|   15:07:40
דלג
  שרון מגנזי  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
שרון טוקר. חוקרת תוך כדי תנועה
על מחקר, שחיקה והאומנות שביניהם

המפץ הגדול של חוקרת הלחץ

חוקרת לחץ? מסתבר שיש דבר כזה. כיצד הפכה הפרופסור חבר שרון טוקר מאוניברסיטת תל אביב, לחוקרת לחץ ובהמשך גם למאיירת? היא מטביעה חותמה במיזמים מגוונים לכינון שינוי בחברות רבות במגזר הציבורי והפרטי, ביניהם, מיזם לאומי בהפחתת שחיקה במערכת הבריאות בישראל, בהובלתה. כמי שמגדירה עצמה כיזמת חברתית היא מצהירה: "המרוץ האקדמי הוא לא מה שמניע אותי"
18/11/2019  |   שרון מגנזי   |   כתבות   |   כתבות פרופיל   |   תגובות

פשוט מקשיבה לשיחות
לא הגעתי מבית עם רקע אקדמי, כך שלא הבאתי בחשבון קריירה אקדמית. חשבתי שאהיה אולי ארכיאולוגית או ציירת, וטרינרית וכו'. בשלב מאוחר יותר, החיפוש אחר מה שקורה בתוך חפצים, הפך לחיפוש של מה שקורה בתוך אנשים. תמיד היה לי עניין ברפואה, אבל הוא לא ממומש בגלל פחד ממחטים. לימים הבנתי, שההתעניינות האמיתית שלי היא בנפש האדם. אהבתי לשבת ולשמוע אנשים, הייתי יושבת ברכבת או באוטובוס ופשוט מקשיבה לשיחות

שרון טוקר פרופסור חבר, מומחית בהתנהגות ארגונית, חברת סגל ומרצה בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב, תמיד רצתה לבטא את עצמה באומנות ולא רק במחקר. יומנה האקדמי עמוס משימות שרק הולכות ומתרבות והיא אף משמשת, בין היתר, כראש התוכנית למנהל מערכות בריאות ומאיירת את העיתון המדעי של הפקולטה. מסלול חייה רצוף אתגרים לא פשוטים, כולל הרקע לבחירה בעיסוק המקצועי שלה. מראה משרדה אינו מראה קלאסי של מדענית חוקרת. חשוב לה לשמור על תנועה והיא צועדת על הליכון שמחובר למחשב עליו היא כותבת את הרעיונות שלה ואת מאמרי המחקר תוך כדי צעידה. היא מתמקדת בחקר לחצי עבודה, תפישות לחץ והשפעתן על הרווחה הנפשית והגופנית, בחקר התערבויות לקידום בריאות עובדים ובחקר נדידת מחשבות.

ספרי על הרקע לבחירה במקצוע 'חוקרת לחץ'.

טוקר: "הייתי ילדה חסרת מנוחה והתעניינתי בעולם, ילדה סקרנית שחוקרת ומפרקת כל דבר, רציתי לבדוק מה יש בתוך דברים. לא הגעתי מבית עם רקע אקדמי, כך שלא הבאתי בחשבון קריירה אקדמית. חשבתי שאהיה אולי ארכיאולוגית או ציירת, וטרינרית וכו'. בשלב מאוחר יותר, החיפוש אחר מה שקורה בתוך חפצים, הפך לחיפוש של מה שקורה בתוך אנשים. תמיד היה לי עניין ברפואה, אבל הוא לא ממומש בגלל פחד ממחטים. לימים הבנתי, שההתעניינות האמיתית שלי היא בנפש האדם. אהבתי לשבת ולשמוע אנשים, הייתי יושבת ברכבת או באוטובוס ופשוט מקשיבה לשיחות.

"בצבא שירתי כמאבחנת פסיכוטכנית, ושם נחשפתי בעצם לחברה הישראלית על כל רבדיה. זה היה שיעור מעניין לילדה מתל אביב, להכיר את העולם אחרת. לאחר השירות הצבאי החלטתי ללמוד פסיכולוגיה וסוציולוגיה, מתוך העניין שלי באנשים, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא רוצה בהכרח לטפל באנשים, כי השאיפה האמיתית שלי הייתה לעזור בפועל לאנשים, ולא בהכרח דרך פסיכולוגיה קלינית. בלימודי התואר הראשון הצלחתי, לראשונה, לחבר בין האהבות שלי: ביולוגיה, פסיכולוגיה וסקרנות. כבר אז עסקתי במחקר שעסק בקשר בין לחץ, מחזור חודשי וסיכויי החלמה מסרטן".

