המלחמה באפגניסטן עלתה למשלם המיסים האמריקני למעלה מטריליון דולר, עלתה בחייהם של קרוב ל-115,000 בני אדם – ולא השיגה כמעט דבר. זו המסקנה העולה מאלפי מסמכים שחשף (יום ב', 9.12.19) וושינגטון פוסט על המלחמה הנמשכת מזה 18 שנים. זהו הפרסום הנרחב ביותר מסוגו, מאז חשפו ניו-יורק טיימס והפוסט בשנת 1972 את מסמכי הפנטגון על מלחמת וייטנאם. המסמכים רוכזו בידי משרד מבקר המדינה האמריקני, החוקר מזה שנים את ההתנהלות באפגניסטן.

ארה"ב ומנהיגי הטליבאן מנסים כיום לחדש את המו"מ על הסכם, שמטרתו להביא לנסיגת 13,000 החיילים האמריקנים מאפגניסטן ואולי אף להשיג שלום במדינה. הנשיא דונלד טראמפ הפסיק את המו"מ לפני חודשיים, על סף הסכם, בנימוק שהטליבאן העלה דרישות בלתי מתקבלות על הדעת. לפני שבועיים הודיע טראמפ על חידושו, אך לא נמסר שהשיחות אכן החלו.

מה שהחל ב-2001 במבצע צבאי שמטרתו הייתה לסלק את הטליבאן מן השלטון ולהרוס את ארגון אל-קאעידה, בעקבות פיגועי 9/11, הפך למשימה נרחבת יותר שמטרותיה השתנו שוב ושוב. התמונה המצטיירת מן המסמכים היא של תוהו ובוהו בקביעת המדיניות האמריקנית, כאשר אפילו בכירים בממשל ובצבא לא ידעו לומר מהם היעדים. ממילא, האסטרטגיה נעה בין לוחמה לבין יצירת יציבות במדינה.

האמריקנים לא הכירו את אויביהם ולא הבינו את היחסים בין הטליבאן לבין אל-קאעידה, ולכן התקשו להחליט מיהו האויב העיקרי באפגניסטן ועם מי ניתן לשתף פעולה. האמריקנים היו זקוקים לסיוע מפקיסטן, אך לא נתנו אמון במנהיגיה; הם הזרימו כסף למפקדי מיליציות אפגניים, אשר בנסיבות אחרות היו נחשבים לאויבים. ב-8.9.2003 כתב שר ההגנה דאז, דונלד רמספלד: "אין לי מושג מיהם החבר'ה הרעים". כוחות מקומיים רבים התבררו כחסרי יכולות או עצלנים; היו מקרים בהם האמריקנים "הסתייעו" בכוחות שמפקדיהם פברקו את קיומם.

המופקדים על זירת אפגניסטן קיבלו סכומי כסף עצומים, לעיתים ללא בקרה של ממש על השימוש בהם. התוצאה המתבקשת הייתה שחיתות בשטח, כאשר חלק מן הכסף זרם לכיסיהם של אישי ממשל ומפקדי מיליציות. הפקידים האמריקנים מצידם התעלמו ממקרי השחיתות, למרות שבסופו של דבר – הללו חתרו תחת האסטרטגיה האמריקנית. קולונל כריסטופר קולנדה תיאר את שיטת המשטר באפגניסטן, תחת הנשיא דאז, חאמד קרזרי, במילה "קלפטוקרטיה" – שלטון הגנבים.

החזון האמריקני לטווח ארוך ראה את אפגניסטן כדמוקרטיה בסגנון ארה"ב – אך הוא היה בלתי מציאותי בהתחשב בתרבות השבטית ובחוק המוסלמי, דמיוני לנוכח ההיסטוריה של המלוכה שאחריה בא שלטון קומוניסטי, ובלתי אפשרי מבחינת לוחות הזמנים ששרטטו האמריקנים. "מסגרת הזמן ליצירת ממשלה מרכזית חזקה היא 100 שנים, וזה זמן שאין לנו", אמר פקיד במשרד החוץ.

האמריקנים גם ניסו לחסל את סחר האופיום – מקור הכנסה עיקרי לחקלאים עניים – ולהחליף אותו בגידולים אחרים. אולם המאבק בסמים לא הופקד בידי רשות אמריקנית כלשהי – וכך התנגשו פקידים ממשרד החוץ, הפנטגון, הרשות למאבק בסמים ועוד. אפגניסטן נותרה מובילה עולמית בהפקת האופיום, למרות שארה"ב השקיעה מיליארדי דולרים בניסיון להפסיק זאת.

כאמור, ארה"ב פלשה לאפגניסטן במטרה לחסל את אל-קאעידה – אבל עשר שנים מאוחר יותר היא איתרה וחיסלה את אוסמה בן-לאדן דווקא בפקיסטן. שמונה שנים לאחר החיסול, היא עודנה באפגניסטן ורבים תוהים מדוע. ג'פרי אגרס, שהיה הממונה על אפגניסטן במועצה לביטחון לאומי בממשלי ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, סיכם בקצרה: "אוסמה בטח צוחק בקברו במעמקי הים".

טענה נוספת המופיעה במסמכים היא, שבמשך שנים הציגו הממשלים האמריקניים המתחלפים תמונה כוזבת ולפיה המערכה באפגניסטן עולה יפה. ג'ון ספוקו, אשר ריכז את חקירת מבקר המדינה האמריקני על אפגניסטן, אמר לפוסט בצורה ברורה: "שיקרו לעם האמריקני שוב ושוב". קולונל בוב קראולי, שהיה יועץ צבאי בבירה קאבול, אמר לחוקרים: "האמת בדרך כלל לא הייתה רצויה".