אופיר פינס פז זכה לראות מה שמרביתנו לא זכינו לראות -איך מתנהלות בחירות ברוסיה. הוויכוח על הצבת המצלמות בקלפיות הזכיר לו את הבחירות שם, כשהקלפיות מרושתות במצלמות. בקלפיות ברוסיה גם מוצבים שוטרים בקביעות.

פינס פז, שהיה חבר כנסת, שר הפנים ושר המדע התרבות והספורט מטעם מפלגת העבודה, חזר מרוסיה עם תיעוד מצולם של הקלפיות ודרך ההצבעה, שמעידים שאנחנו לדבריו לא בדרך הנכונה.

התמונות שצילם פז פינס, ואשר מתפרסמות כאן, הן מהבחירות האחרונות שהיו בשנת 2018. המצלמות על קירות הקלפי מתעדות את המצביעים כשהם מכניסים את פתקי ההצבעה ללא מעטפות לקלפיות שקופות. בקלפיות לא מוצבים פרגודים, ואין צורך להתאמץ במיוחד כדי לראות מה בוחר כל אחד מהמצביעים.

אם יש מי שרצה להפגין שקיפות בכך שהקלפיות שקופות, הרי שהוא הצליח להשיג מטרה כפולה. מצלמות האח הגדול מתעדות את ההצבעה, ומצליחות לתעד גם במי בחר כל אחד מהמצביעים להצביע, וגם את פתק ההצבעה שנוחת בקלפי.

אופיר פינס פז, שכיום הוא מרצה למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, מבקש לדעת האם נכון יהיה שכך גם ייראו הבחירות בישראל? לדעתו, ההחלטה להציב מצלמות בקלפיות מקרבת אותנו בצעדי ענק להתנהלות הנהוגה ברוסיה. הוא סבור שהממשלה השתגעה בכך שנכנעה לגחמותיו של ראש הממשלה, שמנסה לדבריו להציל את שלטונו, וכל האמצעים כשרים לכך. לדעתו, מפלגת השלטון מנסה לשנות את כללי המשחק עשרה ימים לפני הבחירות, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה.

ההצעה למתן פטור מחובת הנחה להצעת חוק המצלמות נפלה בוועדה המסדרת של הכנסת. היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, שאמור היה להגן על החוק בבג"ץ, הודיע לחברי הכנסת שהחוק אינו עומד במבחן החוקתי, בכך שהוא מעניק יתרון למפלגה אחת על פני שאר המפלגות, ומשום שקיים חשש ממשי שהוא ירתיע מצביעים מלהצביע בבחירות.

הטענה לפיה מרבית ההצבעות הכפולות נעשות במגזר הערבי לא הוכחה, ונשמעו טענות קשות על כך שדווקא בקלפיות שבהן מצביעים חרדים, היקף התופעה גדול במיוחד. נכון אמר יושב-ראש ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן, שהצבת מצלמות חייבת להתבצע בכל המגזרים.

גניבת בחירות איננה מתבצעת רק במגזר הערבי, ואין כמו הבדיחה המוכרת כדי להמחיש את התופעה: חסיד שישב שבעה על אביו בבני ברק בא לרבי כדי לשאול אותו, האם למרות השבעה הוא יכול לצאת להצביע בבחירות. משיב לו הרב: אין שום בעיה, אפילו אבא שלך כבר הצביע.

ישראל קיסר, המזכ"ל התשיעי של ההסתדרות שהלך השבוע לעולמו לא היה פוליטיקאי בסגנון המוכר של מפא"י. קיסר גם לא היה מנהיג כריזמטי. את מקומה של הכריזמה תפסה אצל קיסר חוכמת חיים. הוא היה איש חכם שידע לתכנן מהלכים מבלי לעורר מהומות, ומבלי להשבית את המשק שלא לצורך.

קיסר היה מזכ"ל ההסתדרות במשך 8 שנים, ואחר כך שימש כסגן ראש הממשלה, בתקופה שיצחק רבין היה ראש הממשלה. להבדיל מלא-מעט פוליטיקאים חסרי מיומנות וניסיון, שהגיעו לעמדות מפתח וגרמו להתמוטטות הגוף שבראשו הם עמדו, הצליח קיסר לשמור על מעמדה של ההסתדרות, ולהגיע ללא-מעט הישגים, שהבולט בהם הוא הסכם קיבוצי שבו עבר המגזר העסקי לשבוע עבודה מקוצר של חמישה ימים.