החיים הובילו אותה וכך מצאה עצמה טוקר בגיל 24, אם לבנה הבכור יונתן (כיום בן 21), ועובדת במשרה ניהולית בבית ספר למחשבים שלא קשור בשום צורה ללימודיה או לשאיפותיה. במסגרת המשרה, עסקה לא מעט בשיווק, וצללה לדבריה לתחום הניהול ללא הכשרה מתאימה, אך עם כשרון ניהול טבעי ויכולת שיווקית טובה. די מהר מצאה עצמה טוקר נשחקת ונלחצת. היא נאלצה לחזור הביתה בשעות מאוחרות ולא ראתה כמעט את בנה ואת בן זוגה. כך נשאבה לעולם העבודה בלי להשאיר מקום לחיים הפרטיים.

מתי הבנת שהמסלול הזה אינו מתאים לך?

טוקר: "כשהייתי בהריון עם בתי השנייה יעל, הבנתי שהמסלול הזה כנראה לא מתאים לי. גם הסקרנות והרצון להמשיך ללמוד המשיכו לבעבע כל הזמן, ולאחר ארבע שנים בשוק העבודה, שנים חשובות מאוד שלימדו ועיצבו אותי, חזרתי לאקדמיה. ב-2002 הגעתי לפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב במטרה ללמוד תואר שני במנהל עסקים. כבר בסמסטר הראשון מצאתי את עצמי נמשכת שוב לקורסים הפסיכולוגיים, וכמעט את כל עבודותי האקדמיות כתבתי על החוויה שלי כמנהלת. כארבעה חודשים, אל תוך המאסטר, הגעתי להבנה שהאקדמיה היא כנראה המקום בשבילי, ועברתי למסלול ישיר לדוקטורט. הבנתי שהנושא של לחץ ושחיקה מעניין אותי מאוד, גם מתוך החוויה האישית שלי וגם כי רציתי לחקור זאת לעומק כדי לעזור לאחרים.

"במקביל, לא ויתרתי על המשיכה הטבעית לרפואה. התמזל מזלי לפגוש את הפרופסור אריה שירום ז"ל, חוקר לחץ ואיש יקר ומורה ומנטור בחסד עליון, שהפך למנחה שלי. הפרופסור שירום, יחד עם הפרופסור שמואל מלמד מהפקולטה לרפואה, בדיוק קבלו מענק לטובת כינון מחקר גדול העוסק בקשר בין מאפיינים פסיכולוגיים ותעסוקתיים לבריאות. חיפשתי נושא לתזה והתאמתי להם כמו כפפה ליד. היו לי את הניסיון בניהול וגם את האהבה לפסיכולוגיה ולרפואה והחיבור היה ממש טבעי. כך הרעיון לתזה הפך לדוקטורט".

מחקר דגל בלחץ ובשחיקה
בהרצאה מחוץ לפקולטה

סיכוי גבוה לתחלואה
בקרב אנשים שחווים שחיקה גבוהה בעבודה, הסיכוי לפתח מחלת לב עולה ב-79%, והסיכוי לפתח סוכרת עולה ב-84%

ב-2002 הקימה טוקר, בהנחיית הפרופסורים שירום ומלמד, מיזם מחקרי גדול שנמשך עד היום בבית החולים איכילוב, במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי. במסגרת סקר מנהלים, עובדים בריאים, לכאורה, מגיעים לבדיקות שגרתיות, אחת לשנה שנתיים, במרכז לבדיקות תקופתיות שבבית החולים, כדי לאתר גורמי סיכון לתחלואה. את עבודת המחקר עשתה לא רק עם אריה שירום ושמואל מלמד, אלא גם עם שותפי מחקר נוספים - הפרופסור שלמה ברלינר והפרופסור יצחק שפירא.

כיצד התבצע המחקר?

