|
|
וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם [צילום: מייקל זון, AP]
|
|
|
|
|
כשהתכנסו השבוע מלכי ונשיאי עולם בירושלים, לציון מלאות 75 שנה לשיחרור מחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו מציפורני השטן הנאצי, הם לא רק הרכינו ראש לזכר ששת מיליוני הקורבנות שהשמיד אשמדאי הנאצי, אלא גם הצדיעו למדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, שקמה כמו עוף החול מאפרם של הנעקדים על קידוש השם - בדיוק כפי שהתנבאו נביאי ישראל, ובראשם הנביא יחזקאל שחזה כבר לפני כ-2,450 שנה, כשישב על נהר כבר בבבל, את המהפך הדרמטי, כמעט בממדים תנ"כיים, במעמדו של עם ישראל, אשר נסק תוך שנים אחדות, מתהומות התופת, לפסגות לא שיערון אבותינו: "וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל".
ביום שיחרור אושוויץ, בשבת שירה תש"ה, 27 בינואר 1945 למניינם, התחולל מהפך בסדר גודל קוסמי, בתולדות עם ישראל. פסוקי הנחמה שהשמיעו נביאי ישראל בדבר שיבת ציון היו למציאות ריאלית, מוחשית, שהתממשה לנגד עינינו. גם סומא לא יכול היה להתעלם מעוצמתו המדהימה של חזון העצמות היבשות: "הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' א-לוהים הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל".
חכמי ישראל קבעו את קריאת חזון העצמאות היבשות בשבת חול המועד פסח, כשבועיים וחצי לפני היום הבהיר ה' באייר שבו הוכרזה המדינה, ונעשה הנס שאין שני לו: לראשונה בתולדות העולם, חזר עם עתיק את אדמת מולדתו, וחידש בה את שפתו העתיקה, שהוכרזה 'שפת מתה'. שום עם שהוגלה באלפי השנים האחרונות, לא חזר את אדמתו כעבור תקופה כה ארוכה, ולא החייה את שפתו המתה, פרט לעם ישראל. שום עם לא רוסק והושפל עד תחתיות תהום רבה, ומתוכה, מתוך בית הקברות הגלותי, המריא לפסגות שמי רום בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הרפואה, הכלכלה, המו"פ שעשה אותה ל'סטארט אפ ניישן' ויחסי החוץ, בדיוק כפי שניבא יחזקאל:
משואה לתקומה
"הָיְתָה עָלַי יַד ה'... וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת... יְבֵשׁוֹת מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה?... כֹּה אָמַר ה' אלֹקים לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם, וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה'... וְהִנֵּה רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ, וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה... וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ... כֹּה אָמַר ה' אלֹקים, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'".
והפסוקים הבאים, כאילו נכתבו לזמננו: "כֹּה אָמַר ה' אלוקים, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם, וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל... וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב... וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם... וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם, וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'".
העולם עצר נשימתו לפני 75 שנה, כאשר החל תהליך "אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם", ועודנו משתומם מול התגשמותה המדויקת של נבואת "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל". יש בהם כאלה שחזרו להאמין בנבואות התנ"ך, רק בזכות הנס המופלא של מעבר משואה לתקומה. אשרינו שזכינו, בני דור אחרון לשיעבוד וראשון לגאולה, לחזות במו עינינו בעצמות היבשות, עם מספרי אושוויץ על זרועותיהם, שקמו מתוך בית הקברות של הגלות הממאירה והקימו מדינה, שהימנונה הוא אנטי תיזה לנאקת העצמות היבשות: לא עוד "וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ", אלא ההפך הגמור: "עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם".
ומי שראה במו עיניו, הוא או אבותיו, את התגשמות חזון הנביאים, ומסרב להכיר בנס האחד שאין שני לו בתולדות האנושות - הוא או עיוור או כופר. ואולי בעצם גם וגם.
