קריאות הקרב נגד יישובם של ערבים בעפולה אינן חדשות. הם כבר עלו בנצרת עילית היום, ב"נוף הגליל", ומזה עשרות שנים הן נשמעות בכול עיר וישוב שבו ערבים עוברים לגור. התירוצים העפולאים, המסתמכים על הרצון ל"עיר בעלת אופי יהודי", גם הם אינם חדשים והם חוזרים שוב ושוב מעיר גזענית אחת לאחרת. אבל בעפולה עמד ראש העיר - אברהם אלקבץ, בראש הקוראים לאי כניסת הערבים לתוכה.
נכון אומנם שגם גבסו, ראש העיר לשעבר של נצרת עילית, עשה זאת בעבר, אבל האחרון לא עשה זאת בקיצוניות וברמה כזו כמו אלקבץ. עברתי מספיק מדינות בעולם ושמעתי גם על אחרות אבל חוץ מדרום אפריקה ורודזיה המיתולוגיות הרי שבשום מקום אחר בעולם לא יעזו לדרוש באופן בוטה וגזעני את אי-כניסתה של אוכלוסייה אתנית זו או אחרת. אבל בישראל זו אופרה אחרת ולא רק הערבים הם קורבנותיה אלא גם החרדים. כך זה קורה בכול עיר ושכונה חילונית שבה הדיור הפך לריק ויהודים חרדים הגיעו לשם. ירושלים, חריש, תל אביב, טבריה ועוד ישובים לא מעטים הם הדוגמאות לגזענות הזו.
הציבור החילוני איננו מוכן לקבל את העובדה שריבויו הנמוך הוא זה שמביא לכניסת ערבים וחרדים ליישוביו. מנגד חפצה הגזענות החילונית לאלץ את הערבים ואת החרדים לא להתרבות כדי שה"סטאטוס קוו" הגזעני ימשך. בלונדון, בבוקרשט, בברלין ובניו-יורק זה לא יכול להתרחש בכזו גזענות בוטה, ועוד כשראש הרשות המוניציפלית עומד בראשה. רק מההצהרות הללו היה צריך
אריה דרעי, שר הפנים החרדי, ולדבריו גם ידיד הערבים, לפטר מיידית את רון קובי מטבריה ואת אברהם אלקבץ מעפולה.
אבל השקר וההסתה הגזענית עמוקים יותר. להוציא את הערים והישובים החרדים והדתיים לאומים על קיבוצי ה"קיבוץ הדתי", הרי שאף עיר וישוב בישראל (כולל הקיבוצים החילוניים) אינם יכולים לענות לעניין היותם בעלי "אופי יהודי". "אופי יהודי" הוא בעל ציוויון דתי. יתרה מכך, בכול הערים והישובים החילוניים, כולל הקיבוצים החילוניים, חיים לא יהודים לא מעטים וכך גם בעפולה. בעיר עפולה חיים יותר מאלפי סלאבים מ"חבר העמים" וכמה אירוני היה הדבר ששומר הפארק העירוני בעפולה מנע מהערבים להיכנס אליו, כשהוא בעצמו הינו אחד מהמהגרים שמותרים לחיות בעפולה ומונה כ"חתול ששמר על החלב".
הפחד מהתרבות הערבית מול ה"ציויון היהודי" של עפולה, כדברי ראש העיר, הוא צבוע משום שאותו ראש עיר איננו יוצא נגד התערותם של נוצרים סלאבים החוגגים חגים נוצרים, שהמתח בינם לבין היהדות (כ"חג המולד" ו"חג הפסחא" למשל) גדול פי כמה מחגי המוסלמים. ראש העיר - אלקבץ שמו, פוחד מהתבוללות עם הערבים אבל בתי הספר היסודיים והתיכוניים שלו מלאים בסכנת התבוללות עם הסלאבים הנוצרים, ואפילו עם מוסלמים מבריה"מ המזרחית לשעבר. ובכלל, כיצד מעיז ראש רשות להסית נגד קבלת מיעוט שורשי בארץ הזו כערבים ומנגד להפלות לטובה ציבורי מהגרים שהגיעו מאירופה תמול שלשום בלבד?!
עיר חילונית שבה מועדונים ודיסקוטקים עובדים בשבת, ואשר בתי הספר שלה מלמדים את תלמידיהם להיות כ"כול הגויים מחנה ישראל", איננה עיר בעלת "אופי יהודי" אלא עיר כללית לכול דבר, בדיוק כמו פריז, רומא וסן פרנציסקו, וכמו שליהודי מותר לגור בערים הללו לצד אסייתים ושחורים הרי שכך מותר גם לערבי לגור בעפולה. ולראיה, עוד לא שמעתי על ערבי אחד שחיפש דירה בערים החרדיות או בישובים ובקיבוצים הדתיים לאומיים, משום ששם מובן לכול ערבי כי מדובר באמת בישובים בעלי "אופי יהודי" בלבד, ובמקומות הללו הרי שערבי איננו מתנהג בדוגמטיות אלא מתרחק משם, בדיוק כמו שחרדי ודתי לאומי לא יעברו לגור בטייבה או בכפר קאסם המוסלמיות.
ועוד מילה אחת על מר אלקבץ. מסתמא שמשפחתו הגיעה מצפון אפריקה ואולי אפילו ממרוקו. ב"אופי היהודי" מושרש תורתית על הכרת הטוב, אפילו למצרים ששעבדו אותנו. לפיכך הרי שבמלכויות החסד של טוניסיה, ובמיוחד זו של מרוקו, היה טוב ויפה ליהודים של יוצאי המדינות הללו. אז מדוע מר אלקבץ איננו זוכר את הכרת הטוב לארץ מוצאו הערבית ולעומת זאת הוא בוחר להתעמר באחיהם הערבים של הערבים המגרבים, משם הגיעה משפחתו של מר אלקבץ?