טוקר: "במקביל לבדיקות הבריאותיות, ביקשנו מהעובדים למלא שאלונים פסיכולוגיים ותעסוקתיים, כדי להתחיל למפות כיצד נראית הסביבה הפסיכולוגית והתעסוקתית של האדם ואיך נראה הפרופיל הבריאותי שלו. היופי במחקר הזה הוא שאנו יכולים לבדוק אנשים שנראים דומים מאוד בנקודת ההתחלה מבחינת כמות שעות העבודה, ההיסטוריה המשפחתית של תחלואה, אותו BMI, אותו פרופיל, אבל האחד חווה לחץ ושחיקה גבוהים בעבודה והאחר לא, ואז לבדוק מה קורה איתם אחרי שנתיים, אחרי ארבע שנים וכך הלאה. יש כאן מחקר מעקב שנוצר באופן טבעי, מחקר דגל מוביל, אחד המחקרים הגדולים בארץ שהוא גדול גם בקנה מידה בינלאומי".

מה היו שאלות המחקר והממצאים במחקר הדגל הזה?

טוקר: "במסגרת המחקר, שעל בסיסו כתבתי גם את עבודת הדוקטורט, התחלנו לקשור לראשונה בין לחץ ושחיקה לבין תחלואה אמיתית. הדגמנו למשל, שבקרב אנשים שחווים שחיקה גבוהה בעבודה, הסיכוי לפתח מחלת לב עולה ב-79%, והסיכוי לפתח סוכרת עולה ב-84%. המחקר הזה הוא כה חשוב, כי כאשר אנו מדברים על לחץ ושחיקה, אנחנו נשענים על ההנחה שלחץ ושחיקה פוגעים בבריאות, אבל לא היה לכך עוגן מחקרי, לא היו סטטיסטיקות בקנה מידה גדול, בעיקר בישראל, שיכולות לשמש כבסיס לחקיקה, כבסיס לתביעות נגד מעסיקים, כבסיס לפיצוי, או לתגמול מביטוח לאומי.

"ראשית, ניסינו להבין האם לחץ ושחיקה הם גורמי ניבוי של תחלואה, ואכן הצלחנו לבסס את הקשר. ניסינו גם לראות מה יכול להפחית או למתן את הקשרים האלה. כך למשל, ראינו שדברים כמו תמיכה חברתית ופעילות גופנית מסייעים לאנשים. כלומר, הצלחנו למפות לאורך הדרך כל מיני תנאים שכאשר אנשים חווים אותם, או שיש ברשותם את המשאבים הללו, הסיכון מופחת. המחקר משמש בסיס גם ברמה בינלאומית, לחקיקה ולהתערבויות. הוא מסייע ביותר כבסיס לתביעות פיצוי ולעדויות מחקריות, ויש לו כבר השפעה מתמשכת".

אתגרים של משפחה אקדמית
פגישה מחקרית

נושא מקורי למחקר
צוות שהיה אחראי על תוכנית לקידום בריאות עובדי אוניברסיטת סטנפורד לא הצליח לקדם את התוכנית, כי עובדי סטנפורד לא רצו לשתף פעולה, ואיש לא הבין מדוע. היה מדובר בתוכנית בריאות טובה עם המון הטבות לעובדים. לא היה לי נושא למחקר בפוסט דוקטורט והצעתי להם לחקור, מדוע העובדים לא מעוניינים להשתתף בתוכנית

את ובן זוגך פיתחתם קריירה אקדמית במקביל, כיצד עמדתם כמשפחה צעירה באתגרים כלכליים ואחרים, במהלך תקופת הדוקטורט ולקראת הפוסט דוקטורט?

טוקר: "את מחקר הדוקטורט עשיתי במקביל להורות כאם לשני ילדים. גלעד בן זוגי, אותו הכרתי בתואר הראשון, עשה במקביל דוקטורט בפיסיקה באוניברסיטת תל אביב, כך שהיינו שני סטודנטים במשרה מלאה בבית. יש בכך הרבה אתגרים. הרבה אנשים ששוקלים קריירה אקדמית במקביל להורות מתלבטים ולא בטוחים בשל המורכבות, אבל לדעתי זה עניין של הלך-רוח, של גישה. אם זה חשוב לך, אז יש ליצור סדר עדיפות. אנחנו כזוג סטודנטים צעיר עם שני ילדים, התפשרנו על הנושא הכלכלי כדי להשקיע בלימודים. היינו עם רכב אחד מקרטע, שני זוגות אופניים וגרנו בדירה קטנה עם שכר דירה צנוע, וויתרנו על הרבה מאוד דברים כדי להגשים את החלום שלנו. יש פה מחיר, אבל זה מחיר שבטווח הארוך מעניק תמורה גדולה.

