בנימין נתניהו משך כידוע את בקשת החסינות שהגיש לכנסת. נשאלת השאלה: אם בכך נסתם הגולל על חסינותו, והוא יעמוד למשפט כאחד האדם. התשובה לכך שלילית.
חוק סדר הדין הפלילי [סע' 149 (7)] מקנה לנאשם, במסגרת הטענות המקדמיות, לטעון לחסינות ועל בית המשפט לדון בטענה האמורה, ואם הטענה מתקבלת - לבטל את כתב האישום כולו או את סעיפי האישום שהחסינות חלה עליהם.
במילים אחרות, הליך החסינות שהיינו צפויים לו אלמלא משך נתניהו את בקשתו - עובר בשלמותו אל בין-כתלי בית המשפט. ושם יש לנתניהו יתרון אחד ברור: ההליך בבית המשפט הוא הליך שיפוטי מלא, ולא הליך מעין שיפוטי כפי שהיה צפוי להיערך בוועדת הכנסת - שם גורלו של נתניהו היה נתון בידי טריבונל לא ממש אובייקטיבי בדמות חברי הכנסת - בהם יריביו הפוליטיים שמניעיהם לסלקו מהשלטון ידועים וברורים מאליהם.
דיון החסינות בבית המשפט ייערך בפני שלושת שופטי ההרכב בבית המשפט המחוזי - שופטים המוחזקים כמובן כמי שידונו בהליך באופן מקצועי ואובייקטיבי וללא שיקולים זרים.
למקרא כתב האישום, נראה שבידי נתניהו לטעון לחסינות מהותית ככל שהדבר נוגע לתיק 2000 וכן, בעיקר, לתיק 4000, ולטעון שהמעשים המיוחסים לו בתיקים הללו נעשו "במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו" כמצויין בחוק החסינות.
היה והשופטים יירדו לעומק טענות החסינות של נתניהו, צפוייה להם מלאכה לא פשוטה ולא קצרה, וכאמור: אם השופטים יקבלו את טענות החסינות - האישומים שהחסינות חלה עליהם יבוטלו.
יודגש: אם השופטים יקבלו את טענות החסינות המהותית - נתניהו ייחשב אז כמי שכלל לא עבר את העבירות המיוחסות לו.
הנה-כי-כן, דיון החסינות של נתניהו לא התבטל עם משיכת הבקשה מהכנסת, אלא בסך-הכל הדיון "עבר דירה" לסביבה נוחה ומהוגנת בדמות בית המשפט המחוזי בירושלים.
