טיסת יונייטד מסן פרנציסקו לישראל הייתה מלאה לגמרי. כיון שמדובר במטוס דרימליינר, תמיד מרשים אותי ביותר שאין מקום אחד פנוי במחלקת עסקים. למחלקת תיירים איני מעז להכנס בכלל, בגלל שכשמחשיכים את המטוס לאפשר לאנשים לישון, רואים את אי-הנוחות האמיתית: בחור שגדול כפליים מהמושב יושב כשרגליו מושטות למעבר, פה שכן נרדם על שכנה, והיא מבולבלת מדי בכדי להזיזו כל פעם מחדש. שם מנסים נוסעים אחדים לבהות במסך בכדי להעביר את הזמן, ומדי פעם מישהו מסתובב אחורה שכן ברכי היושב מאחוריו "מעסות" אותו מהלך הטיסה כולה. ההרגשה הכללית, כמו גם החום, החושך והצפיפות, גורמות לחרדה: מתי כבר יגיע הסיוט לסופו?
שתי מחלקות - למחלקת העסקים קוראים "ביזנס-פירסט", אך זו פשוט מחלקת עסקים ענקית. את המחלקה הראשונה ביטלו לפני שנים כשהתברר שפחות ופחות נוסעים בה בתשלום מלא ויותר ויותר בשדרוג. פעם היו שלוש מחלקות, והיום ניתן עדין למצוא
מחלקה ראשונה אמיתית במספר חברות תעופה, ואיזה תענוג הוא זה. בכיוון לארץ יש את סוויס כמו גם את לופטנזה.
גם באל על, חברת התעופה הלאומית שלנו, טוענים שניתן למצוא "שלוש מחלקות", אך איה וכיצד, כשאל על ביטלה את המחלקה הראשונה? מסתבר שיש מחלקת עסקים, ואת מחלקת התיירים (זו בה יושבים כמו עדר במכלאה) חילקו לשתיים. ראו כמה אפשרויות בפניכם. עד שתעלו למטוס ותצטרכו להעביר את מחצית היממה הבאה באותה מחלקה שהפכה לה לשתיים. בעוד מספר שבועות נשמע תאור אישי של הקולגה שלי הטסה את טיסתה השנייה ארצה ובחרה דוקא לטוס באל על. האם המחלקה האמצעית אכן שווה שלושת אלפים דולר במקום אלף ומשהו?
ומדוע אני מעלה זאת? בין חברות התעופה שעדיין מציעות טיסה במחלקה ראשונה אמיתית, לא בין-כלאיים עם מחלקת עסקים, לרוב לא מאפשרים לילדים מתחת לגיל מסוים לטוס באותה מחלקה, אפילו אם ההורים עשירים וחושבים שמגיע להם. קצת התחשבות, דבר שמזמן נעלם מצורת ההתנהגות של הישראלי המצוי.
טיסת יונייטד כאמור הייתה מלאה לגמרי, ובמחלקת העסקים ישבו ילדים קטנים עם הוריהם. מסתבר שלאנשים יש כסף, הרבה כסף. כך יושב לו ילד וצורח מהלך כל הטיסה. הלב נכמר בהתחלה, שכן שינוי הלחץ על האוזניים ודאי מכאיב לילד. אך כשהילד ממשיך, לאמא פשוט לא אכפת מהסובבים אותה וההפרעה ממשיכה מהלך שעות, המחשבות הופכות מרחמים לכעס ומשם לדרכים להשתקת הילד. חס וחלילה אם יעז מי לפנות לאותה ישראלית חשובה בקשר לבנה הנהדר. היא כאן בזכות, והס כל השאר.
אם ההורה רוצה, ניתן להקל את מצוקת הילד כמו גם את אי-הנוחות הנגרמת לסובבים. אך היום הגישה היא אחרת: "שילמתי - מגיע לי - ומי אתה בכלל שתעז להגיד לי משהו (או אפילו מסתכל לכיווני בצורה שאני מפרשת כעוינת)! אני טסה במחלקת עסקים"! הורים כבר אי-אפשר לחנך ועל התנהגותם לא ניתן להשפיע. וזו רק דוגמה אחת של צורת חינוך מודרנית.
ממילים למעשים
חינוך מתחיל בבית. ואצלנו בבית, קרי במדינת ישראל, קוראים דברים מחרידים. שיטת ה"מגיע לי" הפכה לנורמה חברתית. משהו לא מוצא חן, ומיד עוברים לאלימות, לוקחים בכוח, מאיימים על האחר, מענישים במלוא הכוח. הנוער יושב בשתיים, שלוש או ארבע לפנות בוקר בחוץ, ויעז מישהו רק לבקש קצת שקט, כי המבוגרים צריכים עוד כמה שעות לקום, לטפל בילדיהם ולצאת לעבודה. ראה הוזהרת: הדבר גובל בסכנת מוות - ויש כבר כמה דוגמאות לכך.
מחליטה משפחה לחנות בחניית נכים, כי זו קרובה יותר לכניסה ולהם נוח יותר, ויעז מי שיעז לבקש שיזיזו את המכונית, ראש המשפחה יזרוק את מסכי המחשב בכניסה למלון ויאיים באופן פיזי על העובדים (מקרה שקרה באילת). נוסע אינו שבע רצון מהדייל (השוקולד שהנוסע רצה לקנות אזל, או פשוט לא היה בנמצא), עדיף לדייל שיעזוב את המטוס אם הוא רוצה לשמור על שלומו ועל גופו, אך מה קורה כשאתה באמצע טיסה בגובה רב באוויר? טוב שנוסעים אחרים צילמו את שקרה, ואנחנו למדנו פרק בהלכות "לא הבנתם, הוצאתם דברים מהקשרם". ניחא, לזייף לא ניתן, וה"שיימינג" עשה את שלו, לפחות לזמן קצר. אילו רק היו דפוסי ההתנהגות משתנים.