"עם סיום הדוקטורט, בלי ממש לתכנן את המשך הקריירה האקדמית, שמעתי על הזדמנות לפוסט דוקטורט בסטנפורד ארה"ב והגשתי בקשה בלי לצפות שאתקבל בכלל. בנקודת הזמן הזאת, החלטנו שאנחנו מגשימים חלום ונוסעים לטייל עם הילדים בהודו. את הראיון עם המנחה מסטנפורד קבעתי ליום בו נחתנו בארץ חזרה מהודו. הייתי בג'ט לג (יעפת, ש.מ) מוחלט, בלי להתכונן, וחשבתי שאין לי סיכוי. להפתעתי, לאחר חודש קיבלתי הזמנה לעזוב הכל ולהגיע לסטנפורד בתוך שלושה חודשים. גלעד הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים והוא החבר הכי טוב שלי. זו לא הייתה החלטה פשוטה, אבל החלטנו 'לקפוץ למים', כשהמשמעות היא להקצות לכך את כל המשאבים. ב-2007, נסענו לארה"ב עם שמונה מזוודות ושני ילדים. התייחסנו לזה כהרפתקה. המעבר הזה לא פשוט והוא מלווה בהרבה רגשות אשם, גם מבחינה כלכלית, אבל לפני הכל מבחינה אישית ומשפחתית. בדיעבד, זאת הייתה חוויה מלמדת ומעשירה מאוד שאני שמחה עליה מאוד".

ניכור עובדים לתוכנית קידום בריאות - מדוע?

בחוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת סטנפורד, פגשה טוקר את המנחה שלה, הפרופסור קתרין היני שחיפשה פוסט דוקטורנטית, אבל ללא נושא מחקר מוגדר. טוקר ישבה בבית ספר לרפואה של סטנפורד, ובקומה מתחתיה ישב צוות שהיה אחראי על תוכנית לקידום בריאות עובדי אוניברסיטת סטנפורד. טוקר מספרת: "הם לא הצליחו לקדם את התוכנית, כי עובדי סטנפורד לא רצו לשתף פעולה, ואיש לא הבין מדוע. היה מדובר בתוכנית בריאות טובה עם המון הטבות לעובדים. לא היה לי נושא למחקר בפוסט דוקטורט והצעתי להם לחקור, מדוע העובדים לא מעוניינים להשתתף בתוכנית לקידום בריאות שהארגון מציע להם".

מה היו התובנות שלך ממחקר זה?

טוקר: "חברתי לצוות המחקר, עשיתי סקר גדול בקרב כל עובדי סטנפורד והפקתי תובנות מעניינות מאוד. למשל, הנושא של התייחסות צינית של העובדים לכל מיני מיזמים שהארגון מציע. ראיתי שהסיבות המובילות לאי-השתתפות הן ציניות וחשדנות כלפי הארגון. העובדים שאלו את עצמם, 'מדוע הארגון דואג לבריאות שלי? מה סדר-היום שלו? מדוע רוצים לאסוף נתונים בריאותיים שלי?' שאלות שהאוניברסיטה כלל לא חשבה עליהם, כי מצדם, לכאורה, הם עשו זאת מטעמים פרו-חברתיים. זה קורה היום גם הרבה בארץ עם כל מיני ארגונים שמתחילים פתאום לגלות מעורבות בקהילה ולתרום. יש המכנים זאת GREEN WASH. כלומר, 'לצבוע' את הארגון בירוק, צבע חברתי, כשבפועל לארגון יש לעיתים סדר-יום אחר.

"בעקבות המחקר, שינו את האופן שבו מתקשרים את המחקר לעובדים וגם הגיעו ליותר עובדים. גילינו שהרבה עובדים כלל לא שמעו על תוכנית ההטבות, במיוחד עובדי צווארון כחול שלא הייתה להם נגישות. בעקבות זאת, שינו את צורת השיווק של המיזם. הייתה לי תחושת סיפוק מכך שהגעתי לסטנפורד והצלחתי להטביע שם חותם".