הגזען האדום והחד"ש
הרבה רעש וצלצולים נשמעו מפיו הפרובוקטיבי של ח"כ עופר כסיף בפרשיות האלימות של המשטרה נגד בני העדה האתיופית וכן בעניין הגזענות האנטי ערבית בעפולה ובירושלים. אינני חולק על ביקורתו של ח"כ כסיף מ
חד"ש בפרשיות הללו אבל אצל הח"כ הזה, שנכנס לנעליהם הגדולות של הח"כים היהודים לשעבר של חד"ש, כדב חינין ו
תמר גוז'נסקי, מסתמא שאין לו הכרה עם המושג "גזירה שווה". ח"כ כסיף טען שאלימות המשטרה היא קשה יותר רק נגד הערבים, מול קשיחותה מול העדה האתיופית. אבל באותה עת בדיוק, כשנאמרו דבריו, הרי שאותה משטרה הכתה ללא רחם נער חרדי מוגבל, במכות רצח במשך שעה ארוכה, וזאת גם לאחר שהסבו את תשומת לב השוטרים למוגבלותו של המוכה שותת הדם.
פחות משבוע אח"כ נלכד השוטר שהתעלל בבית שמש באברך חף מפשע ומשך בפאותיו באופן אנטישמי. עופר כסיף לא רק שלא הגיע לאירועים האלימים הללו - כפי שהוא הגיע להפגנות בני העדה האתיופית ולמזרח ירושלים, אלא שהוא אפילו לא צפצף כנגד זאת. מישהו מראשי הרשימה המשותפת לשעבר סיפר לי כי כסיף אפילו העלה חיוך מששמע על המשיכה המשטרתית בפאותיו של האברך מבית שמש. נכון שזהו מידע אווירי מדי ויש לבודקו אבל לא אתפלא אם הוא גם מדויק. כאשר גזעני עפולה וירושלים יצאו נגד מגורי הערבים באזוריהם מיד צווח הקומוניסט הדוגמתי הזה נגד הגזענות הזו אבל כשאנשי חריש נלחמו נגד מגורי חרדים בעירם הוא נחבא אל הכלים.
כדאי להזכיר לצעקן ה"אקדמי" הזה שדב חינין, תמר גוז'נסקי ואפילו מאיר וילנר ההיסטורי קורצו מחומר שונה גם כשזה נגע לאפליית החרדים, למרות עמדותיהם הקומוניסטיות והאנטי דתיות. חינין תמיד שיבח את הכנסת השבת כיום המנוחה ביהדות ודיבר על כך בהערכה סוציאלית. חינין ביקר ויצא נגד אלימות המשטרה - לא רק נגד חרדים, אלא אפילו נגד
מתנחלים. תמר גוז'נסקי יצאה נגד ארנן יקותיאלי ממרצ כאשר הלה כינה את העניים החרדים "פרזיטים", וטענה ש"אסור להפריד בין עניים", ואילו מאיר וילנר הוא האיש שפתח באמצע שנות השמונים של המאה העשרים את שערי הברזל של בריה"מ בפני חסידי ברסלב, שקיבלו אישור להגיע לקבר רבם, באומן האוקראינית, וגייס לכך את כל המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ובמיוחד את החבר לאון זהבי שהיה אז שליח העיתונות הקומוניסטית הישראלית בבירת בריה"מ, במוסקובה. אבל בין שלושת המנהיגים הקומוניסטים היהודים הללו לצעקן הזוטר ששמו כסיף עובר נהר של לבה רותחת. האיש הזה נולד מאוחר מתקופתו האמיתית. אילו היה נולד בימיו של יוסף ויסרונובי'ץ דגו'גשווילי (סטלין) הרי שהאחרון היה הופך אותו לקומיסר הפרטי שלו ואולי גם לראש ה"ייבסקצייה".
הנפילה התהומית של הציונות הדתית
בטוחני כי ראשי המפד"ל ההיסטורית, ולפניהם ראשי ה"מזרחי" ו"הפועל המזרחי", של ראשית המאה העשרים, מתהפכים בקברם כאשר הם צופים ושומעים ממקום מנוחתם כיצד הציבור הדתי - לאומי מתחנף לאיזו גברת קרייריסטית שאיננה שומרת מצוות, עד כדי כך שזו תעמוד בראשם ותביא להם עוד כמה קולות של פורקי עול ומצוות שאח"כ ינגסו עוד יותר בתדמיתה ה"דתית" של המפלגה הדתית לאומית, שהפכה לשברי מפלגות לאומניות בלבד. הציונות הדתית ירדה כמעט מהפסים הדתיים שלה ובמקום זאת היא עלתה לא רק על פסים לאומניים אלא גם על פסי ההשפלה הפוליטית לטובת ההתחנפות לגורמי ימין חילוניים, שבינם לדת ישראל אין ולא דבר.
הרב
רפי פרץ נלחם - בעזרת עוד כמה רבנים, על כך שרק אדם דתי יעמוד בראש מפלגה דתית אבל בואו נשער שאנחנו חוזרים אחורה ב"מנהרת הזמן" ההיסטורית ואז האם מישהו מכם מדמיין לעצמו את משה
חיים שפירא, את יוסף בורג, את יצחק רפאל ואת אהרון אבו חצירה כשהם נלחמים על ראשות מפלגתם מול איש או אישה חילונית, שרק תמול שלשום הגיעו מחוץ למפלגה ?...
