המנון אקולוגי

בתחילת השבוע, הייתי בערב מ א ד מעניין ב"מוזאון חצר הישוב הישן" בהנהלתה של הגב' אורה פיקל צברי. נפגשנו, משוררות ומשוררים, ונתבקשנו לבוא "בידיים מליאות" בשירים על נושא: "אקולוגיה ואקו-פואטיקה". מנחי הערב היו בלפור והרצל חקק שיזמו את כל השמחה האקולוגית וגרמו לנו לכתוב שירים בנושא זה ואף להקריא אותם במשך הערב.

הפליא פרופ' דניאל רוזנפלד, גבר בעל סבר פנים נעים, שריתק את כולנו בהרצאתו המאלפת, הנוגעת להתחממות הגלובלית ושלום העולם. הוא הסביר לנו את כל דבריו באמצעות דיאגרמות ובאופן גלוי אמר, שאם נמשיך להתנהג בצורה זו, מצבנו בעתיד יהיה לא נעים, בלשון המעטה.

כדי להסיר מעט דאגה ששטפה את עינינו למראה הדיאגרמות שהציג ולשמע דבריו, אמר פרופ' רוזנפלד בקורטוב של הומור, שלא בכדי הביא אותנו משה רבנו לארץ ישראל ובתבונה עשה, שכן ארצנו, במקום שהיא נמצאת על פני הגלובוס, פחות תינזק מכל שינויי האטמוספירה. כמו-כן הוסיף ואמר, שנהגנו בתבונה שבנינו את מפעלי התפלת המים ולא נרגיש מחסור בהם, מה שירגישו כל ארצות המזרח התיכון מסביבנו במידה רבה בעתיד הקרוב. הוא צופה, שהמלחמות הבאות יהיו מלחמות על מים, ומכיוון שאנו מזהמים את האוויר בחלקיקי פיח ולכלוך, הגשם מתלכלך באותם חלקיקים ולא נזכה בעתיד לראות את הקשת בענן שמופיעה רק כשהאוויר זך ונקי!

פניתי אליו וביקשתי שיעביר לי תמצית מדבריו והריהם לפניכם:

"שינויי אקלים והשלכותיהם עלינו:

- שינויי אקלים גורמים בארץ להתחממות בעיקר בקיץ, כך שימי הקיץ החמים ביותר כיום יהפכו לנורמה בסוף המאה. נהיה חייבים לחיות עם מזגנים.

- עליית מי הים לא תציף את הארץ בשל המצוק החופי, אבל יש להגן עליו.

- החורף מתקצר ומתייבש, אבל הסיכויים לשיטפונות ואירועים קיצוניים גדל. התפלת מי ים הינה חיונית כבר כיום.

- זיהום אוויר חלקיקי גורם לעיכוב תהליכי יצירת גשם בעננים. יש לכך קישור מפתיע במקורותינו ההיסטוריים".

כתבתי שיר שתאם את הרצאתו של הפרופסור ונקרא "המנון אקולוגי":

עוֹלָם קִבַּלְנוּ מֵאֱלֹהִים בְּמַתָּנָה

וְחַיִּים בּוֹ עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה

שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וַהֲמוֹן כּוֹכָבִים

בַּגָּלַקְסְיָה חַגִּים וּמִסְתּוֹבְבִים...

עֵצִים, פְּרָחִים, חֲגָבִים וְצִפֳּרִים

חַיּוֹת, זוֹחֲלִים, דָּגִים וּפַרְפָּרִים...

הַכֹּל מִכָּל טוּב אֱלֹהִים לָנוּ נָתַן

וְאַף מֵחֲטָאֵינוּ אוֹתָנוּ הוּא חָנַן.

וּמָה אָנוּ נוֹתְנִים לַבּוֹרֵא בִּתְמוּרָה?

הוֹפְכִים אֶת עוֹלָמוֹ הַיָּפֶה לְרַע!

מַחְרִיבִים בְּמוֹ יָדֵינוּ אֶת הָעוֹלָם

עִם כְּלֵי מַשְׁחִית וּפִצְצוֹת אָטוֹם גַּם,

מְמַלְּאִים אוֹתוֹ לִכְלוּךְ, פְּלַסְטִיק, עָשָׁן...