הכרתי את ישראל קיסר לפני קרוב לארבעים שנה. ההכרות בינינו הפכה לידידות אישית, שהתבססה על אמון. קיסר היה חשדן מטבעו, ולא נתן בקלות אמון באנשים, גם לא בסובבים אותו. הוא ידע לזהות מיד את בעלי האינטרסים, את החנפנים ובעיקר את מי שראוי היה שלא להיות בקרבתו.

לפני יותר מעשרים שנה, טסנו יחד לארגנטינה. כאורחיו האישיים של מי שהיה אז נשיא ארגנטינה קרלוס מנם. הטיסה זכורה לי כטיסה ממושכת שנמשכה כ-12 שעות, ובמהלכה ניהלנו שיחות שעסקו בעיקר בחיים האישים ובתפישת עולמו של קיסר.

למרות שקיסר היה איש מסוגר שלא פתח את סגור ליבו ולא האמין לאיש, הטיסה הממושכת עשתה את שלה, ומצאנו עצמנו משוחחים בחופשיות על נושאים רבים שלולא הטיסה המשותפת לא היינו מדברים עליהם לעולם. גם לאחר מותו של קיסר, אין לי כוונה להיכנס לתוכנן של השיחות, אבל ישנם דברים שקיסר הציע לי באותה טיסה שאותם יישמתי ולא הצטערתי.

אחד הסיפורים המעניינים ששמעתי מפיו היה, שלפני שהוא מונה ליושב-ראש האיגוד המקצועי ומזכ"ל ההסתדרות, הוא שימש גזבר ההסתדרות. אך טבעי שגזבר ההסתדרות נדרש לחתום על המחאות, שהרי הוא הבכיר שבבעלי זכות החתימה. לא הכרתי אף לא גזבר אחד של גוף גדול שאין לו זכות חתימה. לקיסר כגזבר ההסתדרות לא הייתה מעולם זכות חתימה כי הוא לא רצה. הוא ויתר עליה מרצונו.

אני זוכר שבמהלך הטיסה הסביר לי קיסר באריכות, שרבים רואים בזכות חתימה עניין של כבוד, אבל מתעלמים ממחויבות משפטית ומאחריות אישית שכרוכות בכך, ולכן הוא העדיף לא להיות זה שייאלץ להסביר מה שלא תמיד הוא יוכל להסביר - בבוא היום.

ההסבר שנתן לי קיסר באותה טיסה התברר כנבואה שהגשימה את עצמה כמה שנים לאחר מכן, כשאת ההסתדרות כבש הצמד חיים רמון ועמיר פרץ. בהוראת השניים נבדקה התנהלות הגזברות בתקופה שבראשה עמד ארתור ישראלוביץ, שהיה איש סודו של קיסר, והאיש הכל יכול באותה עת. התגלו אי-סדרים כספיים, המשטרה נדרשה להתערב, ועצרה את ישראלוביץ. קיסר אפילו לא נחקר. חתימתו לא התנוססה מעולם על שום צ'ק והוא לא נדרש להסביר דבר.

שמעון אלקבץ, האיש שהוכיח שגם בובת קרטון יכולה לנהל את גלי צה"ל, לא מצליח להשתלט על העניינים. אחרי ששני מגישים - רזי ברקאי ורינו צרור - הפקיעו את המיקרופון והתנצלו בשידור בגלי צה"ל, כל אחד מסיבותיו שלו, מבלי שאלקבץ ידע על כך מראש, מבלי שהם קיבלו את רשותו לעשות את זה, ומבלי שהם סופרים אותו, מגיע עכשיו סיפור חדש שאם הוא נכון, לא צריך הוכחות נוספות לכך שאלקבץ הטפלון הוא לא יותר מבובה על חוט.

אתר ynet חשף שמזה כמה חודשים, מתנהלת תוכניתו של מולי שפירא בן ה-76, גמלאי של גלי צה"ל, בדרך לא שגרתית ללא מפיקות. הסיבה: מפיקות חיילות בתחנה הצבאית מסרבות לעבוד עם שפירא משום שלדבריהן שפירא, שהוא מגיש התוכנית "בילוי נעים", השמיע כלפיהן הערות שאותן הן פירשו כפוגעניות.

החיילות טוענות ששפירא השמיע כלפיהן אמירות הנוגעות למשקל גופן. ואיך טיפל בעניין הטפלון המוכר אלקבץ? לא ברור. תחנת השידור הצבאית טוענת בתגובה ל-ynet שהאירוע התרחש לפני חצי שנה, וההחלטה לא לשבץ מפיקות חיילות לצדו של מולי שפירא נבעה, לא תאמינו, משיקולים מקצועיים.

