מה הייתם אומרים לגבי שיקול דעתו של בכיר כלשהו, מנכ"ל חברה גדולה למשל, שלא מפסיק לשגות במינוי האנשים הכי בלתי מתאימים לתפקיד? האם מנכ"ל שממשיך למנות את החותרים תחתיו לעמדות שמקלות את חתירתם נגדו, יכול להיחשב מנכ"ל שפוי? גאון? קוסם? מלך?
למרבה הצער, זו בדיוק השיטה של 'הקוסם'
בנימין נתניהו. למנות את הכי בלתי מתאימים. כך הפך עצמו לפשלונר סידרתי בכל הנוגע למינויי בכירים בלשכתו ובנקודות מפתח מחוצה לה.
רשימת המינויים הכושלים ארוכה מלמלא טור זה. נציג רק מידגם: בכיריו ומקורביו ניר חפץ ו
שלמה פילבר, שהפכו מאוהב לאויב; המפכ"ל
רוני אלשיך שלא חדל להדליף לתקשורת פיקנטריה מחקירות נתניהו ושפך דלק על מדורת העלאתו על המוקד; הרמטכ"ל העייף והרופס איזנקוט, שטען שהכלל 'הבא להורגך השכם להורגו' הוא "רק סיסמה"; סגן הרמטכ"ל
יאיר גולן שדעותיו נטועות עמוק בקצה הכי שמאלי של הקשת הפוליטית, ושניהם החדירו לצה"ל נורמות של הקרן לישראל חדשה, והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שבעטין מעידים למעלה מ-50% מהחיילים (על-פי סקר המכון לדמוקרטיה הנ"ל; איזו אירוניה!), כי הם מתחמקים מלבצע פעולות חיוניות נגד האויב;
מבקר המדינה יוסף שפירא שלמרבה הבושה נאלץ לעבור 'שימוע' ('מבחן קבלה', קראו לזה) בבלפור מול המשפחה המלכותית, אבל לא חדל מאז להטיח ביקורת בנתניהו; היועהמ"ש מנדלבליט שהפך למריונטה של הפרקליטות, בשל חשדות ששיבש חקירה, בהיותו הפצ"ר, בפרשת הרפז, בכך שהדליף מידע לרמטכ"ל דאז אשכנזי ולשלישו
ארז וינר; וזה רק חלק מזערי ממינויי הלא-יוצלחים בידי נתניהו.
אולם אין ספק שכל המינויים הכושלים, היו כאיין וכאפס לעומת מינויו הבלתי סביר בעליל של
שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה. ניצן הגיע לתפקיד הרם, בעודו סוחב על גבו קופה של שרצים, בדמות התנהגותו הפלילית בימי ההינתקות, הודות לתמיכת אדם אחד ושמו נתניהו.
ולא שנתניהו לא ידע. הסבירו לו, שמדובר באויב ההתיישבות שהכניס ילדות בנות 14 מגוש-קטיף לכלא. אבל נתניהו, כמו נתניהו, אטם אוזניו ואמר בישיבת הממשלה בנובמבר 2013 (וזה ציטוט מדויק): "המינוי יותר ממקובל עלי. שי ניצן הוא המועמד הראוי ביותר, חכם, ישר, משכיל בתחומו ומשכיל בכלל, ומאוזן. ניצן הוא האיש הראוי ביותר בעיני להיות פרקליט המדינה".
לקרוא ולא להאמין. הראוי ביותר? מאוזן? הרי הכרת, מר נתניהו, את הרזומה האומלל שלו. אז מה לך כי תלין היום? אתה – ורק אתה! – אחראי למינוי הקלוקל הזה, שכרך את חבל התליה הווירטואלי סביב צווארך.
ניצן, בוגר ישיבת 'נתיב מאיר' שהיה לאיש שמאל קיצוני, ממשיך דרכה של
טליה ששון, נחשב עוד בתפקידו הקודמים בפרקליטות כאויב ההתיישבות. בישיבת הממשלה שאישרה מינויו (בהתנגדות 3 שרי
הבית היהודי) הונחה על השולחן רשימת תעלוליו. אבל נתניהו, עצם עיניו. נהג במין דווקאיזם מתריס. סוג של 'נא בעין'.
נתניהו ידע כי ניצן הוביל באורח אובססיבי אכיפה סלקטיבית דורסנית, אפלייתית, כנגד ההתיישבות ופעילי המחנה הלאומי ביו"ש. מצד אחד הורה ניצן לאפשר התפרעויות של אנרכיסטים נגד חיילי צה"ל, גם כשחיילינו נפצעו, אבל סירב לפעול נגד תערוכה שביזתה והשפילה את שר החוץ דאז ליברמן. ניצן הורה לכלוא מפגינים באוטובוסים כדי לסכל הפגנה, אבל סגר כמאה תיקי אלימות שוטרים בעמונה. הוא עמד מאחורי הבקשות לעצור עד תום ההליכים נערים ונערות כתומים שהפגינו נגד ההינתקות וחסמו כבישים, אבל הפעיל כלפי מתיישבים שהפגינו כלי אכיפה דורסניים שנועדו למלחמה בטרור.
הוא ניהל ונדטה נגד חוק החנינה למפגינים נגד ההינתקות, אף שבג"ץ אישר את החוק. הוא הכריח מרצה באוניברסיטת חיפה להתחייב לא להתבטא נגד ערבים, אך לא עשה דבר נגד מרצה באוניברסיטת ב"ג שקרא לשבור ל
מתנחלים את המפרקת. הוא סגר תיק נגד דנה אולמרט (הבת של) כשהפגינה עם אנשי שמאל מול בית הרמטכ"ל, אבל אסר על קיום הפגנה מול בית אלוף פיקוד המרכז.
אג'נדת הפגיעה בהתיישבות שהנהיג ניצן במחוז ש"י של המשטרה עוד לפני מינויו לפרקליט המדינה בהמלצת נתניהו, הובילה להתנהלות אפלייתית: סיכול בלתי דמוקרטי של הפגנות, אלימות אכזרית בעמונה, הריסת בית פדרמן על כל תכולתו באישון לילה, החרמת נשק הגנה עצמית מאזרחים בשל תיקים פליליים מינוריים, מעצר משפיל של הרב דוב ליאור בשל הסכמה זניחה שכתב, סתימת פיות, ועוד ועוד. ניצן היה האיש שהורה למשטרה, עוד לפני היותו פרקליט המדינה, לפתוח 'תיקים ללא מתלונן' (מהלך שהמשטרה חומקת משימוש בו) בתחומי יו"ש בהיקפים מבהילים, יחסית לשאר חלקי הארץ.
מינויו הכושלים של נתניהו לאורך כל הדרך, ובעיקר מינויו של רודפו ועויינו ניצן, שרק הקיר נמצא שמאלה ממנו, לתפקיד הרגיש שהעניק לו כלים להעמיד את נתניהו לדין בתקווה להשליכו לפח האשפה של ההיסטוריה, מעידים כי אויבו הגדול ביותר של בנימין נתניהו, אינו שי ניצן ו/או חברי כנופיית שלטון החוק, אלא בנימין נתניהו עצמו.