|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
סיור בכמה מן האתרים ברובע היהודי: בית הכנסת ששרד את ליל הבדולח, בית הספר לבנות ממנו נותרו רק תמונות, בית הקברות שהפך לגן ציבורי, האנדרטה המזכירה את החיים שנהפכו על פיהם
|
"'הרובע היהודי' אינו שם רשמי, ולמעשה הכינוי מטעה, כי לאורך ההיסטוריה התגוררו יהודים בכל העיר. עם זאת, הכינוי ניתן לשני איזורים סמוכים בצפון רובע מיטֶה, ששמם הרשמי הוא שפאנדָאוּאֶר פורשטאט ושוינֶנפירטֶל, בשל מספרם הרב של מוסדות יהודיים חשובים בראשון, והריכוז הגבוה של יהודים ממזרח אירופה, שהתאפיינו בלבוש יהודי מסורתי, בשני". כך מסביר אהד שרב, במפת-המדריך המעולה שלו לברלין. זהו האזור - בצפון-מזרח ברלין - אותו מכירים רוב התיירים המחפשים את עקבות הקהילה היהודית בעיר, אך גם הם לא מגיעים לרוב הנקודות עליהן מצביעים שרב ומקורות נוספים. האתר המפורסם ביותר הוא בית הכנסת החדש, אשר ניצל מחורבן בליל הבדולח, אך נפגע קשות בהפצצה של בעלות הברית ב-1943 (ועל כך נספר בנפרד). ב-1988 שיקמה אותו חלקית ממשלת מזרח גרמניה, ומאז 1995 הוא ביתו של המרכז היהודי הכולל מוזאון לתרבות יהודי ברלין, ארכיונים וגלריה לאמנות יהודית. זהו אחד המבנים היפים ביותר בברלין, בנוי בסגנון ספרדי-למחצה ובראשו מתנוססות כיפות מוזהבות הנראות למרחוק. שני בתי ספר יהודיים נמצאים גם הם במסלול, אך רק אחד מהם עודנו קיים. זהו בית הספר לבנים, אליו נגיע מיד, אך תחילה נעצור בבניין ששימש את בית הספר לבנות ב-Augustustrasse. בית הספר נחנך ב-1930 וכלל 14 כיתות, אולם התעמלות וגינת גג. באוקטובר 1933 דווקא חווה בית הספר פריחה, משום שהנאצים הורו לסלק תלמידות יהודיות מבתי הספר הכלליים. אולם בדיוק חמש שנים מאוחר יותר, בית הספר התרוקן בשל ההגירה המואצת של יהודי ברלין. הוא נסגר רשמית ב-30.6.1942, יחד עם כל המוסדות היהודיים ששרדו. התלמידות והמורות גורשו למחנות ורק מעטים ניצלו; האדריכל אלכסנדר בר, שתכנן את הבניין, נספה בגטו טרזין ב-1944. במשך המלחמה שימש הבניין כבית חולים צבאי. תחת השלטון הקומוניסטי שב הבניין לשמש כבית ספר, אם כי כמובן לא ליהודים, ונשא את שמו של המחזאי ברטולד ברכט. לאחר איחוד גרמניה נסגר בית הספר בשל מיעוט תלמידים. בשנת 2006 נערכה כאן תערוכה על חנה ארנדט, הסוציולוגית והוגת הדעות השנויה במחלוקת, לרגל 100 שנה להולדתה. כיום זהו מתחם של גלריות, מוזאונים ומסעדות יוקרה, כאשר בקומה הראשונה מוצגות תמונות מחיי היום-יום של בית הספר; הבניין שייך לקהילה היהודית, המחכירה אותו. הבניין הצמוד היה של בית החולים היהודי וכאן נוסד בית הילדים "אהבה", שעם עליית הנאצים לשלטון הועבר לקריית ביאליק. |
|
|
|
|
בית הקברות החרב ב-Grosse Hamburger Strasse
|
|
|
בית הספר התיכון על שם משה מנדלסון נמצא ב-Grosse Hamburger Strasse והוא משמש כיום את הקהילה היהודית. הבניין הוקם ב-1906 ועד 1942 שכן בו בית הספר לבנים שהוקם ב-1778. הבניין הוחזר לקהילה היהודית ב-1992, זמן קצר לאחר איחוד גרמניה, ובחזיתו מוצב שלט זיכרון למנדלסון.