חוקרת לחץ באוניברסיטת ת"א
בהרצאה מחוץ לפקולטה

כלוב של זהב
ביום שקיבלתי את הקביעות, עדיין לא בת 40, שמחתי מאוד אבל חששתי להיות כלואה בכלוב של זהב, כי מי שמקבל קביעות באקדמיה, הרי לא עוזב. לא תכננתי להיות חוקרת וידעתי שזה לא הדבר היחיד שאני רוצה להמשיך לעשות כל חיי

בתום שנה, שבה משפחתה של הפרופסור טוקר ארצה, בין היתר כדי שגלעד, בן זוגה, יוכל לסיים את לימודי הדוקטורט שלו. בארץ נולדה בתה השלישית, יערה, והיא עמדה בפני התלבטות גדולה בין שתי הצעות שקיבלה - אחת מבית הספר לרפואה ואחת מבית הספר לניהול של אוניברסיטת תל אביב. רפואה הייתה תמיד החלום, היא מסבירה. היא אומנם לא למדה רפואה, אבל עשתה מחקרים פסיכו-רפואיים, ומצד שני בער בה רצון גדול לתרום וליצור שינוי. טוקר סברה שיהיה נכון יותר לעשות זאת מתוך הפקולטה לניהול, כי שם היא פוגשת את המעסיקים ויש לה מגע עם השטח שכל כך חשוב לה.

כיצד חווית את הכניסה לתפקידך החדש באוניברסיטת תל אביב?

טוקר: "הכניסה לתפקיד האקדמי ב-2009 כמרצה בכירה, חוקרת וחברת סגל בפקולטה לניהול הייתה קלה, כי המשכתי את נושא המחקר שלי בלחץ ובשחיקה, ועם זאת הכניסה הייתה מאתגרת. התחלתי את המרוץ האקדמי לקראת הפרסומים, אבל במקביל, בשל הרקע הניהולי שלי בתוך האקדמיה ומחוצה לה, כמו גם המיזמים שניהלתי, התבקשתי גם לנהל את התוכנית בהתנהגות ארגונית של הפקולטה בניהול. הנושא של מצוינות אקדמית בפקולטה לניהול הוא נר לרגלי הסגל. הכללים הם חדים וברורים מאוד, אך הדגש הוא לא על מספר הפרסומים אלא על האיכות. מצד שני היה לי חשוב להשפיע, ולכן פרסמתי מאמרים גם בתחומים אחרים שאינם מוכרים לי ושלא תורמים לי בהכרח לקידום הקריירה שלי, או מזרזים את קבלת הקביעות. כך שנכון שהצטרפתי למרוץ אבל עשיתי הרבה דברים אחרים במקביל, שתורמים לפרקטיקה בשטח, והמרוץ הזה הוא לא מה שהניע אותי אף פעם".

"המרוץ הפך להיות מאתגר הרבה יותר, דווקא לאחר קבלת הקביעות, כי במקום לעבוד רק על פרסומים, קיבלתי על עצמי הרבה תפקידי ניהול, בנוסף להיותי בת זוג ואם לשלושה ילדים. ביום שקיבלתי את הקביעות, עדיין לא בת 40, שמחתי מאוד אבל חששתי להיות כלואה בכלוב של זהב, כי מי שמקבל קביעות באקדמיה, הרי לא עוזב. לא תכננתי להיות חוקרת וידעתי שזה לא הדבר היחיד שאני רוצה להמשיך לעשות כל חיי. שאלתי את עצמי 'מה התרומה שלי לעולם? איזו שריטה אני אשאיר אחריי?' חשבתי איך ייראו השנים הבאות שלי באקדמיה, ושאלתי גם איך אני הולכת לשבת כל כך הרבה שנים במשרד מול מסך, עסוקה בעיקר בכתיבת מאמרים. זה היה דבר ממש בלתי נתפש בעיני, בהיותי בן אדם פעלתן".

כיצד יישבת את הצרימה בין היותך 'חוקרת בכלוב זהב' ובין הרצון לתרום תרומה משמעותית לחברה?

טוקר: "אחת התובנות שלי הייתה שאני לא יכולה לשבת כל הזמן וחיפשתי פתרונות. החלטתי שאם כבר לכתוב מאמרים, אז בעמידה ואחר כך גם בהליכה. יש לי במשרד שולחן שעולה ויורד, ואני כותבת בעמידה או בישיבה על כדור פיזי, או בהליכה, כי אין מצב שאבלה בישיבה את שנותי הרבות באקדמיה עד הפרישה. השאלה החשובה עוד יותר הייתה איך אני תורמת תרומה אמיתית לחברה, לאו-דווקא למשרה האקדמית שלי. חיפשתי מקומות שאוכל לתרום בהם, פניתי לכל מיני גופים ואמרתי להם שיש לי רקע, ניסיון וידע בקידום בריאות של עובדים. עם הזמן נושא הקידום של בריאות עובדים התרחב, תוך בדיקה של דרכים בהן אני יכולה לתרום בכך. חלק מזה בא לידי ביטוי דרך קורסים שאני מעבירה כאן, במסגרתם אני נותנת הרבה כלים לעובדים ומנהלים כיצד להפחית לחצים ולשמור על הבריאות שלהם".

