קִנֵאתִי בְּצִפֳרֵי הָעֶרֶב שֶּשָּׁבוּ וַאֲנִי בָּדָד נוֹתַרְתִּי
עָרַגְּתִּי לִרְאוֹת קְרוֹבַי, אֶת דֶּלֶת בֵּיתָם לִנְשֹׁק
וְעַל סַפּוֹ פְּרָחִים לְפַזֵּר, שָׂמֵחַ עֲדֵיהֶם לָבוֹא
וְלִפְרֹשָ מְלֹא שְׁנוֹת חַיַּי נְשִׁיקוֹת, כֵּן! חָפֵץ אֲנִי מְאֹד
רָצִיתִי לִרְאוֹתֵךְ בָּעֶרֶב, הוֹי אִימָא! מָה הִתְגַעֲגָעְתִּי
לֵילוֹת הַפֵּרוּד שֶׁלֶג מְצַמְרר, רוֹעֵד נוֹתַרְתִּי מֵאָהָבָתִי
הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לִרְאוֹתְכֶם קְרוֹבַי, לָשֶׁבֶת לְיַד דַּלְתְּכֶם
וּמֵרוֹב כִּסּוּפַי יוֹם וָלֵיל, אֶנְשֹׁק אֲפִילּוּ דֶּלֶת בֵּיתְכֶם
