עורך הדין יעקב סלומון הכיר את הגנרל סטוקוול ואת קציניו הבכירים כשהיה מפקד המועדון של השייטים "הכרמל", וקשר איתם קשרי ידידות לפני מלחמת העצמאות. גם עם קציני המשטרה הבכירים היו לו קשרי עבודה וידידות. "נתבקשתי לדאוג שיוקם, בשם ארגון ההגנה, קשר חיוני עם שלטונות הביטחון הבריטיים ועם ראשי העדה הערבית", סיפר סלומון. קיבלתי עלי את התפקיד והקמתי יחידת קשר ומודיעין מצומצמת ביותר. אשר תקיים מגע מתמיד עם מיקדת הצבא הבריטי מחד-גיסא, ועם נציגי העדה הערבית מאידך גיס. איש הקשר עם הבריטים התפתח... מקשר ראשוני עם המפקד הצבאי ואנשי מפקדתו, עם המפקד הצבאי של המחוז ועם מפקד העיר עד לדרגות הנמוכות ביותר, במגע מתמיד עם מפקדי הפלוגות והעמדות בעיר".¹

נציג הסוכנות היהודית בחיפה הרי ביילין היה המקשר הפוליטי של הסוכנות עם השלטונות האזרחיים ושלטונות הצבא. יוסף אלמוגי חבר מועצת פועלי חיפה ומפקדת ההגנה החיפאית סיפר: "ידענו מהן כוונות הבריטים ותוכניותיהם הודו לקשרי המיוחדים של אבא חושי עם הגנרל סטוקוול. איש הקשר שתיווך במגעי רבי חשיבות אלה היה הרי ביילין". אלמוגי, יושב-ראש ועד הקהילה אוריאל פרידלנדר ויושב-ראש ועד הדר הכרמל גיטל משה לוין נפגשו עם סטוקוול ועם בבריגדיר רוס ב-20 בדצמבר, ודרשו מהם להוציא את הלגיון העבר ירדני מבתי הזיקוק ולהרחיק אותו מצירי התנועה העירוניים שהערבים חלשו עליהם. "התרשמתי שהגנרל סטוקוול מבין היטב את בעיותינו ומוכן לעזור לנו" סיפר אלמוג, "אך כעבור ימים אחדים נאמר לנו כי בקשותינו נדחו".²

הודות לקשרים בין היהודים לבריטים בחיפה הגיעו לש"י ידיעות רבות מאזור הצפון. ב-18 בינואר דיווח הש"י: בישיבת מפקדי הדיוויזיה השישית המוטסת אמר סטוקוול כי התקפות הערבים על כפר סאלד ועל קיבוץ דן בגליל העליון ב-9 בינואר פגעו בכבוד האומות המאוחדות ובכבוד בריטניה, וכי "מתפקיד הצבא להגיש מיד את העזרה הדרושה למשקים העבריים במקרה התקפה, אולם אם ייתקל הצבא ביחידות של יהודים מזויינים שפניהם מועדות לתקיפת ערבים, יש להחרים את נשקם. את האנשים לא לאסור אלא להחזיר למשקים. הוא הדין בערבים".³

סלומון סיפר שסטקוול ביקש להיפגש עם נציג מוסמך של ההגנה אחרי שהתאכזב מפגישותיו עם נציגי התושבים בחיפה, "הגברות הזקנות" כדבריו. באישור המטכ"ל נפגש משה כרמל בחברת סלומון עם סטוקוול ב-19 בינואר, בנוכחות סרן ג'ון לינקלייטור, מפקד היחידה לביטחון שדה בדיוויזיה השישית. סטוקוול אמר לשניים ש"מחובתו לשור על השלום במחוזו, והוא יעשה את כל אשר ביכולתו להשיג מטרה זו. אין הוא פוליטיקאי, הוא חייל, ואינו רשאי לתת לדעותיו להכתיב את פעולותיו... כנגד זה ידוע לו שלפחות האזור שאני דנים בו יהיה חלק מן המדינה היהודית, ועליו לתאם את עבודתו כחייל על-מנת להשתלב במצב זה. הוא הוסיף כי הוא מעריך את ההגנה, בתור כוח צבאי תהיה בסופו של דבר חוט השדרה של הצבא היהודי". סטוקוול הרשה לסלומון להתקשר אליו בכל עת. כך תיאר אתו סלומון בדווח שלו: "אדם בעל כוונות טוב ומדבר לעניין, שיהיה מוכן להיות סובלני כלפי ההגנה בעניינים מסוימים חוץ מאשר פגיעות גלויות בעיר, כגון פיצוצים". אפשר להגיע עם סטוקוול להבנה בנושא הקצאת אזורים לאימוני ההגנה, העריך סלומון. הוא גם יהיה מוכן ל"העברת הסמכויות לצבא יהודי", כשיצאו חייליו מחיפה. "עלי לציין כי הגנרל ואנשיו יכולים להיות לנו לעזר עם המגע איתם יימשך. בכל מקרה יש להיות גלוי לב בנקודות חיוניות. דבר זה ישתלם".

