על טעם וריח

ראשיתו של הטור הזה, במחילה מכבודכם, התחיל במקום חשוב. מקום חשוב היא מילה נקיה (אם לא לוקחים בחשבון תחנות דלק) לשירותים. ובכן זה באמת המקום הכי חשוב בבית ולא סתם קבעו חכמינו סדרים מדויקים לנושא והדבר הכי חשוב - אסור להתאפק. יש כאלו שהפכו את המקום הקרוי שירותים, למשרד של ממש עם חוברות עיתונים ותשבצים, ויש שהתקינו שם מוזיקה קלאסית להנעים את פני (או במקרה זה אחורי) היושב.

בכל מקרה מה שלכד את תשומת ליבי היה דווקא משהו מעניין והוא ה-ריחן שהוצב במקום. עברו הימים בהם הציבו ספריי ריחני בניחוח שושנים כדי להנעים את האווירה. זה היה ספריי שהשאיר לך כתמים על הקרמיקה, ובעיקר חנק את מי שחשב שאוויר זה משהו שעוד צריך מידי פעם בחיים. הימים חלפו ולאט-לאט נכנסו לחיינו ריחניות העובדות על סוללה ומותקנות בצידי חדרים ומרכזים ציבוריים. פעם בכמה דקות המכשיר נופח לנו (במחילה) גלי ריח וכולנו מבסוטים מעצמינו.

הפעם מה שעניין אותי באותו מקום מכובד בו ביקרתי, היה שהמכשיר המדובר לא היה בנמצא, וראיתי את אותו מיכל ספריי ריחני מוכר באריזה חדשה. להפתעה הזו נוספה עוד הפתעה - סוג הריח. תשכחו מריח שושנים, ריח יסמין או לבנדר. הפעם היה מדובר בריח ייחודי מאוד "ריח בית מלון". חשבתי שהתבלבלתי ואולי מדובר בריח מילון אבל הכתוב היה ברור למדי "ריח בית מלון".

אני לא יודע מה אתכם אבל אם יש ריח בחיים שלי שמשדר לי אי-אמינות וקוליפורמים לרוב, זה הריח הזה שאני נכנס לחדר במלון ומריח אותו. רגע אחרי שאני נכנס לחדר אני מפעיל מיזוג ופותח חלון רק כדי שהריח הזה ייעלם, ועכשיו מוכרים לי אותו בתוך צנצנת ומצפים שאתיז אותו מרצוני הטוב והחופשי? מה יהיה בהמשך? ריח קניונים? ריח תחנת דלק או שווארמייה? ריח בתי קפה בתוספת פיצה דליה?

וברשותכם אם בריחות עסקינן. עוד שאלה אחת קטנה. בתור מי שנשוי מעל לעשר שנים וקיבל את המינוי הנכסף להכניס את הבגדים לכביסה ולהפעיל את המכונה לבד. אודה ואתוודה עדיין לא נהירים לי ענייני הריחות של מרככי הכביסה. אני גם לא מבין למה צריך לרכך את הכביסה. כאילו שאם אכבס בסתם סבון זה לא ישב עליי בנוח? גם ההבדלים בין הצבעים לא באמת ברורים לי. מה זה משנה אם המרכך יהיה כחול ורוד או לבן. הרי בכל מקרה עם ריח נוזל הכביסה (מי משתמש היום באבקת כביסה חס ושלום) וריח הדיאודרנט שלי וריח הבושם שלי. מי בדיוק אמור לשים לב שגם לבגדים יש ריח משלהם? הצפתי את השאלה הזו אי-שם בתחילת נישואיי והשאלה הזו עיכבה את המינוי שלי בעשר שנים, אז לא אמשיך וברשותכם נמשיך.



מה גם שבתור אחד שגדל על הסינטבון - אותו סבון מלא גרגרים עם מקדם חיכוך שהיה מוריד לבגדים גם את הצבע, למה שאני אתלונן על מרכך ורוד או סגול? יש כמה עניינים שצריך לדעת על כביסה וזה ההפרדה. ואני לא נוקט כאן דעה פוליטית אבל אי-אפשר לדבר על בגדים מבלי ליפול לתוך זה. הפרדה בין כהים ללבנים. בין קר לחם. למדתי על בשרי או יותר נכון על חולצתי, שאומנם יש אופציות במכונה של שישים מעלות ואפילו תשעים, אבל זה כמו ה-מד מהירות במכונית. איש לא מגיע לשם, וחוץ מילדים שמודדים ככה מכוניות לא באמת מישהו יכול להגיע לזה. תשעים מעלות זה רק למגבות לבנות מאוד, ובידיעה ברורה שאפילו גרב אחת קטנה בצבע שחור לא התפלחה לה לתוך המכונה. אחרת אתה עלול לגלות שלבן זה לא לבן, ומה שגרב אחת עושה מאה כביסות אחר כך לא יעשו.

עוד עניין זה ההפרדה בין צבעים, בין בדים, בין סוגים, והדרישה הבלתי ברורה של יצרני הבגדים מאתנו לכבס רק עם צבעים דומים. כמה באמת חולצות בצבע טורקיז יש לי, ומאיפה אני מוצא עוד חולצות בצבע דומה? הרי איש לא באמת קונה חולצה בצבע שונה מהרגיל ומזמין עוד עשרה פריטים כאלו רק כדי שיהיה לנו צבע דומה.

עוד דרישה שמגיעה יחד עם הכביסות, זו הדרישה להפוך את הבגד. כלומר אם יש צפי שהבגד ידהה אז עדיף שזה יעשה בצד ההפוך שלו. ואת זה אני רוצה לברר. למה שלכלוך שנמצא בצד החיצוני של הבגד כן ירד גם שהבגד הפוך? הוא נמצא בצד הפנימי ואם הצבע לא ירד כשהבגד הפוך למה שהלכלוך ירד? עכשיו עם מכנס וסוודר עוד אפשר להבין כי הרי הופכים את כל הבגד אבל בחולצות מתרחש משהו מעניין. אני הופך רק את השרוולים ואילו החולצה נשארת כמו שהיא.

אני לא מבין אם חוששים לצבע של החולצה אז למה להפוך רק את השרוול? למה לא דואגים לשאר החולצה. את השאלה המעניינת הזו העליתי בפני מרתי ולאחר מספר דקות המינוי שלי לאחראי הכביסות בבית צומצם לבגדים רגילים פרט לבגדים ללא סחיטה. את זה היא עושה כבר בעצמה ולא סומכת עליי. מה שנכון נכון.