|
|
אי שקט ברשתות [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
|
|
|
|
|
רשתות השיווק נעות בתקופה האחרונה במסלול של אי-שקט מסוים. ריבוי ההזמנות דרך האינטרנט מאתרי חו"ל, ייקור עלויות כוח אדם ושכירות, קריסת רשתות אופנה, התגברות תחרות בתחום עיצוב הבית והפארם וכן התגברות מגמת צמצום הצריכה, אשר נמצאת עדיין על אש קטנה, אך אש אשר מרחיבה את השפעתה מדי יום.
אי שקט זה בא לידי ביטוי בעלייה בלתי פוסקת של מחירי צרכן וזאת על-מנת להגדיל את הרווח ולהקטין במידת מה את הסיכון שלהם (כך הן חושבות, אולם בסופו של דבר טעות בידן) וגם ביצירת מבצעים מלאכותיים של קנה זוג במחיר מוזל, כאשר מחיר הבדיד הוא מחיר מופקע ומחיר הזוג הוא מחיר סביר, ממש לא מחיר מבצע אמיתי. נכנסתי לאחרונה לסניף של יינות ביתן ונראה שהלחץ אוחז בכל פינה ובכל מדף. ישנם עשרות רבות של "מבצעי זוג ב", הרשת ממש מתחננת, קנה ממני והצרכן לעיתים בחוסר ברירה מעמיס גם מוצרים אשר לא נחוצים לו ואולי יעשה בהם שימוש עוד חצי שנה.
פעילות שיווקית נוספת, היא פרסום במדיה של מבצעים. הדבר בולט בעיקר בפרסומים של רשת שופרסל גם לכלל הלקוחות וגם ללקוחות כרטיס האשראי שלה - אני מסתכל בדף המבצעים ולא מוצא שם חיתוך מחיר אמיתי, או במילים אחרות לא מוצא סיבה לקום מהכורסא ולקנות שם. את "המבצעים שלהם" אני יכול למצוא גם ברשתות אחרות, בלי פרסום/רעש וצלצולים, כלומר נראה שהרשת הגדולה עם יכולת הקניה האדירה, מעדיפה לכאורה להשקיע בפרסום ובמודעות/נראות ופחות במחיר טוב ללקוחותיה.
בחלק לא מבוטל של הרשתות מופעל מותג פרטי של הרשת, אשר החל את דרכו כמותג מוזל לצד המותג המוביל, אולם על ציר הזמן גדלה נוכחותו גם במקום המותג המוביל ובמחירי צרכן אשר לא אחת אף יקרים מהמותג המוביל והכל על מזבח הרווח והרווחיות.
הפעילות הכי מרגיזה של הרשתות זה קביעת רף זכאות למבצע, כמו קנה ב-400 שקלים שלם רק 250, כאשר שני הצדדים יודעים שמחירי המוצרים הבדידים זה הרבה יותר "מפייק".
פעילות זו למעשה נלחמת באופן ישיר ובוטה במגמה הצרכנית החדשה של צמצום הצריכה ונראה שאולי היא רק מלבה את האש ומקוממת יותר ויותר צרכנים מלהדיר את רגליהם מהרשת שנוקטת כך.
האם לא יותר פשוט ונכון - להציע את המוצרים במחיר הנכון שלהם? ולתת ללקוח להחליט מה טוב בשבילו? מדוע אנו צריכים לקנות שניים-שלושה פריטים נוספים על הפריט המבוקש?
פעולות מסוג זה, רק יגרמו ללקוחות להזמין יותר באינטרנט ורק את הפריט שהם מבקשים ו/או לשכנע אותם להסיט את כספם למוצרים אחרים כמו מוצרי חוויה, קרי טיול לחו"ל או בילוי בקולנוע והתאטרון?
נראה שבעתיד נראה סכומים הולכים וגדלים המופנים לצריכה של תרבות פנאי ותרבות חוויה ופחות כסף, ופחות צריכה של מזון ומוצרי צריכה יום יומיים, נראה דחייה של קניות לבית, והפניית המשאבים לצריכה של זיכרונות וחוויות.
