אקרם איממנגולו לא היה שם ידוע בפוליטיקה הטורקית לפני הבחירות לראשות עיריית איסטנבול במארס השנה. כעת הוא היריב הבולט ביותר מזה שנים של הנשיא רג'פ טריפ
ארדואן, ויש אף המדברים עליו כמועמד לנשיאות מול ארדואן בעוד ארבע שנים – מדווח גארדיאן (יום ב', 24.6.19), למחרת נצחונו של איממנגולו בבחירות בעיר הגדולה ביותר בטורקיה.
אמש אמר איממנגולו: "אני לא לחוץ. 16 מיליון איש בעיר הזאת מצפים שאשרת אותם ושאבצע את העבודה שנבחרתי לעשות". אבל גארדיאן מציין, כי הבחירות אתמול התקיימו במתיחות שהלכה וגאתה מאז בוטלו הבחירות הקודמות, בתחילת חודש מאי. לאחר שילד צעק לעבר אוטובוס הבחירות של איממנגולו "הכל יהיה בסדר", זו הפכה להיות ססמת הבחירות הבלתי-רשמית החדשה שלו, והיא נשמעה בבארים ובמגרשים כדורגל וזכתה למיליוני שיתופים כסולמית ברשתות החברתיות.
איממנגולו בן ה-49 היה מנהל חברת בנייה לפני שנכנס לפוליטיקה ב-2009, ובשנת 2014 נבחר לראשות מחוז בייליקדוזו שבאיסטנבול. קבוצת מפלגות האופוזיציה "מפלגת העם הרפובליקנית" לקחה אותו כמועמד חיצוני לבחירות לראשות העיר, ומסע הבחירות השקט שלו בסיבוב הקודם התבסס על השם הטוב שקנה לעצמו בקרב המצביעים כמינהלן מוכשר ופתוח.
בנאומיו הדגיש איממנגולו את הצורך לפעול יחדיו כדי להילחם בעוני בעיר ויצא נגד הרטוריקה הפופוליסטית שהפכה למאפיין של הפוליטיקה הטורקית. בתחילת השנה הוא נפגש עם ארדואן לדון בעתידה של איסטנבול, ובכך קנה את לבבותיהם של מי שחששו מהגישה החילונית והנוטה למעמד הביניים של מפלגתו. ניתן היה לראותו בשיחות עם תושבי העיר על הנושאים המציקים להם, בעוד מועמדו של ארדואן – ראש הממשלה לשעבר, בינאלי ילדירים – נדחק לשוליים בידי הנשיא שהופיע בנאומים לאומניים חוצבי להבות בעצרות המונים, בהם טען שהבחירות הן "על ההישרדות הלאומית" והאשים את האופוזיציה בקשרים עם ארגוני טרור.
גארדיאן מציין, כי למרות שהתקשורת נטתה בצורה כמעט מוחלטת לטובתו של ילדירים, הצליח איממנגולו למשוך קולות מהכורדים באיסטנבול, אשר מחו על מאסר מנהיגיהם, כמו גם מאנשי הצווארון הכחול, הסובלים מהאבטלה הגואה ומן האינפלציה המגיעה ל-20%. לאחר שנצחונו של איממנגולו במארס בוטל בידי ועדת הבחירות המרכזית, ניסתה מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן לפנות לאותם בוחרים ולמי שלא באו להצביע בפעם הקודמת – אך ללא הצלחה. היא גם העתיקה כמה מרעיונותיו של איממנגולו, כמו סובסידיה לתחבורה הציבורית; זה לא עזר.
ארדואן הופיע הרבה פחות בעצרות הבחירות בעיר, אך בימים האחרונים – עם תחושה של תבוסה ההולכת ומסתמנת – הוא חזר לחזית. הוא תקף בחריפות רבה את איממנגולו ואת מפלגתו, ורמז שהם נמצאים בסירה אחת יחד עם מפלגת הפועלים הכורדית שמחוץ לחוק (ארדואן טוען שזהו ארגון טרור). ברגע האחרון אף שלפו אנשיו של ארדואן מסר מהמנהיג הכלוא של המפלגה הכורדית, עבדאללה אוקלאן, שלא להצביע בעד איממנגולו. התוצאה של כל אלו הייתה הפוכה: המנהיגים הכורדים קראו בגלוי לתמוך באיממנגולו; באיסטנבול חיים 4 מיליון כורדים, כך שמדובר בקהל בוחרים משמעותי מאוד.
איממנגולו הצליח לזכות בקולות רבים אפילו בשכונות מעמד העובדים, שהן מעוז מסורתי של מפלגת הצדק והפיתוח. הוא עשה זאת על-ידי כיתות רגליים מפגישה לפגישה ומבית לבית, כמו גם באמצעות המדיה החברתית. ביטול הבחירות הקודמות אפשר לאיממנגולו להצטייר כמנצח וכקורבן בעת ובעונה אחת, והוא הציג את הבחירות החוזרות כמאבק על הדמוקרטיה בטורקיה כולה. וכך, מניצחון בפער של 0.3% במארס, הוא זינק לפער של 10% אתמול.
