אסור לליכוד לחבור לליברמן וגנץ יחדיו

ליברמן בחר לחבור אל השמאל בגלל איומים משפטיים (ראו מאמרו של יואב יצחק כאן באתר: "ליברמן נתקף בהיסטריה"), ואולי גם בגלל פיתויים כספיים ואחרים שהציעו לו מאחורי הקלעים. עריקתו הרצונית או הכפויה החלה מהפרישה שלו מקואליציית הימין ומהמכשול שהוא הציב בהמשך שמנע את הקמתה של ממשלה ימנית לאחר סיום הבחירות הקודמות (ובינתיים גם לאחר סיום הבחירות האחרונות) ומהוויתור שלו על הנכס מספר אחד של הימין (שותפיו הטבעיים). אחר כך זה המשיך בהסכם העודפים שלו עם "כחול לבן" ובהצטרפותו לאופוזיציה בהצבעה נגד חוק המצלמות שנועד להגן על הימין מזיופים בבחירות.

כל הבלגנים שליברמן ייצר העניקו אוויר לנשימה לשמאל שעשוי לחזור לקדמת הבמה של העשייה הפוליטית בממשלת האחדות וממנה להתעצם לקראת מערכות הבחירות הבאות. הממשלה שליברמן חותר אליה היא גם מכת מוות לפסקת ההתגברות ולכן היא מתנה נפלאה למערכת המשפט הנגועה בפוליטיקה שמאלנית מכף רגל ועד ראש.

אם ממשלת האחדות תורכב מהליכוד ומכחול לבן בלבד, אז תוכל להתקיים בין שתי המפלגות שותפות מלאה ושווה אך אם ממשלת האחדות תכיל גם את מפלגת ישראל ביתנו של ליברמן (בגלל התעקשות של כחול לבן), כוחו של נתניהו יצטמצם משמעותית כי גוש שונאיו בממשלה יגדל בשמונה מנדטים נוספים שיפגעו במאזן הכוחות ויהפכו אותו למוגבל, כבול, חבול ומושפל.

לפי דעתי, אסור לנתניהו לפרק את גוש הימין והוא חייב להתעקש עליו גם במחיר של בחירות נוספות. אבל אם הוא מחליט בגלל אילוצים כאלה ואחרים ללכת בכל זאת על אחדות ללא שותפיו הטבעיים, אז עליו להתעקש שהיא תורכב מכחול לבן ומהליכוד בלבד (בלי ליברמן) ולדרוש שקווי היסוד של הממשלה החדשה לא ישפילו את שותפיו הטבעיים שלהם הוא יזדקק בעתיד.