|
|
"מתנה שאוכלת" [צילום: מאיר ועקנין/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בנוסף לפחד (ויש דוגמאות...) שמא בניין חדש נבנה היום בהרבה יותר חמדנות ובהרבה פחות אהבה משנבנו ה"שיכונים" הישנים על-ידי פועלי בניין עבריים בשנות החמישים, ולפחד פן רגע אחד אחרי הבולדוזר תהפוך החברה הקבלנית המבצעת לעוד ידיעה שגרתית עד להחריד בעיתון ואנחנו נישאר קרחים מכאן ומכאן, קיימת גם הוודאות כי הדירה החדשה והנהדרת זו "מתנה שאוכלת".
חימום המים בחשמל, מעלית, גז מרכזי, גנרטור, גינון, ועד בית, ארנונה כפולה ומכופלת, הופכים את האחזקה השוטפת לכזו שאין כל סיכוי לזוג קשישים מן השורה לעמוד בה, ופירושו אוברדרפט שתופח ותופח ותופח עד שבא הבנק ולוקח לך את הבית, ואין לך לא בית גדול ולא בית בכלל...
אז הנה, לפחות לקטע השלישי יש לי פתרון. קבלנים יקרים. בנו את "יחידת ההורים", זו שממילא יש לה שרותים משלה, כך שתוכל לשמש כדירה זעירה נפרדת. עם שעוני מים וחשמל נפרדים, וכשהכניסה לבית היא אל "הול" קטן, בגודל מעלית, שעל קירו האחד מראה וקולב וממנו דלת אחת ל"יחידת ההורים" ודלת אחרת ל"שאר הבית".
זה יאפשר לזוג הקשישים שממילא אין לו צורך בכל המרחבים של הדירה החדשה להשכיר את "יחידת ההורים", אולי לאחר שיותקן בה גם מקרר קטן, ודמי השכירות ממנה יכסו בדיוק את ההוצאה הצפויה הנוספת.
שהקבלן המבצע יבנה בקפדנות ובאהבה, ושמצבו הכלכלי יהיה ויישאר איתן, ניתן רק לקוות. בכל זאת אין לי ספק כי תכנונן ובנייתן של הדירות כך שיתאפשר להשכיר, כדירה זעירה נפרדת, את "יחידת ההורים" שבהן, לא רק שיעלה מאוד את ערכן, אלא גם יגרום לכך שמספר המסרבים, ומבחינתם לגמרי בצדק, "לחתום" על ה"מתנה שאוכלת", ה"פינוי בינוי", יפחת כך פלאים.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
