לא האמנתי שהיום הזה יגיע. אבל הנה הוא הגיע. מתסכל. עצוב. מעורר פלצות. דומה, בעיני, לבעיטה בבטן שמקבל אדם ששוכב על הקרקע חסר אונים. היא באה משום מקום - והופכת את הקורבן לשק חסר ישע. אינני אומר שזה מה שקורה עתה ל
בנימין נתניהו. הוא איש חזק. גם נפשית - ואני בטוח שהוא ידע להשיב מלחמה שערה. הוא לא יוותר. הוא יעמוד איתן אל מול הנחשול האדיר המאיים לסחוף אותו לתהום. גם בעזרת המחנה העצום העומד מאחוריו. מחנה שראה כל העת את מסעות הציד שנפתחו בחטא בידי מערכות מושחתות.
אבל מה שמכעיס הכי הרבה הוא חוסר האונים שמאיים להשתלט עתה על מיליוני האנשים התומכים בראש ה
ממשלה. זה לא צריך להיות כך. יש דרכים טובות להילחם באוליגרכיה המשפטית שפועלת ללא רסן ציבורי אפקטיבי מזה לא מעט שנים. היא צמחה לנגד עינינו באין מפריע. רבים ראו בה ברכה. הם דיברו על שלטון החוק. על שומרי הסף העומדים בפרץ. אבל זה לא מה שקרה.
האוליגרכיה פשטה צורה ולבשה צורה אחרת לגמרי. שנים של פעילות מתחת לרדאר לימדו אותה שהיא חסינה מפני כל ביקורת ציבורית. שהיא יכולה לברוא את עצמה מחדש בכל עת השיטות היו רבות ומכוונות. מכרזים נתפרו עבור מקורבים. הוועדה לבחירת שופטים בחרה רק את אלה שהיו דומים לה בהשקפת עולמם. ואלה רק דוגמאות על קצה המזלג. יש עוד רבות. בנים של שופטים התמחו אצל חבריהם של הוריהם. מכרזים נווטו למקומות מסוימים.
אבל זה לא צריך להישאר כך. אפשר להילחם במפלצת שיצר כאן
אהרן ברק לפני רבע מאה. אסור לתת לה להתפשט כמו סרטן בגופו של חולה. הדמוקרטיה חשובה יותר מרצונם של מתי-מעט לשלוט בחיינו. דוגמאות מן העבר לא חסרות. ההתדרדרות היא תמיד איטית בתחילתה. את התאוצה המבהילה היא מקבלת כשלא נמצא מי שיודע איך לעצור אותה.
חוק-יסוד:
כבוד האדם וחירותו הפך למכשיר בידיה של המערכת המשפטית להשתלטות עוינת - ביטוי הלקוח מעולם המסחר - על כל מערכות השלטון האחרות. נבחרי הציבור הפכו לשבויים בעל כורחם. מי שכפה עליהם את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה היה בית הדין הגבוה לצדק. הוא קיבע את כוחותיו ואת יכולותיו - ואת עליונותו. כפל התפקידים שהוא מחזיק, אין כמותו בשום מקום בעולם המערבי.
בזמנו, היו לא מעטים שראו כבר אז את האסון המשמש ובא. אבל החשש מפני ביקורת ציבורית גרם להם לשתוק. שר המשפטים היה אז
דן מרידור. הוא הוביל את המאבק לחקיקתו של חוק היסוד - וככל שהתפרסם בשנים מאוחרות יותר הוא ידע כבר אז מה מתכנן אהרן ברק. לא היה דבר בחוק שנתן בידיו של בית המשפט העליון את הכוח לבטל חוקים או להשתלט בדרכים הידועות כיום על המערכת הנבחרת. זה לא מופיע בדברי ההסבר לחוק - וגם במהלך הדיון בכנסת שרק מעטים השתתפו בו האפשרות הזאת לא עלתה. אבל הנה זה קרה. התדרדרות לא נעצרה - והיא מקרינה כעת על כל זרועות המערכת המשפטית.
אינני מאמין שללא התמיכה של בית הדין הגבוה לצדק היה פרקליט המדינה מעז להתנהג כפי שהוא התנהג. פרקליטות המדינה הייתה בוודאי נוהגת בזהירות-יתר, כמו גם המשטרה וכל אלה שתרמו לכאוס הפוליטי המטלטל כעת את כולנו. רק שיטת משפט קלוקלת, שאינה קיימת במדינות מתוקנות, יכולה לאפשר לשיטות חקירה מן הסוג שהתגלה בימים האחרונים להניב עדויות לגיטימיות. זה לא יכול היה לקרות בארצות הברית או באנגליה. הדמוקרטיה יודעת להגן על עצמה במקומות האלה.
מה שמוביל אותי לחשש מפני השלב הבא במהפכה המשפטית. בתי המשפט אינם המקום להילחם בה. השופטים היושבים בהם - רובם ככולם יוצאי פרקליטות המדינה והמשטרה, רחוקים מלהיות כשירים לתפקיד שאותו ממלאים בארצות אחרים שופטים בלתי תלויים.
פרופ'
רות גביזון כב אמרה את זה לפני: היא מאוד חוששת שבנימין נתניהו לא יזכה למשפט הוגן. המשפט יהפוך למשפח - וזה יכול בהחלט לקרות. מי שניהל מסע ציד במשך שנים יכול בהחלט להטות את המשפט. זרועותיו של התמנון חובקות עולם.
אולם לא זאת העת לשקוע לתוך דיכאון. בחירות כלליות עומדות בפתח. ולשם צריכות להיות נשואות העיניים. ניצחון מוחץ בקלפי יכול לשנות את התמונה לחלוטין. תקום ועדת בדיקה ממשלתית. חוקים ישונו. המחנה הלאומי יעשה את שהוא צריך לעשות. להחזיר את כולנו לשפיות. האיזון בין שלוש הרשויות צריך להיות כבעבר.
זה אפשרי - וזה יקרה.
את המפכה החוקתית של אהרן ברק צריך להחזיר לבקבוק. שם מקומה. נבחרי הציבור הם אלה שצריך להכתיב את חוקי המשחק. לא הפקידים.