וְחוֹרִים שְׁחוֹרִים נִפְעָרִים מִמַּעַל לֶעָנָן

הַקֶּרַח בַּקֹּטֶב נָמֵס וּמֵתִים הַדֻּבִּים

וְאוֹקְיָנוֹסִים מְצִיפִים וְהַמַּיִם רַבִּים...

שׁוֹטְפִים אֶת הַקַּרְקַע וּמִילְיוֹנִים מֵתִים

וּבַיְּקוּם, בְּנֵי אָדָם מִפַּחַד רוֹטְטִים...

וְהָאֱלֹהִים מִמַּעַל מַבִּיט עַל הַמִּפְלֶצֶת

בִּדְמוּת אָדָם קְטַנְטַן שֶׁגּוֹרֵם לַמִּפְרֶצֶת

וּמִתְחָרֵט עַל שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יָבִיא עוֹד מַבּוּל

עַל הָאוֹרֵחַ הַיָּהִיר שֶׁעָבַר מַמָּשׁ כָּל גְּבוּל!

וַאֲפִלּוּ שֶׁהוּא אֵל קָדוֹשׁ, רַחוּם וְחָנוּן

מַזְכִּיר לָנוּ מִדֵּי פַּעַם, בְּרֶמֶז, בְּמִינוּן,

שֶׁהוּא אֵל עֶלְיוֹן שֶׁעַל הַיְּקוּם אַחְרַאי

וְלֹא הָאָדָם, הַמַּכְרִית כָּל חַי!

יֵשֵׁב כָּל אֱנוֹשׁ וְיַחְשׁוֹב בְּטֶרֶם יְאַבֵּד

אֶת עוֹלָמֵנוּ הַיָּפֶה, אוֹתוֹ צָרִיךְ לְכַבֵּד,

וְיַצִּיל הָעוֹלָם לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

שֶׁאִם לֹא כֵּן, עַד אָנָּא אָנוּ בָּאִים...

היה מרצה נוסף בערב מעניין זה, מר רענן פורמן. הוא דיבר בנושא: "ההגנה על הטבע". גם ממנו ביקשתי מספר מילים על אודות הנושא אותו נשא (שלצערי לא שמעתי, כי נחפזתי להשתתף במפגש נוסף), והוא שלח לי "תמצית מאבק על שמירת הטבע" בתוספת שיר שכתב:

מערכות לשמירת הסביבה והטבע הן הבעייתיות מיסודן - השאלה אינה עוד בשמירה או בטבע, הבעיה טמונה בתרבות האנושית. אולי עוד מהעת בה נאכל פרי עץ הדעת - למדנו שדעת נקנית בכאב, טוב ורע, יחד עם הטוב נברא הרע.
דב קוטב/רענן
חֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ,
נִצַּב כְּשֶׁבֶר כְּלִי
שֶׁאוֹסֵף חֲרָסָיו
כְּדֹב קֹטֶב עַל גַּבֵּי קַרְחוֹן
הַנִּסְחָף בַּיָּם הַצְּפוֹנִי,
אָבוּד נוֹאַשׁ וּמַעֲלֶה חֶרֶס
נִגְרַף בְּזִרְמֵי הַהֶרֶס
שֶׁל תַּרְבּוּת שֶׁמָּאֲסָה בְּחַיֶּיהָ.
2020

הבסיס למצוא דרך לתיקון היחס של התרבות האנושית לסביבה טמון באהבת הטבע ובסקרנות לברר את המופלא והלא נודע בנו ובסובב אותנו. המאבק הראשון לשמירת הטבע, היה נגד יבוש אגם החולה. עזריה אלון אמוץ זהבי, אז צעיר בן עשרים, לימים פרופסור ופרופסור מנדלסון, נשאו את נס המאבק והביאו ליצירת שמורה ראשונה - שמורת החולה - בארץ ישראל בימיה הראשונים. פועל יוצא מהמאבק להקמת שמורת החולה, היה כינונה של החברה להגנת הטבע. בהמשך לכך, חוקק חוק שמורות הטבע והוקמה הרשות לשמירת הטבע, שהופקדה על הכרזת שמורות טבע ואכיפת החוק. המאבק המצליח הבא ואולי המוצלח ביותר עד היום - מניעת קטיפת הפרחים.

