פסטיבל השנאה

כמעט כמו בחג עשוראא המוסלמי, הפך פסטיבל רבין לאירוע שנתי של שנאה תהומית. ללא שום בושה, מוליכה משפחת רבין (הפעם - יונתן בן-ארצי, הנכד) את הפסטיבל, והופכת אפילו את האירוע הממלכתי לאירוע פוליטי, רווי באיבה. כלומר, מיותר לחלוטין. כמובן, הכל נעשה תוך גלגול עיניים ותוך פליטה מתמדת של אמירות מתחסדות, המגנות את השנאה ואת האיבה בחברה הישראלית.

השנה הגדילו לעשות, וגם את הדיון השנתי בכנסת לזכר רבין הפכו לזירת התגוששות פוליטית - המשך מכוער למערכות הבחירות, שעברנו זה עתה, אך מתאים למה שהשמאל מכנה, 'מורשת רבין'.

פרגון

הרבה פעמים תמהתי על פרסים שחולקו, ולא הבנתי מדוע. לבסוף הבנתי, שמפריסי הפרסים ומקבלי הפרסים הנם חבורה קטנה וסגורה, שלזרים אין כניסה אליה. על כן חייכתי, כשהמשורר יעקב ברזילי, ידידי, שלח לי את שירו, פִרְגּוּן:

מְבַקֵּר סִפְרוּת בְּאֹרֶךְ מֵאָה שִׁשִּׁים עַמּוּדִים

פָּגַשׁ בְּאַקְרַאי מְשׁוֹרֵר בְּעֹבִי מִלּוֹן שְׂבַע מִלִּים

מָה שְּׁלוֹמְךָ? - שָׁאַל הַמְבַקֵּר

הַשְּׁאֵלָה עוֹרְרָה חָשַׁד בְּלֵב הַמְשׁוֹרֵר

זָכִיתִי בִּפְרָס סִפְרוּתִי - אָמַר

אַתָּה זָכִיתָ בִּפְרָס סִפְרוּתִי? - נִדְהַם הַמְבַקֵּר

בַּמֶּה כִּשַּׁפְתָּ אֶת הַשּׁוֹפְטִים?

הֶעְתַּקְתִּי - אָמַר הַמְשׁוֹרֵר בִּקְצָרָה

הֶעְתַּקְתָּ, מָה הֶעְתַּקְתָּ? הֵרִים אֶת קוֹלוֹ בִּשְׁתֵּי אוֹקְטָבוֹת

הֶעְתַּקְתִּי אֶת מִלּוֹן אֶבֶן שׁוֹשָׁן

נוּ בֶּאֱמֶת, עֲבוּר זֶה מַגִּיעַ פְּרָס סִפְרוּתִי?

הָאֱמֶת שֶׁלֹּא - עָנָה הַמְשׁוֹרֵר בְּנוֹן שָׁלַנְטִיּוּת

אֲבָל תּוֹךְ כְּדֵי הַעְתָּקָה,שִׁנִּיתִי אֶת סֵדֶר הַמִּלִּים בַּמִּלּוֹן

וְזֶה מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַשּׁוֹפְטִים.

פלפול

'חגורה שחורה', כך פורסם באיחור רב, הנו שמו של המבצע לחיסול בהאא אבו אלעטא, שפיקד על הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי בצפון רצועת עזה. חיסולו חיסל לי קטע, ששכב אצלי בהמתנה מאז חיסול בן-בליעל אחר - אבו-באכר אלבגדדי, ראש דאעש, וזה מה שכתבתי (עם עידכונים מתחייבים): חיסול אלבגדדי מזכיר לי, שבעוד רוממות הלוחמה בטרור (לוט"ר) על לשונותיהם, נמנעים ראשי מערכת הביטחון לנקוט בחיסולים - אחד האמצעים החשובים בלוט"ר. הם מתרצים זאת בכך, שממילא יצמח מנהיג אחר, שיחליף את המחוסל - בקיצור, פלפול, שנועד להצדיק בטלה.

חיסול מכניס את מנהיגי הטרור ללחץ תוך חרדה לחייהם (למרות ששיא מאוויהם, כביכול, הוא מות קדושים, ג'יהאד), ודורש מהם להשקיע משאבים רבים בביטחונם האישי במקום בטרור. לכן, ראוי, שתחוסל כל שדירת הפיקוד הבכיר של ארגון טרור. רווח נוסף - חיסול שיטתי יוצר הרתעה מחד-גיסא ומעכב גיוס של חברים חדשים לארגון. עובדה, הג'יהאד האיסלאמי העביר את מפקדתו המבצעית לדמשק, כדי להשיג חסינות. גם לשם הגיעו, כנראה, שליחי המדינה, ופגעו בדירתו של אכרם אלעג'ורי, סגן-מנהיג הג'יהאד האיסלאמי. בן-הבליעל לא נהרג, לצערי, אך בנו ושומר ראשו חוסלו.

היסטוריונים מתפלפלים בעוז מי חשובים יותר - מנהיגים, או רעיונות. אני סבור, שמנהיגים משנים את ההיסטוריה; ולכן, חיסול מנהיג יכול להצמית את רעיונותיו ואת תנועתו. חִשבו על הרעיון, שמן-דהוא היה מחסל את אדולף היטלר באמצע שנות השלושים ... החיסול היה משנה את ההיסטוריה של אירופה ושל עמנו. אין תחליף למנהיג - בעיקר, בשלבי ייסוד תנועה. דוגמה אחרת: לח"י חיסל את הרוזן פולקה ברנדוט, מתווך האו"ם, אחר-הצהריים ביום שישי, 17 בספטמבר 1948, בירושלים, ויחד עמו חוסלה תוכניתו להשמיד את מדינת ישראל מיד עם הקמתה.

טירוף ממוסד

שנים עסקתי ביחסי ציבור, והייתי דובר - גם במוסדות גדולים. כדובר, תפקידי היה לעמוד בקשר עם עיתונאים ועם עורכים, כדי שיפרסמו דברים חיוביים על המוסדות שהעסיקוני. לא אפרט את השיטות ואת האמצעים שנקטתי, שאינן פרי המצאתי. כשלמדתי יחסי ציבור באוניברסיטה אמריקנית, הסביר המרצה, שיסוד הקשר דובר-עיתונאי הוא Dine & Wine (אוכל ויין) ... ויש עוד הרבה טובות הנאה, שמקבלים עיתונאים, כדי שיהיו נחמדים למעסיקי הדובר.

לכן, תמהתי על שתיקת איגוד העיתונאים והאיגוד הישראלי ליחסי ציבור לנוכח הפללת יחסי תן-וקח בין דובר (כלומר, מוסד, או אדם, המעסיקים אותו) לבין עיתונאי - באמצעות אמירה גורפת, שסיקור חיובי יוצר עילה ליחסי שוחד בין עיתונאי/עיתון לבין מסוקר.

זה, כנראה, תוצאת הטירוף הממוסד של הפרקליטות ושל המשטרה במסע הציד שלהן על בנימין נתניהו. ועל כך נאמר, קשוט עצמך תחילה.