השאלה כיום בסוריה איננה האם משטרו של
בשאר אסד ישרוד, אלא כיצד יחלק את כוחו לפני שמלחמת האזרחים בת תשע השנים תגיע לסיומה. אסד נכנס למלחמה כדי לשמר את שלטונו המלא; מטרותיו כיום צנועות בהרבה – כותבת החוקרת הבריטית לינה חטיב ב-Foreign Affairs. ייתכן שהוא אפילו עוד יותר מסוכן מאשר בעבר, משום שכדי להשתלט על כמה שיותר משטח סוריה, הוא יעשה הכל כדי לרצות את פטרוניו – רוסיה ואירן. אלא שאסד עשוי לגלות, כי השיג רק נצחון פירוס משום שבפועל חלק ניכר מכוחו נלקח ממנו.
אסד פועל עם רוסיה במטרה להשתלט מחדש על צפון סוריה, בסיועה של רוסיה המנסה להגיע לעסקה עם טורקיה לאחר שהכורדים נאלצו לעבור לצידו של אסד בעקבות הנסיגה האמריקנית. אם המשטר יצליח להבטיח את שליטתו בצפון, יטען אסד שהוא החזיר לידיו את השליטה במדינה כולה ויקרא לנורמליזציה ביחסיה עם העולם – במטרה להסיר את העיצומים מעליו ולהזרים את סכומי העתק הדרושים לשיקום המדינה.
ואולם, מדגישה חטיב, גם אם אסד יכריז על ניצחון – בפועל הוא הפך לכלי משחק בידיהן של רוסיה ואירן. אסד יגלה שהוא יותר לקוח ופחות שותף, שכן עצם הישרדותו תלויה בתמיכתן של מוסקבה וטהרן. סוריה כבר העניקה הטבות ביטחוניות וכלכליות לרוסיה ואירן, כגון שליטה בבסיסיה הימיים וחוזים במגזר הנפט; רוסיה גם הצליחה להציב את נאמניה במשרות בכירות בצבא הסורי. ארה"ב אינה רואה את השליטה הרוסית בסוריה כאיום על האינטרסים שלה, ולכן אין מי שיבלום את מוסקבה. וכך אסד לא יהיה שליט ריבוני אלא תלוי בגלוי בוולדימיר פוטין.
לאורך המלחמה נאלץ משטר אסד להישען גם על רשת של שחקנים לא-מדינתיים, צבאיים ואזרחיים, כדי לעקוף את העיצומים הבינלאומיים, להילחם ולתפקד כממשלה. שחקנים אלו יצאו נשכרים מהסכסוך העקוב מדם, והפכו להיות שאפתנים עוד יותר ועוצמתיים עוד יותר, וכעת המשטר תלוי בהם להישרדותו. לטענת חטיב, שחקנים אלו הם המנהלים בפועל את ענייני היום-יום של סוריה.
מי שהרוויחו מן המלחמה גם חדרו לכל השכבות במגנוני הביטחון של אסד. חלק מן המיליציות שתמכו בסוכנויות הביטחון לאורך המלחמה, הפכו במידה רבה לעצמאיות ומקדמות את האינטרסים של עצמן. בכמה מן המקרים, מיליציות אלו הפכו לכנופיות חמושות הפוגעות באזרחים בשטחים שבשליטת המשטר. כתוצאה מכך, המשטר אינו יכול לענות לצרכיהם של נאמניו או לשלוט בפועל בחלק מאותם איזורים.
בכמה מקומות – כולל קרדחה, עיר הולדתו של אסד – כוחות המשטר אינם יכולים להיכנס לאיזורים בהם שולטות כנופיות חמושות. כנופיות אלו מסרו את הנשק הכבד שברשותן רק בתנאי שהמשטר יעלים עין מפעילויותיהן הכלכליות. אפילו הצבא הסורי וכוחות הביטחון איבדו מכוחם, כאשר השלוחות המקומיות שלהם מקדמות את האינטרסים שלהן במקום את אלו של המדינה.
המשטר הסורי אינו מסוגל להיאבק בתאוות הבצע של מי שמרוויחים מהמצב הנוכחי, אבל הוא גם אינו יכול להרשות לעצמו לוותר לטובתם על השליטה. מסיבה זו, אסד מנסה בצורה נואשת להשיג את הכספים לשיקום המדינה ולהכניס אותם למערכת הפטרונות הסורית. כדי למנוע זאת, כל סיוע חיצוני לשיקום חייב להיות מותנה בכך שהוא יופנה לעם הסורי בכללותו, טוענת חטיב.
משטר אחר היה מנסה לבסס את שלטונו על-ידי מתן מענה לצרכי האזרחים; משטר אסד עושה את ההפך ושולל מנאמניו את הנחוץ להם. בשנת 2018 פרסם המשטר את חוק מספר 10, השולל מהתושבים את רכושם אלא אם כן הם מציגים אישית לרשויות המקומיות הוכחות בעלות. החוק נאכף בעיקר בערים שנכבשו מחדש מידי המורדים, והתושבים נתונים לחקירות המובילות לגזילת רכושם. רשתות הפטרונות מרוויחות מצעדים אלו.
על-ידי השתקת מתנגדים והידוק אחיזתו ברחבי המדינה, אסד מבקש ליצור את הרושם כאילו סוריה חוזרת למצב שלפני 2011. אבל משטרו בנוי על העמדת פנים של מדינה ושל כמה מעט כוח אמיתי יש לשליטי הבובות שלה. מדינות המערב צריכות להימנע מנורמליזציה של יחסיהן עם סוריה על בסיס ההנחה שאסד הוא האפשרות היחידה. עליהן להבין את סוריה מלמטה למעלה, כך שיוכלו להשתמש בסדקים בממשל ולהבטיח שכל תמיכה במדינה לא תשמש את המשטר כדי להעשיר את תומכיו במדינה ומחוצה לה. מדינה המצויה בסכנה של התרסקות לאלפי רסיסים.