ויותר לאחרונה העז מישהו לחנות בחניה שאחר החליט שהיא שלו, או אולי לחנות על הפס המפריד כך שלא נשאר מספיק מקום, מה עושים? מה דעתכם על תגובה הולמת: עונש מוות! חוסר שפיות? לא בארץ, שם הדבר חוזר על עצמו.
הפכנו לחברה אלימה, בנהיגה, בהתנהגות כלפי מורים בבית הספר (הן של תלמידים והן של הוריהם) וביחס לזולת. זוכר אני תגובתו של אבא שהביא את ילדיו לגן ילדים. עמדו השכנים ברחוב והפגינו נגד אתר סלולרי על גג בית מגורים מול גן הילדים. תגובת האב, שנאמרה ברצינות תהומית והייתה מרחק פסיעה קטנה לביצוע מעשי, הייתה "נשרוף את הבניין" (בו גרות משפחות רבות). מסתבר שפגיעה ברכוש כמו גם פגיעה בנפש היא דבר של מה בכך בישראל.
מיתוג: הישראלי היפה יוצא לחו"ל
מה שקורה בארץ לא נשאר בארץ. את הצד היפה והנאור שלנו אנחנו חייבים להראות גם בחו"ל! כיוון שאוהבים אותנו כל כך, וכיוון שאנחנו כל כך חזקים ואהובים ורצויים, נתנהג באותה צורה בדיוק גם בחו"ל. את צבע עורנו לא נשנה, הלא אנחנו לא זיקיות!
דרך ההתנהגות מתחילה בזוטות: טסים עם קצת חשיש, כי אין חשש שיקרה משהו (למדקדקים: היו אזהרות שפורסמו ברבים, אך אנחנו חכמים יותר, יודעים יותר, חזקים יותר, ולנו לא יאונה כל רע. אנחנו ממש מעל החוק!)' או הצורה בה אנו משאירים חדרי מלון או דירות הארחה - זוהמה, הרס וגניבות שאנו לא מחשיבים כ"גניבה". רק המחשבה ש"הישראלים באים" גורמת זעזוע לרבים, ואוי למי שיעז להודיע שהוא לא מקבל ישראלים, כי מיד יזעקו לשמיים "אנטישמיות". זה הרבה יותר פשוט, כלל לא מסובך: ישראלים אינם רצויים בגלל צורת התנהגותם! (כמובן שהאנטישמיות עתיקת הימים מושרשת כל כך שהיא מכפילה את התגובה הראשונית, המתבקשת, ומעצימה אותה מכלל כל פרופורציות).
בדיוק כמו הארופאים הנאורים שקפצו משריפת ספרים לשריפת אנשים, מסתבר שגם אצלנו קפיצת המדרגה נעשת בקלות רבה. דילוג קל והנה עברנו מהתנפלות על מזנון "אכול ושתה ככל יכולתך" למזוודות מלאות "מזכרות", משם להרס של ממש ומכל אלו לאותה קבוצת נערים, בחורים צעירים, ש"קפצו לבלות בקפריסין". קצת ים, קצת שמש, הרבה מוזיקה, קצת משקאות חריפים, קצת עשבי עישון וטיבול למיניהם, והנה הם השתתפו באורגיה בה נאנסה בחורה באכזריות רבה, פעם אחר פעם על-ידי כל החוגגים הצעירים.
"מלח
הארץ" ו"מיטב הנוער" כך נאמר, ואף הוסבר שלא היה זה ה-דנ"א שלהם בין כל המשתתפים בחגיגה (נזכור שאין הבדל היום אם גורמים להרס בחדרי מלון או משתמשים בבחורה ככלי שרת, כי אפשר ומותר ורצוי ונוח ואוי למי שחושב אחרת, שכן אז פשוט נקח בכוח!). כשהם חזרו ארצה, הם התקבלו בכבוד מלכים, בפתיחת בקבוקי שמפניה ובהודיה לשם יתברך. אלוהים ודאי נחרד מזעקות הנערה, שנחלשו עד שנעלמו ככל שעוד ועוד בחורים נפלאים ביצעו בה את זממם, כמו גם מהדוברים למיניהם, היחצ"נים ועורכי הדין, שהפכו יום ללילה והתנהגות בזויה, פלילית, אסורה, לדבר של מה בכך ואף ראוי לחיקוי ולהערצה.
הנוער הטוב שלנו, אותם בחורים נהדרים שסתם נטפלו אליהם (ודאי בגלל שהם ישראלים ויהודים) לא השתתפו באקט האונס הקבוצתי עצמו, הם רק צפו, או היו נוכחים ולא עשו דבר (למעט נהנו ממראה עיניהם). ובכלל - הנערה אשמה! היא רצתה זאת, היא ביקשה והתחננה, היא התלבשה בצורה לא הולמת. היא, ורק היא, אשמה. יחי הנערים שחזרו בשלום ארצה. גיבורי השנה ממש!
כי גדלה צעקתה
חינוך מתחיל בבית וממשיך בביה"ס. אך כשהמורים מאוימים על-ידי התלמידים והוריהם, חייבים לשנות את מנהג העולם בישראל של התש"ף. כשהחברה לא מוקיעה מקרבה את ההתנהגות, שמתחילה בזוטות-לכאורה וממשיכה בחיי אדם, איה הגענו? הלא זה בדיוק התאור של "הגיעה זעקתם השמימה" ונחרד הקב"ה בכבודו ובעצמו לראות מה קורה שם למטה, בין בניו ובנותיו, ואמנם עברנו את יום הכיפורים, אך יום הדין הגדול והנורא עוד בפנינו.
