היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, צפוי להידרש לשאלה האם בנימין נתניהו כשיר להרכיב ממשלה - בעקבות כתב האישום נגדו, עליו חתום אביחי מנדלבליט. זהו ניגוד עניינים מובהק, המדגים בצורה הברורה ביותר מדוע חובה להפריד בין תפקיד היועץ לבין תפקיד ראש התביעה.

כפל התפקידים הזה קיים מאז ומתמיד, וגם ועדת שמגר - שהוקמה אחרי פרשת בראון-חברון - קבעה שיש להותיר אותו על-כנו. אבל מעולם לא שמענו הסבר מניח את הדעת לכך. הטענה המרכזית היא, שכובעו של ראש התביעה הוא הנותן עוצמה לכובעו של היועץ המשפטי. במילים אחרות: חברי הממשלה ועובדיה יישמעו להנחיותיו של היועץ, משום שהם יודעים שבכוחו להעמידם לדין. ממש כך. לי זה נשמע כמו סחיטה ממוסדת.

לעומת זאת, יש נימוקים חזקים מאוד להפרדת התפקידים. ראשית, כך מקובל במדינות מנוסות ונאורות כמו ארה"ב ובריטניה, בהן היועץ המשפטי הוא מינוי פוליטי של הממשלה (כדי שיוכל לייעץ לה כיצד להגשים את מדיניותה), בעוד בראש התביעה עומד עובד מדינה ותיק. שנית, כל אחד מהתפקידים הוא לפחות משרה מלאה אם לא יותר; אין זה סביר שאותו אדם ימלא את שניהם, ולו מבחינה תפקודית. שלישית, ממילא יש פרקליט מדינה; מדוע צריך עוד דרג מעליו? ורביעית, יש מקרים בולטים של ניגוד עניינים בין שני התפקידים - ופרשות נתניהו יוכיחו, כפי שנראה מן הקל אל הכבד.

• נתניהו תקף בחריפות חסרת תקדים את החקירות נגדו ואת הגשת כתב האישום. נכון שהוא כיוון את עיקר האש כלפי הדרג שמתחת למנדלבליט, אבל הלה אמר לפני כן - ובצדק - שהוא נושא במלוא האחריות על ההחלטה, שלפי החוק מסורה בידיו. חוץ מזה, נתניהו תיאר את מנדלבליט כאדם חלש שנכנע ללחציו של שי ניצן. איך הם יכולים כעת לעבוד ביחד? איזו אווירה תהיה כאשר נתניהו יזדקק לעצתו של מנדלבליט בעניינים הרי גורל? איזה אמון, אם בכלל, יהיה ביניהם?

• מנדלבליט הביע בעבר את דעתו בנוגע לאפשרות שנתניהו יקבל מענק או הלוואה למימון הגנתו. זהו מצב בלתי תקין בעליל: התובע יתערב בשאלה כמה כסף יהיה לנאשם?! התובע ישפיע על סיכויי הגנתו של הנאשם באמצעות יכולתו להגביל את התקציב שיעמוד לרשותו?!

• כעת יקבע מנדלבליט, במידה רבה, האם נתניהו יוכל להרכיב ממשלה - אם בשבועיים הקרובים ואם אחרי הבחירות הבאות עלינו לרעה. האם התובע יחרוץ את גורלו הפוליטי של הנאשם, עוד לפני שהמשפט אפילו החל?! ושימו לב, שיש כאן גם נקודה משמעותית לגבי ניהול המשפט.

אם כתב האישום יוגש בעוד נתניהו מכהן כראש הממשלה, הוא יידון בפני שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים - גם אם עד תחילת המשפט נתניהו כבר לא יכהן בתפקיד. אם ההגשה תהיה כאשר נתניהו איננו ראש הממשלה, הוא יידון בפני שופט יחיד בבית המשפט המחוזי בתל אביב. באפשרות הראשונה, יהיה על המדינה לשכנע לפחות שני שופטים בבית משפט שאינו מתמחה בתיקי צווארון לבן. באפשרות השנייה, יהיה עליה לשכנע שופט אחד בבית משפט שמתמחה בתיקים כאלו (אולי חאלד כבוב). לכן, למנדלבליט התובע נוח הרבה יותר שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה - ואת זה יוכל לקבוע מנדלבליט היועץ. אם זה לא ניגוד עניינים פסול - אני לא יודע מה כן.

בטווח הארוך, מוכרחים להפריד בין שני התפקידים, ולא משנה כמה יצעקו היועצים המשפטיים בהווה ובעבר, ולא משנה כמה יזעקו הפרופסורים והמשגיחים-מטעם-עצמם. בטווח המיידי, מנדלבליט חייב שלא לגעת בשאלת הרכבת הממשלה בידי נתניהו. נכון, זו שאלה שמצריכה תשובה - אך לא אלמן ישראל. יש מספיק משפטנים מעולים מחוץ לשירות הציבורי שיכולים לתת חוות דעת כזאת, ובוודאי שיש לאפשר גם לנתניהו להצטייד בה.

האמון של הציבור במערכת המשפט נמצא ממילא בשפל, ולא משנה כרגע מדוע. על מנדלבליט מוטלת האחריות למנוע פגיעה נוספת באמון זה, בוודאי כאשר מדובר בפעולה פסולה שהוא עומד לנקוט בעצמו, וכאשר ניתן בקלות להימנע ממנה. זה עניין של היגיון, שכל ישר, מראית עין, הגינות ונקיון כפיים. זה מה שמגיע לנו בתור אזרחי ישראל.