קנאת סופרים, ועוד טיפה

ביבי שלום,

במחלוקת המתפתחת עתה בשאלת משה נסים, שר המשפטים בעבר, "האם נתניהו יזכה למשפט צדק" (הארץ 29.10) מתמקדות התשובות המעלות על נס את מסוגלות השופטים להתנתק מכל הרעש התקשורתי המלווה משפטים בעלי עניין צבורי וקובעות ש"ברור שיזכה למשפט צדק" כאמור במכתבו של השופט (בדימוס) דוד בר-אופיר (הארץ 31.10), וש"אין מה לדאוג למשפט של נתניהו" כמתחייב מהמחקרים המובאים במאמרה של ד"ר ענת פלג (הארץ" 31.10). אבל, לדעתי, תשובות אלו לוקות בחסר. שפיטת השופטים אומנם נעשית בתום לב ובצדק על-פי הדין והראיות המובאות בפניהם ולא על-פי הדעה הרווחת בציבור (קרי בתקשורת) באותה עת על אשמת או חפות הנאשם, אך זאת כל עוד אין בתוצאות המשפט כדי להכריע בשאלות הנחשבות באותה עת גורליות לעתיד המדינה. כאשר יש בשפיטה כדי לקבוע את עתיד ישראל והשופטים חשים שהוא תלוי בהם, תוצאות המשפט עלולות להיות מוטות לפי השקפותיהם ולאו-דווקא כמתחייב מהראיות. ביטוי בולט לכך ניתן בבית המשפט העליון (בשבתו כבג"ץ. שדן בעתירות התנועה לאיכות השלטון ואחרים לחיוב היועץ המשפטי (מני מזוז) בהגשת כתב אישום בעבירת שוחד נגד אריאל שרון (בתיק "האי היווני") ואשר הגשתו עלולה הייתה לגרום להתפטרות שרון מראשות הממשלה ועמה את ביטול תוכנית ההינתקות על-ידי עקירת גוש-קטיף.

ביום שני עומדים הנוהים עדיין אחרי בנימין נתניהו להפגין מול ביתו של ד"ר אביחי מנדלבליט בתביעה שגם אם יואשם בעבירות חמורות כשוחד, מרמה והפרת אמונים יניחו לו להמשיך לתפוס בהגה השלטון (זה אותו ביבי שתבע מאהוד אולמרט בצדק להתפטר כאשר האשמות כאלה הוטחו בו. כן, אותו ביבי באדרת אחרת).

מינוי נפתלי בנט לשר הביטחון, והחיסול הממוקד ברצועת עזה, מוכיחים כי אין תחמן ותככן כבנימין ביבי נתניהו ואין חסר אחריות כמוהו. משך שנים ארוכות השמיץ ותקף את בנט, שָׁאַב ממפלגתו הַזּוּטָרָה עם שקד, שותפתו של בנט אז, את מעט הקולות שהתכוונו להצביע להם, והנה מִשֶּׁחָשׁ ש"הבלוק" של ליכוד-חרדים-ימינה ושאר מְכַּשְׁכְּשֵׁי הזנב מתערער, ובנט, יריבו בנגמ"ש, מהרהר הרהורי כפירה בגדולתו של ביבי ועלול, שׁוֹמוּ שמיים, לחמוק מעבודת האלילים בבלוק ולהצטרף לכחול-לבן, חש ביבי ומינה אותו לשר הביטחון, וזאת ממש בהיות המדינה תחת אש וּבְעֵת שיגור טילים מהרצועה.