מיזם לאומי בהפחתת שחיקה במערכת הבריאות
כריכת החוברת

מערכת שלמה
אי-אפשר לדבר רק על שחיקת רופאים, או אחים ואחיות. יש כאן מערכת שלמה שכוללת גם טכנולוגיים רפואיים, סניטרים וגם, למשל, את המזכירה במחלקה האונקולוגית

המיזם הגדול ביותר שבו הייתה טוקר מעורבת עד כה, ופעילה בו בהתנדבות, החל לפני כשלוש שנים ב-2016, במסגרת קורס שהעבירה לרופאים בנושא של לחץ ושחיקה. יחד עם שני תלמידים שהיו באותה כיתה, הד"ר שגית ארבל אלון והד"ר דרור דולפין, יזמה טוקר סקר ראשון מסוגו למיפוי שחיקה במערכת הבריאות הישראלית. משם התגלגל הרעיון למנהלת אגף כוח אדם של משרד הבריאות, ורד מדמון-קיוויתי, שטוקר מרבה לשבח. מדמון-קיוויתי הצליחה לקחת את הרעיון הראשוני ולהפוך אותו למיזם בעל חשיבות לאומית אמיתית. מטרת המיזם היא להפחית את השחיקה בכל מערכת הבריאות בישראל.

ספרי על המיזם החשוב ויוצא הדופן הזה.

טוקר: "בפועל, סקרנו את כל מערכת הבריאות בישראל, משהו שאין לו אח ורע בעולם, החל ברמת העזרן (סניטר) וכלה בהנהלה הבכירה ביותר של משרד הבריאות, בהשתתפות כל בתי החולים וקופות החולים. בסקר השתתפו 42,000 עובדים מתוך 130,000 עובדי משרד הבריאות, כאשר אני ליוויתי אותו ברמה האקדמית ואת עבודת איסוף הנתונים עשה משרד הבריאות. ההתייחסות הייתה למערכת הבריאות כמערכת בריאות שלמה, מתוך הבנה שאי-אפשר לדבר רק על שחיקת רופאים, או אחים ואחיות, אלא יש כאן מערכת שלמה שכוללת גם טכנולוגיים רפואיים, סניטרים וגם, למשל, את המזכירה במחלקה האונקולוגית. התהליך הזה התניע הלאה עוד תהליכים.

"המיזם מוגדר כמיזם לאומי והוא בסיס לסקר שיימשך ולתוכניות התערבות ותוכניות עבודה בכל אחד מהארגונים של משרד הבריאות. אנחנו רואים פה, לראשונה, מערכת שלמה שמתגייסת, בודקת את עצמה ועושה שינוי. זה ממש כמו אדוות, כי בעקבותיה גם משרד המשפטים מתחיל תהליך. ישנם 70 ארגוני בריאות בישראל והממצאים שאנו מקבלים מתורגמים לתוכניות עבודה בכל אחד מהארגונים, שנכנסות לתוכניות האסטרטגיות של הארגון. אם זה שינוי בנהלי עבודה או בתחומים שקשורים לקידום בריאות של עובדים ולמיפוי. המיזם קיבל את פרס מנכ"ל משרד הבריאות והוא גם זכה למימון מהמכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות".

האם הדי ההצלחה של המיזם במגזר הציבורי הובילו להתעוררות גם במגזר הפרטי? כיצד את מתמודדת עם העומס?

טוקר: "בעקבות ההתעוררות במערכת הציבורית, גם המערכת הפרטית מתעוררת, כך שיצא לי להיפגש גם עם משרדי פרסום ועורכי דין. נוצרה מודעות ועל כך אני שמחה. מה שמיוחד הוא שבדרך כלל ההסתכלות היא על המגזר הפרטי, שממנו מנסים ללמוד מה לעשות במגזר הציבורי. במיזם הזה המגזר הציבורי הוא זה שבא ועשה מהלך כל כך אמיץ, ובעקבותיו המגזר הפרטי מתעורר ואומר 'רגע אולי גם אנחנו נוכל ליישם את השינוי גם אצלנו'.

