מספרים ששאלו לפני שנים אנשים ממדינות שונות: "סליחה, מה דעתך על המחסור העולמי בבשר"?
בארה"ב ענו: מה זה מחסור? באתיופיה ענו: מה זה בשר? ברוסיה ענו: מה זה דעה? בישראל ענו: מה זה סליחה?
נזכרנו בסיפור זה עת פורסם כי אשת ראש-הממשלה,
שרה נתניהו, הורשעה על-פי הודאתה במסגרת עסקת טיעון, בעבירה של "קבלת דבר בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בו מרמה". התקשורת עסקה בהרחבה בהרשעה ובעונש, ואילו אותנו הטרידה ההגדרה: "ניצול מכוון של טעות הזולת שאין בו מרמה". אפילו כותרת יפה נתנו לכך בספר החוקים: תחבולה; כמעין קריצת עין שובבה המגמדת את המעשה, כאילו אין המדובר בעבירה על חוק העונשין שדינה שנתיים מאסר.
אבל הדבר התמוה ביותר הוא שלפי הסעיף בכלל ייתכן ניצול מכוון של טעות הזולת מבלי שהדבר ייחשב למרמה. האמנם?
ניקח לדוגמה מקרה בו קיבלת עודף ביתר ממוכר בחנות שטעה בחשבון. אם לא שמת לב ושמת את העודף בארנק - הדבר נעשה שלא במתכוון ואינו מהווה עבירה (אם כי מומלץ תמיד לכל צרכן לבדוק את העודף המתקבל, שכן הטעויות על-פי רוב הן על חשבונו); אך אם הבנת שהמוכר טעה לטובתך ובכל זאת לקחת את הכסף לכיסך, הרי ששיתפת פעולה במכוון עם עובדה שאתה יודע כי איננה אמת, לפיה זהו כביכול העודף הנכון. למרות שלא אתה יזמת את הטעייתו של המוכר מראש, הרי הטעית אותו בדיעבד, שכן בלקיחת הכסף בלי להעמידו על טעותו, שידרת לו כי הכל כשורה. היש חולק כי מדובר בסוג של רמאות מצידך?
מתברר כי באותו הפרק בחוק העונשין בו מצויה עבירת התחבולה, שוכנת לה גם עבירה של "קבלת דבר במרמה", שדינה מאסר שלוש שנים, ובנסיבות מחמירות גם חמש שנים. "מרמה" מוגדרת שם כ"טענת עובדה... הנטענת בכתב, בעל-פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת".
בדוגמה שלנו, כשלקחת את העודף ששולם ביתר ולכן אינו מגיע לך, ביטאת למעשה בהתנהגותך טענה שהעודף הוא בסכום הנכון, בשעה שאתה יודע כי ההפך הוא הנכון. התנהגות זו תואמת במדויק את הגדרת המרמה, אז כיצד ניתן לומר כי אין כאן עבירת מרמה?
כיצד היית מרגיש לו היית אתה המוכר והיית צריך להצדיק אחר כך בפני המנהל או הבעלים את החסר הכספי שנוצר בקופה? וכיצד היית חש כלפי קונה שהבחין בטעותך וניצל אותה לטובתו? זה בוודאי לא היה תורם להגברת האמון בין מוכרים וקונים...
הלל הזקן קבע את כלל היסוד בהגינות: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". מיק"ה - המרכז לקידום ההגינות בישראל - הגדיר הגינות כ"התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות".
דומה כי המחוקק הישראלי כשל בניסוח עבירת התחבולה, הן בכך שהתעלם מן ההגדרות הבסיסיות של הגינות והן בכך שיצר סעיף חוק המכיל כשל לוגי - ניצול מכוון של טעות הזולת שאין בו מרמה. הדבר משול לסעיף חוק שיקבע עבירה של גרימה מכוונת של חבלה פיזית לזולת שאין בה אלימות... יש כאן למעשה כפירה בעיקר המגיעה לכדי דבר והיפוכו.
למותר לציין את ההשלכה הנורמטיבית הקשה שיש להימצאות סעיף כזה בספר החוקים, בהציגו למעשה לציבור כמעין גושפנקא לאפשרות לראות התנהגות שכזו כפחותה בחומרתה ממרמה. החוק במדינה דמוקרטית מהווה מכשיר הכוונה להתנהגות ראויה, בסמנו את גבולות המותר והאסור. עצם המחשבה כי ניתן לנצל במכוון את טעויות הזולת באופן שלא ייחשב מרמה, היא "פרצה הקוראת לגנב", תרתי משמע.
החדשות הטובות הן שחוקים נקבעים בידי בני אדם, ולכן בני האדם גם יכולים לתקן אותם.
אם נחזור לסיפור הפתיחה על סקר המחסור בבשר, יש רק לקוות שבישראל לא יתחילו לשאול: "מה זה לתקן"? ובעיקר לא: "מה זה בני-אדם"?
