ממש לא בא לי להתייחס למהלכים הפוליטיים של השבוע האחרון ובכלל, אבל כאחד שכמו רבים אחרים מתעדכן מדי פעם בנעשה וגם מנסה להבין מה מניע אנשים חכמים לעשות כאלה שטויות כפי שראינו השבוע, חשבתי שאולי גם הפעם אמצא לפחות רמז לתשובה בפרשת השבוע. מתחילים את ספר שמות בתיאור שיעבוד בני ישראל במצרים והגזרות שגזר עליהם פרעה במאמץ לבלום את ריבויים. זה לא הצליח לו כי המיילדות סירבו לציית. מצד שני האסטרולוגים אמרו לו שבקרוב עתיד להיוולד תינוק שיגדל ויוציא את ישראל ממצרים ולא ברור אם הוא עברי או מצרי. לכן הוא הוציא פקודה (שמות א): [כב] וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.
האסטרולוגים לא ידעו להגיד אם הגואל יהיה עברי או מצרי לכן גם על ילדי המצרים חלה הפקודה כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. בזמן הגזרה ילדה יוכבד בת לוי בן שנראה להוריו מאוד מיוחד: ...וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, חז"ל אומרים שעם יציאתו לאויר העולם הבית נתמלא אור. האמא רצתה לשמור עליו לכן וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים עד שאי-אפשר היה להסתיר אותו מפני הפקחים של פרעה ואז היא נקטה מהלך שנראה הזוי (פרק ב): [ג] וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. הגזרה הייתה להשליך התינוקות ליאור ושם היא החביאה אותו. לכאורה זה מוזר, הרי היאור היה מקור הכוח של מצרים, הבסיס הכלכלי שעליו נסמך פרעה.
יוכבד ידעה שמקור הכוחות כולם הוא ה' יתברך והמהלך שלה כביכול איתגר את הקב"ה ודרש ממנו להתערב ולהפוך דוקא את היאור לגורם הצלתו של תינוקה. וזה הצליח, בת פרעה אוספת אותו, מזהה ש-מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה ושוכרת מינקת עבריה ש"במקרה" היא אם הילד ומבקשת שתגדל אותו עבורה. כעבור כמה שנים האמא מחזירה את הילד לבת פרעה וזו נותנת לו שם, משה. הוא יודע מאין הוא בא: ...וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. [יב] וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. ביום השני הוא יוצא שוב אל אחיו וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. וכאן הוא מקבל את ההפתעה של חייו.
השולטים בתודעה
הַמַּכֶּה התריס כלפיו: [יד] וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. משה נבהל מהתגובה הזאת כי היא העידה שבעיני בן שיחו - מצרי ועברי, משעבד ומשועבד זה היינו הך, כולם בני אדם, לא? ואז משה אומר לעצמו: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. עד עכשיו לא הבנתי איך המצרים מצליחים לשעבד את העברים, איך האחרונים לא מתקוממים, כעת הבנתי וזה מפחיד. כי יש עברים, כמו שני אלה, שקיבלו והפנימו את העליונות המצרית וכל עניינם הוא לשאת חן בעיניהם, פיתחו תודעה של עבדים. כך הם היו למשרתי אדוניהם המצרים, ממונים על המון העבדים. והאחרונים מצידם ניסו למצוא חן בעיני הממונים העברים.
באירוע הזה נחשף משה לעובדה שבני ישראל נחלקים בתוכם באופן כללי לשני מחנות; מחנה אחד, אומנם לא גדול אבל משפיע כי הוא מחזיק בכל עמדות הכוח, התנהל כמי שתכלית חייו היא למצוא חן בעיני המצרים, להידמות להם ככל האפשר, והמחנה השני התנהל כמי שתכלית חייו היא לשאת חן בעיני המחנה שמחזיק בעמדות הכוח. כולם מבני ישראל, זה ברור, אבל כל אחד בחר לעצמו אם וכיצד לבטא עובדה זו בחייו הפרטיים. שכן לגבי החיים הציבוריים והחברתיים הייתה הסכמה כללית שיש להתחשב ואף להרכין ראש בפני התרבות המצרית ואף לחקות אותה כל עוד היא אינה מתנגשת ישירות עם המסורת של בית יעקב. והיה שבט לוי, הרבנים האלה שאיש לא מקשיב להם.
משה ברח ממצרים. בגלוי זה מפני שפרעה רצה להרוג אותו בתגובה להריגת המצרי המתעלל אבל בפנימיות משה לא יכול היה לסבול את המצב התודעתי- רוחני הירוד של עם ישראל והעדיף להתרחק. חולפות שנים ובמצרים מתגבר השיעבוד עד כדי וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ. הזעקה הזאת מניעה את הקב"ה להטיל על משה את התפקיד להוציא את בני ישראל ממצרים. משה מסרב, הוא זוכר את מצבם הרוחני-תודעתי ולא חשב שיצליח לשנות זאת. מה גם שעליו להתייצב מול פרעה העוצמתי. ה' מזכיר ואף ממחיש לו כי הוא בעל הבית על העולם ומבטיח שיטפל בכל מה שצריך עד שבני ישראל יצאו מגלות לגאולה. וזה קרה, מעומק השפלות יצאנו לגאולה ביד רמה.
