במילים אלו מסתיים שירו של
מאיר אריאל (תנצב"ה) - אגדת עם מקסיקנית. "לפיכך מוסר השכל, מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה". זהו בעצם סיפורו הקודר של השמאל הישראלי, אותו שמאל אשר מקדש בקנאות את מורשתו של רבין. במסגרת דיון שנערך בגלי צה"ל בתוכניתו של אברי גלעד תחת הכותרת "מורשת רבין", ולאחר שמספר מאזינים שפכו את זעמם על הסכמי אוסלו הארורים, נזעקה
סתיו שפיר ועלתה לשידור לדבר על אומץ של מנהיגים, האומץ להסתכן, לקחת החלטות אמיצות, ולהוביל את העם. נו, אתם יודעים קשקושי השמאל לפני שהם אונסים את כולנו לוויתורים כואבים.
בזכות סתיו שפיר אני סולד ממחאות גדולות, הן תמיד נושאות איתן הבטחה ענקית ובסופו של דבר מייצרות פרלמנטרים מיותרים. היום יותר מתמיד צריך להקשיב למחנה השמאל בקשב רב. חלק מאנשי השמאל מחופשים לאנשי מרכז והניואנסים עלולים להטעות גם את חדי המחשבה שבינינו. תחת דיבורי האחדות והמסרים השמיימיים אותם הם מציגים לראווה בכל כיכר מזדמנת, מסתתר לו השמאל הדפוק, המתנשא, הרופס. הוא דפוק כי הוא מסרב להכיר בכישלונותיו. הוא נדפק יותר מפעם אחת ועדיין ממשיך לאהוב את זה.
בימים שרבין כיהן כראש ממשלת ישראל, הונחו על שולחנו נבואות זעם רבות מצד אנשי האופוזיציה בימין. הוא בחר להתעלם מכולן. הוא היה נכון לוויתורים, הוא האמין בשלום ורצה להירשם בדפי ההיסטוריה. אנחנו לצערי שילמנו על כך בדמים. חיים רבים נמחקו, ליתר דיוק 1.190 נרצחים השם יקום דמם. חשוב שנזכור את רבין, אבל הרבה יותר חשוב שנזכור אותם.
השמאל מתנשא כי הוא חושב שכולם סביבו מטומטמים וטועים, הוא יחנך את כולנו, הוא יביא אל העולם את המנהיג החדש שידע לקחת את כולנו אל עתיד טוב יותר. כצאן ממושמע המובל למרעה הירוק נלך כולנו אחריו. הוא יודע מה טוב לנו, חלילו מנגן את מנגינת האחדות והשלום, ההמונים בכיכר מריעים... תגידו לא היינו כבר בסרט הזה? אם זכרוני אינו מטעה אותי זה נגמר בבית מטבחיים והסכם שלום איום ונורא מול הירדנים.
השמאל רופס, כי שלטונו קל, הוא נכנע בקלות, ממהר להמציא פתרונות קלים לתרחישים מורכבים, הבטחות חסרות כיסוי הופכות לדיונים שקטים בבתי הקפה של תל אביב רבתי, תנו להם לחיות את יומם אל תפריעו להם לנזול בין קפה למשקה. הרפיסות כדרך חיים, זורמים כזה, העיקר שיש להם טוויטר ואת הזכות להתמרמר. זוכרים איך נכדתו של רבין תיארה את הרוצח ערפאת כדוד חמודי כזה? אני לא שוכח.
רק תנו להם במה והם ירביצו בכם מוסר. הפליא לעשות זאת השבוע נכדו המפואר של המנוח
יצחק רבין ז"ל בעודו משתלח בטקס ממלכתי בראש ממשלת ישראל. רציתם מורשת - קיבלתם מורשת. אלו אותם כלים על הלוח, שחור מול לבן, השמאל המפואר שחותר לשינוי, מברך בחרדת קודש את ברכת האחדות החילונית. הוא אוחז בידיו החלקלקות את התקווה, הרווחה, הביטחון, ובתמורה הוא רק מבקש את השלטון. לפעמים הוא ברור ונראה כשמאל לפעמים הוא מטושטש ונראה כמרכז, אבל המהלכים אותם מהלכים, תמיד הוא ינסה לכבוש את הלוח בעזרת מט סנדלרים מהיר, הוא ממהר להתחייב בפני כולם, רק תתנו לו את הממלכה ושנה הבאה הוא יעמוד כאן על הבמה יחד עם יריביו והם כולם יחד, ראש אל ראש, יסתובבו מחובקים.
קשה להסתיר את האמת לאורך זמן והזמן משחק לרעתם של מבקשי הממלכה בכחול לבן. בכל יום שעובר כחול לבן מבצעת עוד מהלך שגוי. הציבור ערני ודרוך, מה שנראה בהתחלה כמרכז עם נטיות קלות לשמאל מתברר כשמאל עם נטיות קלות למרכז. אם אתם שמאלנים מבטן ולידה אין מאושרים מכם, הנה אולי צומח לכם כאן מיני רבין חדש בדמותו של
בני גנץ. אם אתם אנשי ימין-מרכז ובטעות או במכוון הצבעתם כחול לבן, אתם לבטח סובלים בימים האחרונים ממעי רגיז ועוויתות שרירים בכל פעם שמוזכרת ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. התחלתי בסיום השיר ואסיים בתחילתו. שני מקסיקנים על רכס השמש גבוהה במרום, אומר האחד: "היי חואן פקח עינך אתה עוד תיפול לתהום". ישראל חייבת לבחור צד. מרכז זה לחולמים, השמאל רגיל להידפק, ואתם?
