נו טוב, אז כצפוי יש חגיגה תקשורתית ומסיבה גדולה במצודת זאב לרגל העובדה שנתניהו עקף את בן-גוריון באורך הכהונה בראשות הממשלה. וכי מה בכך? כבר כתבתי כאן לפני כחודש וחצי ש-13:16 גדול בהרבה מ-13:70 וגם מ-23:70, כך שגם אם נתניהו ימשיך בתפקידו עוד כמה שנים, דבר לא ישנה את העובדה שכהונתו של בן-גוריון בראשות הממשלה הייתה מרכזית הרבה יותר בתולדות ישראל והשפעתו לדורות גדולה לאין ערוך, כולל עיצוב ממשי של חיי העם במדינתו, קביעת מועדים כגון ימי הזיכרון לשואה ולחללי צה"ל, יום העצמאות, ועוד כהנה וכהנה דברים רבים כגון עיצוב המשק, תפיסות הביטחון וכו'.
בנוסף, כדאי לזכור שדוד המלך שימש במלוכה כארבעים שנה, שבע בחברון על יהודה בלבד ושלושים ושלוש שנים בירושלים על כלל ישראל. ואילו נין-נינו של נינו (פחות או יותר...) המלך מנשה, אחד המושחתים הגדולים מבין המלכים כולם, כיהן במשרתו זו כחמישים וחמש שנה. אז מה? מי זה המלך מנשה לעומת דוד המלך בתולדות עם ישראל, האדם והעולם? מה תרם מנשה לישראל ולעולם בחמישים וחמש שנותיו על כס המלוכה? לא כלום ושום דבר.
ובכן, מנשה היה סתם עוד מלך שעשה תועבות לרוב ובסופו של דבר קיבל מסופר מלכים (ירמיהו או מי מתלמידיו) 18 פס' במל"ב, כ"א. לעומת זאת, לדוד המלך המקרא מקדיש ספר שלם (שמ"ב) פלוס חצי ספר (שמ"א) פלוס עוד פרק (מל"א, פרק א'). מאליו יובן שהשוואה זו אינה בדיוק אותו הדבר, אבל דברים אלה בהחלט יכולים לרמוז גם על ההבדל בין בן-גוריון לנתניהו.
עוד 100 שנים, עם קצת פרספקטיבה היסטורית הכרחית, ועם ההתרחקות מההווה הסוער, שאינו אלא כקצף הגלים על פני מים עמוקים, הדברים יהיו הרבה יותר פשוטים וברורים. שהנה, עם כל ה
כבוד לנתניהו, ויש כבוד, הרי בן-גוריון הוא לא, וככל הנראה לעולם גם לא יתקרב אליו בחינת מרכזיות ומשמעות בהיסטוריה של עם ישראל.