שיקולים מקצועיים? אין דבר הזוי מזה. המפיקות החיילות של גלי צה"ל, שמוכרות כמי שעושות עבודה מקצועית, משובצות כמעט בכל תוכניות התחנה, כולל בשידורי החדשות, שם נדרשת מיומנות ושיקול דעת, אז בתוכנית התרבות של מולי שפירא אי-אפשר לשבץ אותן "מסיבות מקצועיות".

חשבתי שאלקבץ, שהוא כנראה חובב לא-קטן, הצליח כבר לשבור את כל השיאים, אבל מתברר שהשיא עוד לפנינו. במקום שאלקבץ יערוך בירור יסודי בעניין ויראה למי שאשם את הדלת החוצה, תוך מתן גיבוי מלא לצד שצודק, הוא בוחר שוב להתנהל בדרך ניהול מעוררת גיחוך, מבלי שהוא נוקט עמדה ברורה וחד-משמעית, דבר שמעיד בעיקר על יכולת הניהול המצומצמת שלו.

אלקבץ זכה להגיע לכמה מתפקידיו בעיקר בגלל חנפנותו המוכרת, ובגלל חלקת לשונו, מה שלא זכו רבים בתקשורת הישראלית. הוא ישב תקופה קצרה על כסאם של משה חובב, חגי פינסקר, נקדימון רוגל וגדעון לב ארי, אבל הוא לא האיש היחיד שזכה לכהן בתפקיד שגדול על מידותיו. גם לי-אור אברבך, שנבחר לסמנכ"ל הרדיו בתאגיד השידור הציבורי, הוכיח שהבלתי אפשרי הוא אפשרי, ונכנס לנעליים הענקיות שהשאיר אחריו אלקבץ, מבלי לטבוע בהן.

העובדה שאין כבר תקופה ארוכה שר ביטחון במשרה מלאה, אינה צריכה למנוע מדרגי הפיקוד והניהול של מערכת הביטחון, לבדוק בדרך יסודית מה מתרחש בגלי צה"ל ובמקביל את דרך הניהול של האלקבץ. מבקר צה"ל או מערכת הביטחון שיבצעו את הבדיקה, יתקשו כנראה להאמין איך מתנהלת התחנה הצבאית.

קצין חינוך ראשי בצה"ל וגם אלוף (מיל') אודי אדם, שהוא מנכ"ל משרד הביטחון, נמנעים כנראה להכניס את ראשם הבריא למיטה החולה שישאיר אלקבץ, מה שמבטיח שהאנרכיה תימשך.

גילה אדרעי יושבת-ראש הוועד של עובדי רכבת ישראל ירדה מהפסים. אדרעי היא המנהלת הכללית האמיתית של רכבת ישראל, ואין מי שיעצור אותה. אבי ניסנקורן, שהיה יושב-ראש ההסתדרות, לא יכול היה להתמודד אתה והביא לפיטוריה מוועד העובדים, אבל אדרעי שהיא יושבת-ראש ועד שהעובדים 'קרועים' עליה, חזרה לתפקיד אחרי תקופה קצרה, ובגדול.

נזכרתי בה בעקבות פוסט של שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' בדף הפייסבוק שלו. אדרעי לא מסתדרת עם שרי תחבורה. גם לא עם שר התחבורה הקודם ישראל כ"ץ. הוא ניסה להתנהל מולה בהורדת ידיים וכצפוי הפסיד.

שר התחבורה החדש סמוטריץ' הקדיש לה פוסט בדף הפייסבוק שלו כדי לספר על מעלליה. מה שעורר את תשומת ליבי, הוא מה שבחר סמוטריץ' לספר על אדרעי בסיום הפוסט שכתב. צריך לקרוא כדי להאמין, וגם כשקוראים קשה להאמין, מהו עוצמת כוחה של יושבת-ראש ועד עובדי הרכבת.

השר סמוטריץ' מפרט את מעלליה של אדרעי, שאותה הוא בוחר להציג כמי "שבבריונות בלתי חוקית, וחסרת אחריות, פוגעת בנוסעים ומנסה לפגוע בפתיחת קו הרכבת המהירה לתל אביב בלוח הזמנים המקורי". לדבריו, אדרעי הכריזה כמעט על ארבעים סכסוכי עבודה.

וכך כותב השר: "חושבים ששמעתם כמעט הכל? תופתעו, אבל ממש לא. קחו עוד דוגמה קטנה כדי להבין את גודל האבסורד. עובדי הרכבת מצוידים במכשירי מירס ישנים, שחברת מירס כבר לא נותנת להם שירות. הנהלת הרכבת הזמינה לעובדים מכשירים חדשים וטובים מהדור המתקדם ביותר, זה טוב לעובדים, טוב לחברה וטוב לציבור. פשוט. לא? אז זהו שלא.