המגרש הכמעט-ריק שבהמשך הרחוב הוא עדות אילמת לאכזריות לשמה של הנאצים, שכן זהו מקומו של בית הקברות היהודי העתיק של ברלין – ממנו לא נותר כמעט דבר. בית הקברות נחנך בשנת 1672, נסגר בשנת 1827 ונהרס בשנת 1943. על-פי שלט ההדרכה במקום, נראה שלפחות 10,000 מיהודי ברלין נקברו כאן; המצבה הראשונה שרדה. בית הקברות נסגר בהוראת שלטונות פרוסיה וסבל מעשרות שנים של הזנחה, אם כי נפתח מחדש במתכונת מצומצמת ב-1880 והפך לסוג של גן ציבורי; תלמידים מבתי הספר היסודיים הסמוכים ביקרו בו במסגרת שיעורי הטבע. בשלהי המאה ב-19 ניזוקו מצבות רבות, שהיו עשויות עץ, מגלגלי מכוניות הכיבוי שמיהרו לכבות דליקה ברחוב אורניינבורג הסמוך.
ב-1828 הקימה הקהילה בית אבות בצמוד לבית הקברות, ובשנת 1941 הפך אותו הגסטפו לנקודת ריכוז לקראת הגירושים מן העיר. גירושים אלו – לגטאות, למחנות ולבסוף לתאי הגזים – מונצחים ליד הכניסה לבית הקברות, הן באנדרטה והן בלוח זיכרון. את שטח בית הקברות ייעדו הנאצים למגרש ספורט עבור אנשיהם שהוצבו באיזור.
בימי המלחמה האחרונים נקברו כאן 2,427 הרוגים – כמובן לא-יהודים. רק 15 מן המצבות שרדו, משום שהפכו לאורך השנים לחלק מחומת בית הקברות, אך בשנת 1989 הן הועברו – בשל הבלאי שנגרם להן – לבית קברות אחר. המצבה היחידה ששוחזרה במקומה המקורי היא זו של משה מנדלסון. כיום זהו גן ציבורי, אם כי המבקרים מתבקשים לשמור על כבודו ומצבו מלמד שהם עושים זאת. הנאצים, כדרכם, לא הניחו גם למתים.
|
|
אחת הפינות הנשכחות של הרדיפות
|
|
|
|
|
לזכר ההגירה הכפויה והחפוזה
|
|
|
נזכיר עוד נקודת הנצחה ייחודית: אנדרטת החדר העזוב שב-Koppenplatz. כפי שניתן לראות בתמונה, היא מציגה חדר עבודה שנעזב בחופזה. האנדרטה נחנכה בשנת 1988, במלאת יובל לליל הבדולח, ולמעשה היא מזכירה את מה שאירע בעקבותיו. הפוגרום הממלכתי זעזע עד היסוד את עולמם של יהודי גרמניה, וגם מי שקיוו שהשלטון הנאצי הוא אפיזודה חולפת, הבינו שאין להם עתיד במולדתם. רבבות מהם ניסו נואשות לצאת מגרמניה, ואלו שהצליחו – נאלצו להותיר מאחוריהם את רכושם.