בספרו כתב סלומון: "הענייני הוסיפו להתנהל ברוח השיחה הראשונה עם הגנרל סטוקוול עד צאתו את הארץ בתחילת חודש מאי 1948".⁴

כמו בכל הארץ ניסתה ההגנה גם בחיה לדחות תא ההכרעה, להרגיע את הרוחות ולדחוק את הערבי הקיצוניים לשוליים בחודשי המלחמה הראשונים, אך גם לגמול מיד, לפעמי בו זמנית, על פיגועי הערבים שני עקרונות פעולה אלה היו מנוגדים לכאורה. הודות לפיקוד התקיף והגמיש של משה כרמל ולניצול הגורמי המקומיים בחוכמה, לא נאלצו יהודי חיפה לבור באחד העקרונות להזניח את האחר.

היעד הראשון של יהודי חיפה היה שמירה על עמדותיהם עד יציאת הבריטים, וקודם כל שמירה על מקומות העבודה הממשלתיים והמעורבים בעל החשיבות האסטרטגית. עם פרוץ המלחמה עבדו בבתי הזיקוק שמונה מאות ועשרה ערבים, ארבע מאות ושישים יהודים ושישים בריטים. פלוגה מהלגיון העבר ירדני, נוטרים ערבי חמושים וקציני ביטחון בריטיים שמרו על בתי הזיקוק. העובדים היהודים בקשו מהנהלת המפעל, מ"וועדת המצב" החיפאית ומשלטונות הצבא להכניס שומרים יהודים לבתי הזיקוק, או לפחות להחליף את חיילי הלגיון ואת הנוטרי הערבים בבריטים. הנהלת בתי הזיקוק סרבה. אחרי שאנשי אצ"ל חסלו אחדים מעובדי בתי הזיקוק הערבים ב-30 בדצמבר 1947, גמלו חבריהם הערבים בטבח שלושים ותשעה עובדים היהודים חיילי הלגיון ששמרו על המתקן לא השתתפו בטבח אך לא מנעו אותו. הפועלים היהודים חדלו לבוא לבתי הזיקוק, והעבודה בהם הושבתה. משא-ומתן בין הבריטים ובין נציגים יהודים הסתיים בלא כלום. מלאי הדלק בארץ ישראל פחת מאוד וראש המפקדה הארצית של ארגון ההגנה ישראל גלילי הביא לחבר מועצת פועלי חיפה יוסף אלמוגי את דרישת בן-גוריון לשכנע את הפועלים לחזור לעבודה. אלמוגי השיג מהבריטי כמה ויתורי והודיע לפועלים שעבודתם חיונית כמו הפעולות הצבאיות. ב-20 בינואר 1948 חזרו העובדים היהודים לבתי הזיקוק.⁵

גם עובדי הנמל, הרכבת חברות הנפט מחנות הצבא הבריטים ובתי החולים שמרו על נוכחות במקומות עבודתם על-אף הסכנה.

____________________
בשבוע הבא: יהודים וערבים בורחים משכונות מעורבות בחיפה, אך מספר הבורחים הערבים גדול בהרבה והדבר יצר משבר מסחרי בקרב הערבים וירידת מורל; מלחמת התשה בחיפה עם יתרון גדול ליהודים; הצלחות מודיעיניות גדולות ליהודים בחיפה.