"המיזם הזה לא שייך לעשייה האקדמית שלי ואין לו הכרה אקדמית ישירה. בחרתי ללוות את המיזם, מתוך הבנה שחייב להיות קשר ישיר יותר בין האקדמיה לשטח, כי אם יש לנו כל כך הרבה תובנות, מדוע שלא ניישם אותן. עם כל מיזם שיוצא לפועל או פרסום, תיבת הדוא"ל שלי מוצפת בעוד עשרות הצעות למיזמים אחרים שכולם נורא מפתים, כי כל אחד הוא הזדמנות מחקרית שאני לא רוצה להחמיץ. אני למעשה כיום החוקרת בעלת המומחיות שעמה מדברים על נושאים של לחץ ושחיקה. באופן לא מאוד משעשע, זה כשלעצמו מוביל ללחץ ולשחיקה. לכן, כמו בנקודות קודמות בחיי, אני עוצרת ומנסה להתמקד ביצירת סדר עדיפות וזיהוי של הדברים החשובים לי באמת".

טוקר יכולה הייתה בהחלט להקים חברת ייעוץ פרטית כבר לפני שנים, ואף קיבלה הצעות להצטרף לחברות הזנק (סטארט אפ), אבל סדר היום החברתי שלה חזק יותר, ולכן היא מסרבת לרוב ההצעות. את ההצעות אותן היא מאשרת היא ממש "בוררת בפינצטה". כסף בא והולך, כולנו חומריים, היא מדגישה, אבל מבהירה שהיא יזמת חברתית, לא עסקית. כך, היא מנסה לשמור על איזון כשבראש ובראשונה יש לה את הקריירה האקדמית. היא מקפידה לקחת באופן ייזום, תפקידים שחשובים לה ולקדם אותם. את הידע והניסיון שלה היא מעבירה לסטודנטים שלה, שהם מנהלים ומנהלות שעובדים בשטח. היא פרופסור חבר מזה כארבע שנים ואינה מוטרדת מהמרוץ לעבר דרגת פרופסור מן המניין, כי זו אינה המטרה או המניע שלה, לדבריה. ההסתכלות שלה היא כוללנית הוליסטית, בדגש על תרומתה בארץ ובעולם ובניית שמה כמומחית בתחום מחקר הלחץ.

מחוקרת לחץ למאיירת לחץ
איור מתוך החוברת "לחץ" שכתבה ואיירה

תנו לה עיפרון
מנגנון הפחתת הלחצים שלי מאוד פשוט. תנו לי עפרון, נייר ומחק וחיזרו לאחר מספר שעות. סביר להניח שתמצאו אותי באותה תנוחה

כיצד הפכת לחוקרת שהיא גם מאיירת?

טוקר: "איור לוקח המון מלל וטקסט, ולמעשה מצליח במילה אחת לתמצת אלף מילים. את לוקחת רעיון שאפשר לכתוב עליו ספר שלם ומוצאת איור אחד שיכול להעביר מושג שלם. אני גם ציירת וגם מאיירת ובאיור אני צריכה להעביר כוונה מסוימת. אחד המיזמים המשמעותיים שעליהם עבדתי, הוא במסגרת סדנה של מאיירת מובילה וידועה מאוד, יאנה בוקלר. החלטתי להעביר את הידע המחקרי שלי למשהו חזותי, ואיירתי ספר שלם שעוסק בלחץ. זאת הייתה חוויה נפלאה מבחינתי, ומאז אני משתתפת מדי שנה, במסגרת הסדנה, בשבוע האיור של תל אביב, וזאת עוד קריירה שאני נהנית מאוד ממנה. בשלב הבא ניסיתי לחשוב איך אני יכולה להביא זאת לידי ביטוי בעשייה היומיומית שלי. הראשון שתמך באומץ ברעיון, היה דקאן הפקולטה לניהול, הפרופסור משה צבירן. בזמנו הצלחנו להוציא לאור מחדש את העיתון של הפקולטה 'חידושים בניהול', שבו איירתי את כל המאמרים. להיות מאיירת בפקולטה זו עוד הגשמת חלום מבחינתי".

בעקבות ספר האיורים המדהים שלך בנושא לחץ, נולדו הצעות נוספות, אחת מהן לאייר של עיתון אקדמי אמריקני יוקרתי.

