צ'מעו סיפור - עם היה עם מאוד מיוחד שרבה הייתה השפעתו על האנושות כולה. החל מספר הספרים, דרך עשרות נובלים במדעים וכלה בטכנולוגית פורצות דרך שהניבו ברכה לעולם. העם הזה התגבש במהלך אלפי שנים, הקים ממלכות בארצו, נפל וקם, נפל וקם עד שהוגלה מאדמתו לארצות ניכר.
היו לעם הזה מכלול תכונות טובות ורעות בעיני המתבונן כמובן. גאונות ויצירתיות ולצידה טפשות והרס עצמי, כשהמאבק בין התכונות היה סזיפי ומתמשך והוא שיצר למעשה את מחזוריות החורבן והתקומה. במהלך שנות גלותו הוקצנו תכונותיו מסיבות שונות ובעיקר מהצורך להשרד בסביבה עויינת. בשל כך הפך העם הזה לשנוא נפשם של עמים שבקרבם ישב והזוועות שהיו נחלתו כתוצאה מהשנאה שעורר בלתי ניתנות לתאור בשפת בני האנוש.
על סף ההכחדה חולל העם הזה נס. נס שלא היה כמותו בתולדות העמים. הוא התקבץ מארבע רוחות שמיים, שב למולדתו וכונן בא מדינה משלו. מדינה קטנה וחכמה שידעה לשמור על עצמה, לקיים אורח חיים ערכי תוך שמירה על זהותו התרבותית, הדתית וההיסטורית.
אבל אז החלו לבעבע בה אותם דחפים ויצרים שמובילים לסופה הבלתי נמנע. מנהיגי העם, אותם מחוללי נס התקומה זיהו את הרעה הזאת והתריעו. "היש בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב-עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות-נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי.
אכן, יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות שונות ל'שמד'! כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי יסורי העם ומשאת נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט".
כך ברל כצנלסון מראשי תנועת העבודה וכך גם שורר
נתן אלתרמן, נתן החכם, גדול משורריהם: "אז אמר השטן: הנצור הזה,איך אוכל לו/איתו האומץ וכשרון המעשה/וכלי מלחמה ותושיה עצה לו/ואמר: לא אטול את כוחו/ולא רסן אשים ומתג/ולא מורך אביא בתוכו/ולא ידיו ארפה כמיקדם/רק זאת אעשה: אכהה מוחו/ ושכח שאיתו הצדק---".
דבר לא עזר. תסמונת שטוקהולם, רגשי נחיותות מול הפריץ הרודה, השנאה העצמית והאשם העצמי עשו את הבלתי נמנע. מיטב בניהם סובבים בעולם ומפיצים שקרים ועלילות דם בציניות ותמורת אתנן. אלופיהם והמדינאים שלהם התמסרו לשטיפות מוח שיטתיות של קרנות חתרניות והפכו לנציגיהם ועושי דברם.
מערכות המשפט והחוק שלהם נטשו את הצדק והמחויבות למדינתם והפכו להידרה מושחתת ששמה לעצמה מטרה ליירט את כל העומד בדרכם כשרתים נאמנים של אידאלים הרסניים שאימצו לעצמם, עשו ריבונות ללעג ומשילות לקלס והפכו את מדינתם לבליל אוכלוסיות שעוינות זו לזו וכל העומד בפרץ נרמס ברגל גסה.
הם לא בוחלים בדבר. ידידים נדחו והוצגו כאויבים והאויבים כמושיעים. טירוף מוחלט. הזדהות עם הנרטיב של האויב, חבירה לישויות שטניות כמו סורוס, פורד ו-BDS שהניבו את החלשתם ואת אובדן האמון בצדקתם הביאום אל פי פחת ושם הם ניצבים כשפסע בינם לתהום. כעת הם בפני ממשלה הנשענת על מבקשי נפשם. את האסון הזה חוללו בהצבעה דמוקרטית במו ידיהם. כעת נותר רק להאמין בניסים. כפי שהנס קומם אותם ואת מדינתם רק נס יצילם מדי עצמם.
אז איך הסיפור? אז זהו שזה לא סיפור והעם הזה הוא עמי. לצפות ולהתפלץ.