"לגב' אדרעי זה לא בא בטוב. המכשירים החדשים שוקלים 40 גרם יותר מהקודמים. (קראתם טוב – ארבעים גרם בלבד!). היא החליטה שמדובר בהרעת תנאים ולכן היא הורתה לעובדים לא לקחת אותם. אז עובדי הרכבת ימשיכו להשתמש במכשירים ישנים ודפוקים, ואתם תמשיכו לקבל שירות רע כי זה מה שגילה החליטה".

אני יודע מה יכול להביא את אדרעי לכך שהיא תחזור בה מהחלטתה, ותאפשר לעובדים לקחת את המכשירים - תוספת שכר. אם בקרוב תשמעו על "תוספת 40 גרם" שניתנה לעובדי הרכבת אל תיפלו מהכיסא. תוספות כאלה היו נהוגות בהסכמי השכר במשק במשך עשרות שנים, וחלקן נהוגות עד היום.

קחו כדוגמה את תוספות השכר שמקבלים עובדי חברת החשמל: "תורנות בית" שנעשית מהבית ו"תוספת ערבה" למי שעובד בין אזור ערד לאילת. על התוספת הנקראת ערבה, התפייט פעם עורך הדין אביגדור פלדמן, משפטן שנון, ללא קשר לנושא תוספות השכר, כשהזכיר את הנשיא משה קצב, שעליו כתב: "עושה מעשה סדום ורוצה תוספת ערבה".

וברצינות, מהמענקים שהשיגו עובדי חברת החשמל, בעיקר בזכות יורם אוברקוביץ ז"ל, שהיה ממנהיגי העובדים החזקים במשק לא ניתן להתעלם. קחו למשל מענק שניתן להם עבור "אי-ניצול ימי מחלה". ויש גם זיכוי ייחודי - "זיכוי אי-היעדרות" שהוא תמריץ להגעה לעבודה. "גמול נהיגה עצמית" על כך שהעובדים נוהגים בעצמם את רכבי החברה, "פיצוי רכב מסחרי" על נהיגת רכבים גדולים יותר, "תוספת מאמץ" עבור עבודה חריגה, וגם תוספת בשם "עודף אישי" שלא ברור למי ולמה היא ניתנת.

במשך שנים הייתה נהוגה במשק גם "תוספת חלב", למי שהועסקו במקומות שהיה בהם אבק. לא הופתעתי לגלות פסק דין, שעסק בסוגיה האם לגוי של שבת צריך לשלם תוספת שבת? פסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה קובע שכן. זאת תוספת שכר מיוחדת שניתנת לעובדים שאינם יהודים, שהועסקו באחד המרכזים הרפואיים בתפקיד גוי של שבת.

אם תקראו בקרוב ידיעה בעיתון שעובדי רכבת ישראל זכו בתוספת שכר שנקראת "תוספת 40 גרם" עבור נשיאת מכשירי המירס החדשים, ששוקלים ארבעים גרם יותר מהמכשירים הישנים, אין סיבה שתופתעו.

גם להם מגיע, מה שמגיע לאחרים.

יגאל אלון היה מפקד הפלמ"ח, מראשי צה"ל במלחמת העצמאות, חבר כנסת, סגן ראש הממשלה, ושר בממשלות ישראל. התמונה המיוחדת שאתם יכולים לראות כאן היא מארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. המיוחד בתמונה הוא בכך שיגאל אלון, מצולם במדים צבאיים, כשהוא עונד דרגות שדה של אלוף, שדומות לאלה שעונד היום קצין בדרגת אלוף משנה. נעדרת מהן החרב המוצלבת עם ענף עלי זית.

פעם נהגו לכנות את דרגות הנגדים בצה"ל כ"סיטרואנים", בגלל דמיונן הבולט לסמל של חברת המכוניות סיטרואן. את שלוש דרגות הקצינים הראשונות נהגו לכנות "ארונות", ואת הדרגות שלאחריהן "פלאפלים", אולי על שם המאכל הלאומי. לאלוף יגאל אלון היו שלושה "פלאפלים" על הכתף והוא היה אלוף.

החרב המוצלבת שבה טבוע ענף עלי זית, שאותה עונדים היום אלופי המטה הכללי, בתוספת שני "פלאפלים", הוכנסה לשירות בשלב מאוחר יותר - כמו גם דרגת תת-אלוף.