טוקר: "אחת החוויות היותר מדהימות מהשנה האחרונה, היא שקיבלתי פנייה להיות עורכת משנה של עיתון אמריקני יוקרתי שנקרא: Academy Of Management Prespective, של הגוף שמאגד את בתי הספר לניהול בעולם. זה מעמד אקדמי שמשמשים בו בהתנדבות ונקבע לי ראיון טלפוני עם העורך הראשי, כדי לוודא שאני רוצה ומתאימה. עם חוצפה ישראלית ידועה אמרתי לו בתום הראיון, שהתמקד כמובן רק ביכולות האקדמיות שלי, שאני מקווה שעם כל העומס שכרוך במשרה, עדיין יישאר לי פנאי לעשות את מה שאני אוהבת, שזה לאייר. הוא ביקש שאספר לו על עבודת האיור של עיתון הפקולטה, וחשב שזה עשוי להיות רעיון נפלא עבור העיתון שלו. התוצאה הייתה, שאותו עיתון שמעולם לא הופיע בו איור, הפך לעיתון שבכל גיליון שלו מופיע איור שלי".

מתבקש לסיים את הכתבה עם ציטוט עמו חותמת הפרופסור טוקר את ספר האיורים הנפלא שלה בנושא לחץ: "מסתבר שמנגנון הפחתת הלחצים שלי מאוד פשוט. תנו לי עפרון, נייר ומחק וחיזרו לאחר מספר שעות. סביר להניח שתמצאו אותי באותה תנוחה, משרבטת, גוזרת וצובעת בריכוז ושלווה עילאיים (וללא שום תסמיני לחץ)".

תאריך:  18/11/2019   |   עודכן:  20/11/2019
שרון מגנזי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
המפץ הגדול של חוקרת הלחץ
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
א. וינשטיין
19/11/19 12:09
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הבעת אמון בממשלה נכנסת היא הצבעה פוזיטיבית, לאמר: יש צורך ברוב בעדה. אם בהצבעה יש תיקו, המשמעות היא שהממשלה לא קיבלה את אמון הכנסת. עובדה זו מובילה למתמטיקה פשוטה: אם בני גנץ יציג ממשלת מיעוט שתסתמך על 57 חברי כנסת מול 55 מתנגדים ושמונה נמנעים של ישראל ביתנו, צריך ח"כ אחד או שניים כדי למנוע ממנו את הרוב הדרוש. אחד - אם יימנע חבר כנסת מכחול-לבן, העבודה או המחנה הדמוקרטי; שניים - אם יצביעו נגד שניים מחברי ישראל ביתנו.
18/11/2019  |  איתמר לוין  |   כתבות
"שינוי חוקי תכנון ובנייה" - זהו השם המכובס לאחד הדברים שלפי הדיווחים מוכן בני גנץ לתת לרשימה המשותפת, תמורת תמיכה מבחוץ בממשלת מיעוט אפשרית שלו. ולמה שם מכובס? כי מאחורי מילים אלו מסתתר מתן היתר לעבריינות נרחבת שהפכה להיות מכת מדינה.
17/11/2019  |  איתמר לוין  |   כתבות
פרקליט המדינה שי ניצן ביקש השבוע מבג"ץ ארכה של שלושה שבועות כדי להגיש את עיקרי הטיעון בבקשה מסוימת לדיון נוסף, בנימוק שהוא עמוס מאוד. ניצן גם ביטל את השתתפותו בכנס של אוניברסיטת חיפה ולשכת עורכי הדין. כולנו יודעים במה הוא ובכירי הפרקליטות כה עסוקים: תיקי בנימין נתניהו. וזה בסדר גמור.
15/11/2019  |  איתמר לוין  |   כתבות
רון חולאי עולה על אחמד טיבי בכפירתו בהיותה של ישראל מדינה יהודית. הבה ונחזור למגילת העצמאות ולחוקים החשובים ביותר של ישראל, ולא נתחמק מלהשיב לטענות בדבר "כפייה דתית" ו"שבת כמו לפני 3,000 שנה"
15/11/2019  |  איתמר לוין  |   כתבות

13/11/2019  |  ישראל גרטי  |   כתבות
רואה רחוק, רואה צלול  /  שרון מגנזי
הגברת הראשונה של החינוך המשפטי  /  שרון מגנזי
חוקרת הרגשות  /  שרון מגנזי
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
דן מרגלית
דן מרגלית
היועצת המשפטית קרעה הלילה את מסכת הצביעות והרמייה והשטיקים והטריקים של בנימין נתניהו ושריו ובעיקר החרדים שבהם    בהרב-מיארי אמרה למאיר פרוש ולמגעילים שעימו כי צריך להגן על האומה ולה...
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il