הניסיון לבטל את הבחירות לכנסת בנימוקים של טובת עם ישראל יש לו רק הגדרה אחת: תרגיל מסריח מאוד מבית מדרשו של
בנימין נתניהו, האיש המחפש כל דרך לברוח מאימת הדין.
מבחינתו האישית אולי הכל מותר, גם אם זה לא מריח טוב, כי המטרה מקדשת את האמצעים. אבל מה עם כל האחרים? העובדה כי אנשי ליכוד, ובראשם יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת, שהוא כביכול הוגה הרעיון, מתבטאים לטובת הרעיון הזה, מציבה את השאלה האם אין הם חשים בושה להעלות אפילו במחשבותיהם רעיון אווילי שכזה? האם מישהו מהם סבור כי הציבור הוא אוסף של נבערים מדעת שיאכל גם מזון פיגולים בשם הדמוקרטיה, אחדות העם, מצב כלכלי ומצב ביטחוני?
זו ההזדמנות להידרש לתואר החוזר על עצמו בכל פעם שהוא נתפר למידותיו של מאן דהוא: נבחרי העם. השימוש בתואר זה נועד לכאורה להבהיר כי קיימת שונות בינם לבין בני עמם - לא רק מהעובדה כי הם מחוקקים את החוקים ומבצעים את המדיניות המנהלים את חיינו, אלא גם בנושאים הפרוזאיים של תנאי עבודה וחסינויות.
הנחת היסוד היא שאתם האזרחים בחרתם אותנו כדי שאנחנו נשלוט בכם. בעוד ארבע, שלוש או שנתיים, תהיה לכם הזדמנות לבוא איתנו חשבון ועד אז תנו לעבוד. מה הבעיה עם זה גם אם אנחנו מפשלים מדי פעם?
אוהו, זו בדיוק הבעיה שנבחרי העם לא מבינים. יש ביניהם - כמובן, לא כולם - שמוכנים לעשות פלסתר מהתואר הנכסף. לא רק בהתנהגותם שלעיתים מבזה את המוסד ואת עצמם, אלא במעשים ממשיים ביותר. למשל, הנסיונות החוזרים ונשנים ליטול סמכויות מבית המשפט העליון וכך לערער את מעמדו ובעיקר, לפגוע בדמותו בעיני הציבור. הנימוק? אנחנו נבחרנו על-ידי העם בעוד השופטים מתמנים בחדרי חדרים אם בדרך של חבר מביא חבר ואם בקליקות.
אנחנו חייבים דין וחשבון למי שבחר בנו ואילו השופטים, לא תמיד אבל בחלק מהחלטותיהם, מפריעים לנו להנהיג אתכם, אזרחי ישראל היקרים. השופטים היושבים במגדלי השן לא מבינים מה קורה ברחוב ויש החלטות לא מעטות שיצאו מתחת לידיהם שלא רק שלא פותרות בעיות, אלא מסבכות אותן. לכן, צריך לעשות מקצי שיפורים דוגמת, קיצוץ בסמכויותיהם הנוגעות לחוקים מסוימים באמצעות פסקת התגברות או מתן פירושים חדשים לחוק החסינות ואפילו לקבוע סדרי מינוי נשיאי בית המשפט.
כל הסוגיות הללו לא עלו כמעט על סדר היום הציבורי, אלא בימי כהונתו של ביבי נתניהו שבניגוד לכל קודמיו התנגש לא פעם ולא פעמיים עם רשויות החוק והאכיפה. בתור ראש וראשון לנבחרי העם, מצופה היה ממנו לשמש דוגמה לאחרים, אלא שהוא הפך את משרתו לקרדום לחפור בו שכל מטרתו להשאירו בלשכת ראש הממשלה. שלא במפתיע, בדרך רמס נורמות התנהגויות מקובלות, סדרי ממשל שהיו נהוגים בישראל מאז תקומתה והוביל את המדינה למחוזות בהן איש מחברי מפלגתו לא העז להביע דעה ערכית נגדית.
אולי אחד או שניים שקולם נדם מייד. לא מדובר כאן בהרמוניה מובנית, אלא בצלילים המשתנים לפי רצונו של המנצח על הפודיום גם אם לא תואמים את התווים. זו אכן מציאות מצערת מאוד בשביל כל מי שרואה במשטר הדמוקרטי את נשמת אפה של מדינת ישראל.
מציאות זו מעמידה במבחן גבוה את נבחרי העם. שלטון השואף להטיב עם העם - בדומה לכל מסגרת אחרת במדינה - נבחן גם במידת העצמאות המחשבתית של חבריו. אמירת אמן אוטומטית לכל הנחיה או הבנה כי כך מצופה מהם, היא במשטר דמוקרטי מפלטם של מי שגורלם תלוי באחרים, החוששים לעתידם ושלא מדעת מגיעים למחוזות של אישיות מחוקה. במצב כזה מהו בכלל ההבדל בין נבחר עם לבין האזרח הפשוט? התשובה, גם אישיות מחוקה נבחרת משפיעה על חיי מיליוני אזרחים פשוטים.
כל מי שמביע תמיכה ברעיון ההזוי של ביטול הבחירות לכנסת, צריך לדעת כי הוא עלול לא למצוא את מפלטו בהסברים הפוכים לאחר שהרעיון לא ימריא. סוף מעשה במחשבה תחילה, כבר אמרנו?
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
