון בנושא ביטחון הרשת (סייבר סקיוריטי) עם אוניברסיטת בן-גוריון - פרי ארגונה של ג׳ינה. חגיגת יום העצמאות עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה - כמובן מאמציה של ג׳ינה. אירוח של משלחות מהארץ - ג׳ינה. ערב שירה בציבור לכבוד יום העצמאות של מדינת ישראל - ג׳ינה. אפילו את ארועי הזיכרון למעשי הטרור של ה-11 בספטמבר, ג׳ינה הצליחה לקשר עם מדינת ישראל ומלחמתנו נגד הטרור האיסלאמיסטי.
כל אלו אפילו לא על קצה קצהו של המזלג, כי זיכרו - יש בעל וילדים, כמו גם כלבים, יש את בתי הספר של הילדים, יש את השכנים והחברים, את כל העובדים והמקומות של העסק, ואת הארגונים שבראשם היא עומדת. התמקדות בעיקר, ומה הוא העיקר? המשפחה, העם היהודי ומדינת ישראל. כל השאר נעלם כמו ערפל כשהשמש עולה, שכן חייבים לעסוק במה שמקדם את הכלל ומכשיר את הקרקע להשרדותנו ולשגשוג בעתיד לבוא.
חוב שחייבים כולנו לך, ג׳ינה, וכיון שאין את מצפה לכלום (ועוד להפך, משוכנעת את שאינך עושה מספיק), הרשי לי לנצל הזדמנות זאת וטור זה להגיד - ת ו ד ה.
