פרשת בראשית - הפרשה הראשונה של תורת ה', זו שנקראת מיד לאחר שמחת תורה, היא המפתח לכול המשך האמונה בתנ"ך כספר קדוש ולאו-דווקא כספר "היסטורי". פרשת "בראשית" היא המפתח לאמונה או לאי אמונה ב"מעשה המרכבה" האלוקי, כבריאת העולם, והיא גם המפתח להבנת היהדות והתורה כמדע ממשי ולא כעוד "אוסף של תחושות רוחניות". אבל הפרשה הזו איננה רק נעצרת בכול פרקיה ופסוקיה שבכתב, אלא ששזורים בה מדרשי אגדה (מהמילה "אגד" ולא מהמובן של סיפורי מעשיות...) והרבה מאוד מדרשי חכמים שהם בעצם היסטוריוגרפיה בפני עצמה, שבלעדיהם אי-אפשר להבין ולהעמיק בעומקה של הפרשה הזו.
"מעשה המרכבה"
"מעשה המרכבה" - של בנייתו והקמתו של עולמינו על-ידי הקב"ה, מתואר בששת ימי הבריאה, שמוסברים בצורה מקיפה על-ידי מדרשי חז"ל ופירושי מפרשי התורה. העומק המדעי הקיים בכתובים הללו הוא אדיר ויורד עד פרטי הבריאה ממש, כמו יצירת האור, העולם, החי והאדם על-פי היקף הסברה פיזי, ביולוגי וכימי. חכמי ישראל שפירשו את התורה בכלל, ואת "מעשה המרכבה" בפרט, התנזרו כמעט מכול חיי
העולם הזה, למעט מאכל ומשקה הכרחי, וכך מנעו מעצמם הפרעות רוחניות ונפשיות. לפיכך הם חדרו לתוך עולם האמת בהבנה צלולה עד שידעו רזים שהיו רחוקים מהם עשרות ומאות אלפי מילין. כך למשל כתב רבי שמעון בר יוחאי את ספר הרזים של ה"זוהר" הקדוש וכך ידעו וכתבו חכמי הגמרא על תופעות שעד היום לא נהירות לעולם המדעי, כמו "משולש ברמודה", "אנשי הזאבים" ועוד.
ה"תרתי דסתרי"
המדע והתורה הם תרתי דסתרי. המדענים, תוך חייהם התאוותנים הרגילים, מנסים למצוא את ה"אמת המדעית" שלהם על-פי כלים מאוד לא אמפיריים ועל-ידי הנחות שונות ששוב ושוב משתנות ומתפוררות היסטורית לעיניהם ממש. מנגד, חכמי ישראל קיבלו מדור לדור את ההיסטוריוגרפיה של בריאת העולם, את הבנת היקום ואת כל סודות היצירה האלוקית. חכמי ישראל שאבו תמיד את הידע והפסיקה שלהם מכוח היניקה האמיתי של האדון של העולם, שבראנו לכבודו, ואילו המדענים הנכרים והפוקרים תלו ותולים את השקפתם במעשה ההבנה והתגלית שלהם, ללא אמונה כי הסדר והבריאה היו מתוכננים מראש ומפוקחים עד היום. שתי הרכבות הללו - של מדע אלוקי מחכמי ישראל ושל מדע הכפירה, נעות כשתי רכבות במסלולים שונים ומנוגדים. ניסיונות ה"מסורתיים" וה"דתיים-לייט" לנסות לבנות גשר בין עולם האמונה לכפירה אינם אלא מצב מלאכותי שמתנפץ שוב ושוב. אלה המאמינים שיש בורא ומכוון לעולם הם אלה הפוסעים אחרי חכמי ישראל ומדרשיהם ורואים בסיפורי התורה, ובמיוחד בפרשת "בראשית", את האמת האלוקית הצרופה ואילו המדענים הנכרים והחילוניים רואים בכול סיפור מקראי אגדה המועמדת לסתירה ולניגוח גם אם העובדות בסיפור המקראי הן אמת.
האמת מול השקר
מאה שנה הסתירו המדענים את שרידי תיבת נוח בהרי אררט כדי להעלים את האמת התנ"כית. פרשת היבשת שנעלמה - אטלנטיק, איננה אלא המדרש המקראי המספר על הצפת שני שלישים היבשה, בימים שלפני המבול על-ידי האוקיאנוס והפיכת היבשה לשליש עולם מול שני שלישים עולם ימי. בעוד שהמדע טוען כי הקוף יצר את האדם הרי שהמדרש המקראי טוען ההפך - שהאדם הראשון, בימי פרישתו מאשתו, יצר בהבל פיו קופים ופילים, ולכן החיות הללו שונות ומשונות משאר חיות העולם. המדרש מספר על שני כוכבים שנסתמו לאחר שהמבול נעצר ואילו המדע הנכרי עדיין לא מצא מענה לסתימתם של שני הכוכבים הללו. ורשימת ההבדלים, בין האמונה התורתית-מדעית שלנו למדע הנוכרי, עוד ארוכה.
הבנת הפרשה כהמשך להבנת התנ"ך
ולכן, מי שמבין בפרשת "בראשית" כי שם חבויה האמת המדעית על העולם, וכי הקב"ה הוא יוצר העולם והוא זה שהעביר את האמת הזו לכתבי קדשינו, הרי שאח"כ כל התנ"ך ייתפס אצלו כספר אמת ודת ויקרא על ידו: ספר קדוש, שאין לפקפק אפילו באות אחת עליו, וכדי להבינו יש להעמיק במפרשיו הרבניים. אבל מי שאיננו מקבל את פרשת "בראשית" כאמת מהשמים הרי שאח"כ הוא לא יראה בכול כתבי התנ"ך כספר קדוש ומחייב בינה, אלא יפרשו על-פי הבנתו המצומצמת ויראה בו "ספר היסטורי", עם ביקורת ועם השמטות. ולכן לא פעם מיותר, לעניות דעתי, לנסות ולכפות את למידת התנ"ך כחובה בבתי ספר ובאוניברסיטאות חילוניות בישראל, ועוד על-ידי מורים ומרצים חילוניים. האחרונים אינם מלמדים כלל את הספר מתוך אמונת אמת ומתעלמים מכול היסטוריוגרפית חז"ל, כמו פירושי והסברי התנ"ך, "מעשה המרכבה". האמונה באמיתותו של התנ"ך מתחילה בפרשת "בראשית" והיא הם בעצם ראשית דבר ביהדות.