מסביב לאנדרטה חרוטות מילים מתוך שיר של נלי זק"ש, הסופרת היהודייה שזכתה בפרס נובל ב-1966 לצידו של ש"י עגנון. ומדוע אמרנו שזוהי הנצחה ייחודית? משום שהיא מזכירה את אחת הפינות הנשכחות של הרדיפות שהובילו לשואה: ההגירה הכפויה והחפוזה, העקירה האכזרית מהסביבה והחברים, אובדן הרכוש והקריירה. ולא כל אותם עקורים-בכפייה ניצלו; חלק נפלו בידי הגרמנים כאשר הללו כבשו את צרפת, הולנד ובלגיה.
|
|
|
תצוגת מחיי בית הספר לבנות
|
|
|
|
|
מבט נוסף על בית הכנסת החדש
|
|
|
|
|
אבני זיכרון לקורבנות ברחובות הרובע היהודי
|
|
|
|
|
לוח זיכרון לרבנית הרפורמית רגינה יוגאס
|
|
|
|
|
מסלול סיור ברובע היהודי: מפת ברלין של אהד שרב.
|
|
| תאריך:
|
28/01/2020
|
|
|
עודכן:
|
28/01/2020
|
|
איתמר לוין
|
|
|
ב-27.1 צוין יום השואה הבינלאומי. יום זה, מהווה הזדמנות מצוינת להתעדכן בכל הזכויות המגיעות לניצולי שואה ודרכי מימושן. עו"ד סיגל רונן-כץ, אחראית זכויות ניצולי שואה באתר "כל זכות", ריכזה עבורכם את את הזכויות העיקריות הרלוונטיות ליום זה.
|
|
|
|
|
השואה וכל איזכור שלה, הם חלק מה-דנא שלי. לא היו לי סבים שניספו באסון הנורא שפגע בעם היהודי במאה הקודמת. כמובן שלא רק בעמנו, אך שם היה ניסיון מכוון ומתואם בידי ממשלת הרשע בגרמניה, לנסות ולהכחיד את העם היהודי, בני "גזע נחות" באותם ימים אפלים ונוראים שעמדו להשמיד את כל תרבות המערב הנאור ולהשליט את אותה דת מתועבת והשקפת עולם מחרידה, ששמה נאציזם.
|
|
|
|
|
הרב יששכר יעקובסון נולד בגרמניה בשנת 1901, נעצר בליל הבדולח, שוחרר לאחר שבועיים, נמלט להולנד ולבסוף עלה ארצה. בספרו "בינה במקרא" על פרשיות התורה, מסביר הרב יעקובסון מדוע מוקדשים פסוקים רבים בסוף פרשת "ויגש" לתיאור הרפורמה האגררית שביצע יוסף במצרים. לדבריו, התורה מבקשת להסביר לנו כיצד הפכה מצרים לבית עבדים. זה לא קרה בוקר אחד, כאשר לפרעה התחשק לשעבד את בני ישראל; זה החל הרבה קודם, מאילוצי הרעב.
|
|
|
|
|
עובדי כפייה - למעשה עבדים - היו חלק חיוני מתעשיית המלחמה הגרמנית. ככל שיותר גברים גרמנים נשלחו לחזית, ככל שהמלחמה התארכה, ככל שהאבידות גדלו - כך גבר הצורך להעסיק עובדים זרים ברחבי גרמניה והמדינות הכבושות. ההערכה המעודכנת היא, כי 26 מיליון בני אדם הועסקו בידי גרמניה הנאצית ברבבות אתרים. השימוש בהם היה כה נפוץ, עד שכולם ראו אותם - כפי שקובעת התערוכה באחד האתרים הללו, מחנה העבודה ברובע Schonweide בדרום-מזרח ברלין.
|
|
|
|
|
במסדרונות משרד החוץ בוורשה ניתן היה כמעט לשמוע את אנחת הרווחה, שהשתחררה עם סיום "פורום השואה" בירושלים. החששות שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין ינצל את המעמד כדי "לעוות שוב את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ולתקוף את פולין" לא התממשו. כך מדווח אלדד בק מישראל היום.
|
|
|
|
|
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
