ביום ב', ה-23 לינואר 2006, יומיים לפני הבחירות ברשות הפלשתינית, הופיע ידיעות אחרונות בכותרת ראשית: "גורמי ביטחון הציגו לאולמרט התרחיש לבחירות ברשות: פת"ח ינצח וישתף פעולה עם החמאס".
בהמשך הידיעה נכתב כי: בהערכת מצב שהתקיימה בצה"ל הוצגו סקרים שלפיהם יזכה החמאס ביותר מ-30% ואולי אף ב-40% מהקולות, רוב הגורמים מעריכים, כי הפת"ח ינצח וכי בכל מקרה התוצאות יוודעו רק כעשרה ימים לאחר הבחירות".
את הכתבה הכינו, יוסי יהושע, רוני שקד ונחמה דואק, עיתונאים המצויים היטב במתרחש ברחוב הערבי. לא קראתי או שמעתי על תחזיות סותרות לפני הבחירות, כל ה"סקרים" ניבאו נצחון כזה או אחר לפת"ח.
והנה בא "יום הבוחר הערבי" בשטחי עזה ויהודה ושומרון וטפח על פני התחזיות, בחירות שתוצאתן: צביעת השטחים בירוק ובעצם כינונה של חמאסטאן.
תוצאות הבחירות התפרסמו ביום שישי, יומיים אחרי הבחירות ( ולא כ-10 ימים אחרי, כפי שסיפרו לנו בתקשורת). ובאותו יום שישי כבר מלאו עיתוני ישראל בכתבות על "מחדל מודיעיני", "רעידת אדמה" ועוד כותרות המאשימות את מערכות המודיעין.
לא קראתי שום כתבה או דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, או דרישה למצות את הדין עם האחראים למחדל הגדול. כאילו עסקו באיזו "תקלה" בחיזוי פריימריז במפלגה כזו או אחרת בארץ.
גם לא קראתי טענה עיתונאית כנגד עמיתים בתקשורת שמעורים ברחוב הערבי, על כי לא כתבו שום דבר שיסתור את ה"קונספציה" של "גורמי הביטחון".
האם כך צריכה המערכת להתנהל? האם מדינת ישראל יכולה לעבור לסדר היום בלי להתייחס בצורה רצינית לכשלון סוכנויות המודיעין הישראלי והערכות "גורמי הביטחון"?
האם מדינת ישראל תוכל להתקיים אם מערכות מודיעין וביטחון, אשר מושקע בהן חלק גדול מתקציב המדינה נכשלות בצורה כל כך בוטה?
כשלון חיזוי תוצאות הבחירות ברשות הפלשתינית צריך לזעזע כל אזרח בארץ ישראל, כי לא מדובר כאן בחיזוי תוצאות בחירות בניו-זילנד שאין להן שום השפעה על חיינו.
לא היה זה כישלון מודיעיני בתחום איסוף המידע במדינה ריבונית, שלרשותה סוכנויות מודיעין נגדי וביטחון מסכל מפותחות. מדובר כאן בכשלון של סוכנויות מודיעין שפועלות בשטחי עזה יהודה ושומרון כבתוך ביתן.
התופעה שלפנינו היא חמורה במימדיה ומסוכנת לעצם קיומנו, ומזכירה בצורה מצמררת את מחדלי מערכות אלה בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים. תקופה שבה שירתו המערכות הביטחוניות, בגיבוי תקשורת מגויסת, את ה"קונספציה " של השלטון במדינת ישראל.
להזכיר, לקראת מלחמת יום הכיפורים, הצבא המצרי התאמן בפריצת סוללות המגן של צה"ל לעיני כל סוכנויות המודיעין. הצבא המצרי בנה עמדות על תילי עפר גבוהים שחלשו על עמדות צה"ל, הכל בגלוי !
הכתובת היתה על הקיר, אבל זה לא הפריע אז לראש ממשלת ישראל ולשר הביטחון לדבוק ב"קונספציה" שאמרה שאין סכנת מלחמה. "קונספציה" שקיבלה גיבוי מכל "גורמי הביטחון" והתקשורת בישראל. את מחיר המחדל הגדול של אז שילם עם ישראל באלפי קורבנות.
גם עכשיו הכתובת היתה על הקיר, כולנו ראינו את מצעדי החמאס בהלוויות ה"שאהידים", כולם שמעו וקראו את דברי ההסתה במסגדים, כולם ראו את הרחובות בעזה ובערים אחרות נצבעים בירוק.
הקולות להמשך "מאבק מזוין באויב הציוני" גברו על קולות המצדדים ב"שכנות טובה". האם את כל זה לא ראו או שמעו "גורמי הביטחון"?!, או שמא גרוע מזה: שמעו, ראו והחליטו להסתיר את הסכנה.
חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את הכשלון, ולעסוק בשתי סוגיות עיקריות:
1) האם יתכן שמערכות מודיעין מהטובות בעולם כשלו ברמה המקצועית, בניתוח המידע ו"גורמי הביטחון": הרמטכ"ל, ראש שב"כ וראש המוסד כשלו בהבנת הנתונים ובהערכת המצב?
2) האם שוב, מערכת הביטחון, על זרועותיה השונות, סיפקה את הגיבוי למערכת הפוליטית כדי לחזק את ה"קונספציה " המדינית שלה, ולשרת את השאיפות הפוליטיות של אלה שמנהיגים היום את מדינת ישראל?
ועדת חקירה כזו צריכה לחקור, ולהסיק מסקנות. את המסקנות צריך לישם. אולם מה שברור מעל לכל ספק, גם ללא חקירה לעומק, שאותם "גורמי ביטחון" שהציגו את התחזית השגויה למ"מ ראש הממשלה יומיים לפני הבחירות צריכים ללכת הביתה! מי שלא צפה את הקמת מדינת חמאסטאן צריך לשלם את המחיר לפני שיהיה מאוחר מדי.