הנחלת שנוי התפישה דרך גני הילדים ובתי הספר, הביא לשינוי תפישה חברתי. היו מאבקים רבים אחריו מי שנוי מיקומן של תחנות חשמל חדרה, שהייתה בראשית אמורה להיות בשפך נחל התנינים, שמורת טבע, עד אשקלון, שבמקור אמורה הייתה להיות בשמורת זיקים. הצלחות חשובות, גם אם לא בסדר גודל ארצי, היו חלק חשוב במאבקי החברה. דוגמה טובה הצלת האירוסים בנתניה - אלו היו אמורים לשמש לשטחי בניה, בהובלת המאבק על-ידי סניף החברה להגנת הטבע המקומי, הפך יחד עם שלולית החורף של דורה הצמודה, לפארק מופלא, המשמש את תושבי האזור כולו. מאבקים פעמים רבות לא מבאים שינוי מהותי, אך יש בהם חשיבות רבה שמביאה לקרוב אהבת הטבע ואחריות לסביבה.

ולסיכום אני אומרת, שהקב"ה נתן לבני האדם את זכות הבחירה (אשר טעמו מעץ הדעת) ולרוב, לצערי, בני אדם בוחרים ב"רע" על פני "הטוב", "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כך כתוב בבראשית ח, כא.

חכם אחד אמר ש"בני האדם הם יצורים הכורתים יערות כדי לייצר נייר שעליו יכתבו ש'אסור לכרות עצים!' בא לי לבכות כשאני כותבת שורות אלו ומרגישה חסרת אונים..., כי הוא צודק!

אולי אם אנשים מבוגרים ייתנו דוגמה אישית לילדיהם מינקות, וכמו לדוגמה שהצלחנו לחנך אותם לא לקטוף פרחים מוגנים. אולי, ילדינו ילמדו אותנו למחזר פלסטיק, נייר, בקבוקים וכיו"ב, דבר ששכחנו במשך הזמן וממשיכים ללכלך, בלי למצמץ, חופים ויערות... אולי הזכים האלה יצליחו לזכך את טבענו הרע ויהפכוהו לטוב ונשתמש באנרגיה טבעית, כמו השמש שיש לנו בשפע, הרוח... ויצאנו נשכרים!

זה מזכיר לי סיפור ילדות שלי בנושא שמירה על ניקיון. יום אחד, אמי, חנה סיאני ז"ל, ואני עמדנו בשכונה ("נחלת צבי" בירושלים). היה זה יום אביבי נעים ואמי הוציאה מכיס סינרה טופי פירות ונתנה לי. שמחתי, כי אני מאוד אוהבת טופי. "קילפתי" את העטיפה וזרקתי אותה לקרקע. אימא הביטה בי ואמרה לי: "שמחה'לה, תרימי בבקשה את העטיפה של הטופי".

אמרתי לה: "אבל אימא, השכונה לא כל כך נקייה, תראי פה יש עיתון וכאן יש קליפות תפוז... ומה עטיפה של טופי קטנה כזאת תזיק לשכונה"? אמרה לי אמי: "קודם תרימי את העטיפה ואחר כך אומר לך". הרמתי את העטיפה ונתתי בידה. "ובכן, שמחה'לה, דעי לך, שאם את תשמרי על הניקיון, הילדים שלך ישמרו על הניקיון ואז גם חברותייך וחברייך יראו אותך שומרת על הניקיון וישמרו אף הם ואז השכונה תהיה נקייה, ירושלים תהיה נקייה וכל ארץ ישראל תהיה נקייה"! מאז ועד היום, אני שומרת על הניקיון שלי ושל סביבתי וכן ילדיי ועשרת נכדיי שייחיו!

בקהלת רבה פרשה 5,א (י"ג) כתוב: "ראה את מעשה האלוהים, כי מי יוכל לתקן את אשר עותו (עיוות אותו): בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי; תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".

נתחיל ליישם את השמירה על העולם בעצמנו, כל אחד לחוד וכולנו ביחד, ונשיב עטרת העולם ליושנה. כך נשמור על העולם היפה הזה גם לצאצאינו - מגיע להם!